אירועי הימים האחרונים, מתקפת הטרור על רכבים ישראלים בכביש 12 שגבתה מחיר דמים כבד של 8 הרוגים ועשרות פצועים וכן מתקפת הרקטות על ערי וישובי הדרום שגבתה עד כה הרוג אחד בב"ש וגם כן עשרות פצועים, חרחורי מלחמה אלה מצד האויב הערבי באים וטופחים על פנינו וכמו שבים ומזכירים לנו כי אכן טרם הגענו לאיזה 'שלום' של ממש בגבולנו הדרום-מערבי. יותר ויותר הולך ומתברר כי צועדים אנו במעלה הזמן לעבר מלחמה נוספת בגבולנו זה, אם בקטן מול צבא החמאס בעזה בלבד ואם בגדול מול מצריים. אימרו שלום לשלום. ולא בכדי: שתי טעויות הרות גורל עשו ממשלות ישראל בעבר הרחוק והקרוב, שתי טעויות של הפרת איזון בין הפוטנציות שבהכרח מובילה בסופו של דבר למלחמה, שתי טעויות שהן ה'שלום' עם מצריים וההינתקות המרושעת והמזויפת, משמע הרס הישובים, גירוש היהודים וסיום הנוכחות הישראלית ברצועת עזה. הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. אכן, כוונותיו של רה"מ מנחם בגין בחותמו על הסכם ה'שלום' עם מצריים של סאדאת היו לבטח טובות. ואולם בגין וממשלתו הביאו לישראל הסכם כניעה מביש מבחינת הכבוד הלאומי באשר הוא כלל את הרס כל הישובים בסיני, גירוש כל היהודים והחזרת חצי האי סיני עד גרגר החול האחרון למצריים, וכמו-כן הסכם עלוב וגרוע מבחינה מדינית-ביטחונית-כלכלית באשר לא היה בו מלכתחילה זכר לתוצאות מלחמת ששת הימים ולתוצאות מלחמת יום כיפור, משמע הסכם זה הפר לחלוטין את האיזון בין הפוטנציות שהושג במלחמות, במאמץ לאומי עילאי ובדמם היקר של אלפי החללים והפצועים, גיבורי המלחמות. התנאי האחד לשלום אמת יציב וארוך טווח הוא מצב של איזון בין הפוטנציות, איזון בין סך-כל העוצמה הרוחנית-מוסרית-חברתית-כלכלית-מדינית-צבאית-גיאוגרפית של העם האחד לבין סך-כל עוצמתו זו של העם שמנגד. מלחמה היא תוצאת הפרת האיזון בין העוצמות הללו כמו גם האמצעי המדיני-צבאי ההיסטורי לשוב ולייצב את אותו איזון ואזי מוטב כמובן לגבות את האיזון שהושג בהסכם שלום שחייב להתחשב בתוצאות המלחמה אך יכול גם לשאת שינויים קלים. לו רק שמר בגין בהסכם עם סאדאת על כשליש משטח סיני ומייצב את גבול ישראל-מצריים על קו שבין דרום-מערב פיתחת-רפיח לבין שארם-אל-שייך, הסכם שהיה כולל כתנאי בל יעבור את השארת הישובים הישראלים בסיני, יכול והיה זה הסכם שלום יציב לתפארת דורות רבים. ואולם בהפירו ברגל גסה ובשכל מבולבל המגובה בדמגוגיה זולה של 'שלום' את האיזון בין העוצמה הישראלית הכוללת לבין העוצמה המצרית הכוללת, חתם מנחם בגין על הסכם 'שלום' קצר-טווח מבחינה היסטורית, הסכם 'שלום' המתעלם לחלוטין מתוצאות המלחמות והישגיהן כמו גם מהשינויים הדמוגראפיים שחלו בשטח, הסכם 'שלום' הטומן בחובו את זרעי הפורענות של המלחמה הבאה עם מצריים העומדת כבר מעבר לפינה ההיסטורית ולו גם תתמהמה כמה שנים, בוא תבוא. ומכאן לטעות ההיסטורית השנייה: הדרך הבטוחה לגיהנום סלולה גם בחשבונות רבים, בשיקולים זרים, ברשעות ובזדון. זו הייתה דרכו של רוה"מ אריאל שרון בהגותו את 'תוכנית ההינתקות' מרצועת עזה על-מנת למלט את עצמו ואת בניו מחקירותיה הנוקבות ומציפורניה הארוכות של כנופיית שלטון החוק, לנוכח החשדות הרבים על מעשי שחיתות בהם הייתה מעורבת שלישיית בנדיטים זו. 'עומק העקירה כעומק החקירה'. ואכן, ההרס הטוטאלי והברוטאלי של ישובי גוש קטיף והגירוש המרושע והציני של היהודים עד האחרון שבהם, אינם אלא השלמתה הסופית והמוחלטת של הפרת איזון כלשהו בין הפוטנציות הישראלית והמצרית שהושגה במלחמות כאשר בתווך נוספה גם הפוטנציה האיסלאמו-פלשתינאצית המתעצמת כתוצאה מהסכם הדמים של אוסלו, אותו הסכם הזוי ומטורף מבית מדרשם של צמד המשוגעים יצחק רבין ושמעון פרס בעל בשורת ה'קורבנות של שלום' אשר תחת שישפט על פשעי אוסלו ויושת עליו עונש מאסר לכל שארית חייו, נהיה לנשיאה של מדינה מבולבלת ונבוכה. בכן, הפרת האיזונים המתמשכת בין הפוטנציות הישראלית והמצרית בתוספת כניסתה לזירה וטיפוחה של הפוטנציה האיסלאמו-פלשתינאצית ולנוכח הפיכת הפייסבוק והטוויטר במצריים, כל אלה מהווים את הרקע לאירועי הדמים של הימים האחרונים, לחרחורי המלחמה ולמתקפות הטרור, והם המסמנים לכל איש בר-דעת ולכל מי שעיניו בראשו את המשך הדרך וכי אכן מתרגשת ומתעצבת לה מלחמה כוללת יותר או פחות בגבולנו הדרומי, מלחמה שהיא כמעט בבחינת הכרח היסטורי על-מנת לעצב ולייצב מחדש את האיזון המתבקש וההכרחי בין שלוש הפוטנציות בזירה זו. מלחמה שמדינת ישראל לא תוכל לטמון את ראשה בחול ולהימלט ממנה, מלחמה אשר דמם היקר של חלליה-קרבנותיה ייזקף לחובתם וירשם על שמם של בגין, שרון, רבין, פרס ושאר פושעי ה'שלום' אשר במעשיהם המטורפים זרעו את זרעיה. ואנו בנצח ישראל ונצחונו נבטח: חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלהינו וה' יעשה הטוב בעיניו.