בספרם של אביבה שאבי ורוני שקד 'חמאס' נבנו הן הפרופיל של האיסלאמיזם ושל החמאס ושאר תנועות איסלמיסטיות, והן של הכשל הביטחוני והמדיני בהבנתם. הלקחים מבניית הפרופיל של האיסלאמיזם והבנת הכשל הביטחוני מדיני עשויים להציל את חיינו.
החמאס היא תנועת ג'יהאד איסלמי שהליבה שלה באה מחוגי המשכילים והמעמד הבינוני - הגבוה: מהנדסים, רופאים, מרצים במכללות, אנשי דת. חלקם של המורים והסטודנטים בולט גם בהרכב חוליות הטרור שלה. המעגל הרחב יותר, של אוהדי התנועה ותומכיה, כולל את בני המעמד הבינוני-הנמוך בכפרים ותושבי מחנות הפליטים והיא למעשה הכוח הפוליטי המוביל היום בקרב הפלשתינים.
אמנת החמאס נגועה בנימות אנטישמיות בנוסח הפרוטוקולים של זקני ציון, ומנסחיה לא נרתעו אף מהגדרת היהודים כנאצים. היהודים הם אויבי האנושות, מחרחרי מלחמות ומחוללי הרס. הם מבקשים לשלוט בעולם כולו בעזרת אמצעי התקשורת העולמיים וארגונים חשאיים כגון הבונים החופשיים, מועדוני רוטרי, בני ברית ורשתות ריגול. הם עומדים מאחורי הסחר בסמים ומשקאות משכרים. הם עמדו מאחורי המהפכה הצרפתית, המהפכה הקומוניסטית, מלחמת העולם הראשונה והשנייה - הכל בשירות הציונות ובהכוונתה.
האיסלאמיזם הפלשתיני בדמות החמאס והג'יהאד האיסלאמי ושאר ארגונים איסלמיסטיים, מתאפיין בשנאת יהודים עזה ובדמונולוגיה של הציונות. היהודים הם גורם אפל, מאיים ושטני, המייצג את כל כוחות הרוע בעולם. המאבק עם היהודים הוא קיומי. הסכסוך איתם לא ייפתר עד ליציאת אחת משתי התרבויות מהאזור. פלשתין אמורה להפוך לבית הקברות של יהודי העולם כולו.
על-פי החמאס אין ליהודים שורשים היסטוריים או פוליטיים בפלשתין. בחדירתה לפלשתין נסתייעה היישות הציונית הגזלנית בכוחות הרשע העולמיים, ולכן אויבי המוסלמים הם לא רק היישות הציונית, אלא מי שתומך בה, ובראשם בריטניה, ארצות הברית, ברית המועצות ומדינות הבגידה הערביות, המשרתות את הציונות ואת הקולוניאליזם.
החמאס, בכדי להתאים את עצמו באופן מירבי לייעוד של הקמת שלטון איסלמי אזורי ועולמי - מהות האיסלאמיזם, חידש את עיקרון ה"איג'תיהאד" - פסיקה עצמאית בענייני הלכה. לפיכך, פרגמטיזם הלכתי ופוליטי הוא אחד מהמאפיינים הבולטים של החמאס. לפיכך, החמאס מוסווה בארץ ובעולם כארגון חינוך חסד וצדקה, ובהיתר האיג'תיהאד הוא מתחפש ללאומיות טריטוריאלית ואוחז בפוליטיקה פרגמטית..
אמנת החמאס קובעת שהג'יהאד נגד ישראל הוא חובה אישית. כמו-כן יש בה את העיקרון החדשני של סייד קוטב על הזכות למרוד בשליט, אפילו הוא מוסלמי. קוטב הרחיב את מושג הכפירה וכלל בתוכו גם שליט ערבי, שאינו מחיל את חוקי השריעה. שליט כופר הוא מושא לג'יהאד ויש לפעול להפלתו בכוח. כך החמאס מתייחסת לפת"ח לאש"ף ולרשות הפלשתינית ולשאר המשטרים והמנהיגים הערביים.
זיקתו של הג'יהאד הפלשתיני הסוני לאירן המהפכנית סללה את הדרך לקשרי אחווה בינו לבין ארגון 'חיזבאללה' הלבנוני, ארגון ג'יהאד שיעי בן חסותם של האירנים. כל קבוצות הג'יהאד האיסלאמי שואבות את השראתן מהמהפכה האירנית ורואות בה כדגם לחיקוי. רובן נתמכות, או נתמכו עד לאחרונה, בידי אירן. כאמו בדמות תנועת האחים המוסלמים וכאביו מולידו השיח' יאסין, החמאס ערמומי, אמן התחפושת. זאב בעור של כבש. הוא עושה זאת באמצעות עיקרון ה"סבר" - סבלנות, התמדה. בסבלנות בעורמה ובג'יהאד תמוגר ישראל.
תפקידו של החמאס הוא לשמש חוד החנית במלחמת התשה מדינית וצבאית, ובאמצעות טרור וגרילה אינסופיים תמוגר כוחה של ישראל עד שתיכנע ותקבל שהאדמה אינה שייכת לה. עד שתקבל שפלשתין היא אדמת וקף איסלמי של המוסלמים בכל דורותיהם עד קץ הימים.
יכולת ההסוואה והעורמה של החמאס הצליחה להביא לכשל ישראלי חמור של המוסד ושל השב"כ. כמו גם, לכשל חמור של המדיניות הביטחונית הישראלית. בנימין פואד בן-אליעזר ניסח את הכשל: "אמרו: במקום אש"ף נטפח את האיסלאם. עדיף שיעסקו בא-לוהים במקום שיעסקו בפח"ע". איש המוסד, שמואל גורן נתפס כמכשול המשמעותי ביותר על דרך ההתמודדות הישראלית עם האיסלאמיזם. הכשל היה באי הבנת האיסלאמיזם וחרדה שמא פעולה נגדו תתפרש כמלחמת היהדות בדת האיסלאם. לכן, התנגד לכל ניסיון להכביד את יד הממשל על הקבוצות האיסלאמיות.
כמו המוסד, כך גם השב"כ, נשבה בתפיסה מוטעית שראתה בטרור את יעדה הראשי של הפעולה בקרב הערבים. מאחר שאש"ף הוגדר כארגון טרור, התחזקותו של האיסלאמיזם ברחוב הפלשתיני זכתה לעצימת עין ולפרשנות מוטעית המתייגת אותו כגורם חיובי בחברה הערבית.
משה ארנס אמר זאת במפורש: "אין ספק שתקופה מסויימת ראו בזה תופעה בריאה, שיכולה לעצור את אש"ף. היה אפילו ניסיון מסוים של הצבא ושל השב"כ לעודד את הפונדמנטליסטים נגד אש"ף. עובדה שלא נעשה ניסיון לעצור אותם".
בין היחידים שראו נכוחה את הסכנה, והתריע עליה עוד ב-1984, היה
אבנר כהן, קצין מטה לענייני דתות במנהל האזרחי. וכך כתב בסקר על מסגדים בחבל עזה הנתונים לשליטת החמאס: "אני חושב כי המשך העלמת העין שלנו או גישתנו הסלחנית [כלפי החמאס] עלולה בעתיד להיות בעוכרינו. לכן אני ממליץ למקד את מאמצינו בחיפוש דרכים לניתוץ הגולם הזה לפני שהמציאות תטפח על פנינו". אותו אבנר כהן עמד כבר בסוף שנות השבעים על הסכנה שבחמאס והכריז על מלחמת חורמה בשיח' יאסין. אבל התרעותיו זכו ליחס השמור בדרך כלל לתמהונים.
אותה קוצר ראות ושאננות מופרזת של מדינת ישראל ביחס לאיסלמיזם ולחמאס ותנועות הדומות לה, המהווה כשל ישראלי חמור, נובעים מחוסר הבנה בסיסי של מהות האיסלאמיזם, שאינו מפריד בין דת ומדינה. האיסלאמיזם הוא דרך חיים, ובהיותו כזה הוא פוליטי ופטריוטי מאוד. לכשל שותפה באופן מלא, התקשורת הישראלית.
השב"כ לא עסק בניסוח הערכות מודיעין כלליות לטווח רחוק, ובכלל זה פסח על הסכנה האיסלאמיסטית. נושא החתרנות המדינית קיבל בשב"כ עדיפות משנית, במשך זמן רב מידיי, ובכך איפשר את צמיחתו ושגשוגו של האיום האיסלאמיסטי, כמעט באין מפריע.
התרעה נוספת מול האיום האיסלאמיסטי באה בדמותו של תא"ל שייקה ארז, ראש המנהל האזרחי בגדה עד אפריל 1991. עם סיום תפקידו העביר סקירות מפורטות, הכוללות התראות מפורשות לגבי האיסלאמיזם. עוד באוגוסט 1985 חתם על דוח המפרט את דרכי הטיפול האפשריות בקבוצות האיסלאמיסטיות. המוטו של הדוח היה אי ויתור על דברים גדולים כקטנים.
כל הפגנת חולשה, קבע המסמך, מנוצלת על-ידי הקבוצות הדתיות להרחבת פעילותן ולהעמקתה. על-פי הסקירה: "ניתן בקלות לגייס דתיים פנאטיים לפעילות מזויינת.. לא מן הנמנע שחלק מהקבוצות הדתיות הקיצוניות ירצו לחקות את הדגם האירני החומייניסטי בדרום לבנון... ואף להגיע לשיטת פעולה של התאבדות כדי לגרום פגיעות חמורות בנפש וברכוש". לסיכום הדוח המיוחד הזה: "פעילותן של הקבוצות האיסלאמיות הקיצוניות, הגלויה והחשאית...תימשך ביתר שאת וביתר תחכום... העלמת עין שלנו או גישה סלחנית כלפי פעילותן של קבוצות איסלאמיות קיצוניות עלולה בעתיד להיות בעוכרינו. אי התמודדות תתפרש כחולשה, והדתיים הקנאים ישתלטו על הרחוב".
שלושת השופטים במשפטם של חברי חוליית החמאס הראשונה של עז אלדין אל-קסאם בשומרון, קבעו בגזר דינם: "מעשי הרצח בוצעו באכזריות ובאטימות בידי מרצחים צמאי דם, אשר לא בחלו בשום אמצעי, ובלבד להשיג את מטרתם: להרוג אנשים תמימים וישרי דרך, שלא עשו להם רע, ואשר כל חטאם הוא שהם יהודים".
על המוסד, השב"כ, אמ"ן, הצבא, ומערכת הביטחון כולה, ועל ראשי המדינה, ועל כולנו להתאחד כעם אחד ולהתפכח ולפעול מיידית וביעילות מרבית. עלינו ליישם את הלקחים מהכשל שחטאה בו מערכת הביטחון כולה וקובעי המדיניות, ביחס לאיסלמיזם. עלינו להילחם מדינית וצבאית באיסלמיזם עד השמדתו המוחלטת. זו כפרה ותיקון והכרח היסטורי קיומי עולמי לנצח ולהשמיד את האיסלאמיזם.