צדק חברתי - זהו ביטוי אמורפי, לא מוגדר ספציפית למרות שבתור סיסמת מחאה, הוא נשמע יפה וקלוט. בכל העולם, העם דורש צדק חברתי. באנגליה, צרפת, ספרד, יוון, פורטוגל, אירלנד, סוריה, מצרים, אפילו בארה"ב יש לא מעט בעיות חברתיות, שדורשות פתרון ובמיוחד צדק, כנ"ל ברוב ארצות סקנדינביה. ממדינה דמוקרטית, ליברלית - מצפים האזרחים לתשתית כלכלית חברתית, שתספק להם אפשרויות בסיסיות לחיים ברמת חיים טובה עבור השקעה בעבודה יוצרת, אם זה מלאכת כפיים ואם ברמת השקעה מדעית. כך שמבחינה כלכלית, הדרישה לתיקונים ברמת החיים, ההכנסה, בדיור, בתשלומי שכר נאותים לרופאים, מתמחים וצמצום הפערים - הדרישות במקומן. יחד עם זאת, אסור להתפתות ל"מומנטום" החיובי שבמחאה העובר על אזרחי ישראל לדרישות מופרזות, לא ריאליות כדי שתוצאות המחאה, לא יהפכו לקטע ממערכון הגששים. כזכור, יצאו הגששים לשביתה עד "שימולאו כל דרישותיהם. מה הן דרישותיכם, שואל העיתונאי והתשובה - "כל דרישותינו". כששומעים את זעקת המארגנים ובמיוחד את הגברת מכפר שמריהו בגיבוי "הקרן החדשה", נראה לי שהמערכון של הגששים קם לתחייה. ובכן, למחאה יש צדדים ודרישות מסוימות מוצדקות שכבר, נראה לי חלחלו ועלו אל שולחן הממשלה והכנסת. הקמת וועדת פרופ' טרכטנברג, היא לא "גימיק" בחירות, אלא גוף שביכולתו להשפיע ולשנות סדרי בראשית, אבל שוב לא להיכנס לאופוריה של פתרונות קסם. ישראל שונה ממדינות אירופה בתכנון התקציב וחלוקתו בשל המצב הביטחוני, שהולך ומחמיר ולא מותיר לממשלה ולמשרד הביטחון, מרווח נשימה, בזמן ובתקציב, כדי להושיט יד למחאה החברתית. הטייקונים בשל מצב הכלכלה העולמי וסיבות כלכליות נוספות, ביניהן התפשטות מהירה מדי, עיניים גדולות מדי, הלוואות מוגזמות מבנקים וציבור רוכש מניות ואגרות חוב שרוצה להתעשר במהירות - נקלעו למשבר לא קטן והתוצאות כבר נראות בשטח. יחד עם זאת - אסור, כלכלית, חברתית, ציבורית, להוציא עליהם את כל הכעס והזעם. זה לא מוצדק, לא ענייני ויכול לפגוע אנושות במטרות המחאה והציפיות לתיקונים חברתיים מהממשלה.

זה הזמן לדוגמה אישית

על הממשלה, הכנסת, ובעיקר האופוזיציה על מנהיגיה "החברתיים" - לקום מחר בבוקר עם דוגמה אישית. למשל: הצעת חוק (לתקופה של שנה), להקפאת שכר חברי הכנסת והממשלה. למשל: הורדת 10% משכר חברי הכנסת והממשלה, לקרן מיוחדת להשקעה בקהילה ותמיכה במפעלים עם בעיות שלא יפטרו עובדים. למשל: להוביל שינויים בני השגה בתחומי כלכלה, ביטחון, תעשיה והשקעות. קל מאד להציע, להתריע, לדרוש - במיוחד שכל המבקרים המתריעים רודפי הכותרות, רודפי המומנטום הפוליטי, לא צריכים לבצע, לא להחליט על קיצוצים, על שינוים ובעיקר לא לשאת באחריות לשום פעולה למעט לכותרות בעיתונים. להפוך המחאה לכוח פוליטי - זאת דרישה וציפייה שנשמעת תמיד כשיש מחאה או שביתה המונית המתורגמת מיד למנדטים. זה אומנם לא פסול - אבל היכולת שלה להצליח ולהתמיד הוכחה בעבר כלאו בר יכולת פוליטית מוכחת. כשהמונים דורשים - והשינוי הוא לגיטימי ובר השגה והגיוני, הוא אכן יביא לשינוי. להערכתי, עצמת ההפגנות / מחאות בכל חלקי הארץ, אכן יביאו לשינוי, אך אין לצפות למהפכה של ממש, בכל הנוגע לשינוי בדרכי התפיסה הכלכלית ליברלית, שמוביל נתניהו, ושהוכיח את עצמה בינתיים כאחת "הכלכלות" הטובות והיציבות באירופה. מעמד הביניים בארץ חי לא רע - המציאות מוכיחה זאת, נתב"ג, קניונים, מסעדות, בתי-קפה חניונים - לא נטושים, זה טוב בריא ומוכיח שיש לנו עם בריא ומדינה טובה.