אין דרך לבג"ץ להתערב באירועי לחימה, טרור ומלחמה מהטעמים הבאים:

• החלטת ההחלטות בזמן לחימה חייבת להיות על-אתר, ללא שום דיון מקדמי וללא שום שיקול דעת של צוות כלשהו. לעתים קרובות החייל היחיד הניצב מול אירוע אלים בזמן מלחמה חייב להחליט ללא שיהוי מה לעשות וזאת לאו-דווקא על-מנת לשרוד, כמו - על-מנת לנצח. אי-אפשר להשוות הכרעות חייל בעת לחימה מול מה שאמור להסיק כראוי צוות של שופטי בג"ץ לאחר התייעצות מקדמית, בדיקת חומרי רקע ומחשבה ארוכת זמן.

• הרקע לפעולות לחימה משתנה כל הזמן והנסיבות אף הן משתנות. אין שום דרך למנוע מחייל להימנע מלתת פתרונות במצבים חדשים, שונים, מפתיעים, כולל כאלה שלא נלקחו כלל בחשבון מראש. וכאשר נקרה מצב חדש מסוג זה, שוב צריך להחליט החלטה ללא שיהוי. מה שצפוי - רק אותו ניתן להכניס למסגרת של חוקים ותקנות, בעוד שמה שלא צפוי - אי-אפשר לכלול במסגרת כלשהי. המסגרת, הכללים, החוקים והתקנות - כל אלה ניתנים להיערך מראש תוך חשיבה משפטית מחוץ לזירת הלחימה.

• הלחימה חייבת להתקיים ולהימשך ללא הפסקה, ברציפות, ולה מטרות שלא קיימות במצב רגיל. לעתים מטרות הלחימה הן מנוגדות למוסר העומד כנר בפני המחוקק האזרחי והפלילי, אך מוסר זה נקבע על-ידי הדרג המדיני ושואב ממהלך כזה את כוחו המוסרי ואת הצדקתו. החייל אמור לקבל פקודות ברוח זו ולא תמיד יבין את פשרן. אין לו גם שום אפשרות לדון בהן, לא רק על אתר אלא גם לאחר מכן ללא הגבלת זמן. מצב כזה לא קיים מחוץ ללחימה. אי-אפשר לעצור את המלחמה לרגע כדי לברר סוגיה שאינה ידועה הנגזרת ממטרה שבמחלוקת מדינית.

• יש במלחמה גם את האפקט של הסודיות הביטחונית, הנקבעת על-ידי דרג צבאי.

לא במקרה פקודות מטכ"ל שונות משאר החוקים במהותן ובתקפותן. וגם פקודות אלו, מאותם טעמים נזכרים, אינן יכולות לתת מענה לכל מצב בעת לחימה. אפשר לומר כי מערכת החוקים צריכה להתגמש כדי שלא תיווצר אנדרלמוסיה בקרב. לא, היא צריכה להתבטל ואת החל הריק שמתפנה תופשים ערכים שונים, מטרות אחרות, שיטות אחרות והוראות שרחוקות מנושאים בהם דן בג"ץ. קיומה וחוסנה של מדינת ישראל לא תלוי בבג"ץ אלא בצה"ל, וכאשר הצבא בפעולה - בג"ץ יידום. שמא ייאמר כי בג"ץ ייקח כל זאת בחשבון?! - השאלה היא איך?.