בימים האחרונים החלה וועדת טרכטנברג בשמיעת עשרות "בעלי דעה", אשר חווים דעתם המלומדת אודות המחאה החברתית. היה קשה לי להימנע מלהיזכר בויקטור פרנקל אבי תורת הלוגותרפיה, וספרו המפורסם "האדם מחפש משמעות".
ד"ר פרנקל פסיכיאטר וסופר אשר עבר את זוועות השואה ושרד את מחנות הנאצים. הוא מציין כי כל אדם מחפש משמעות. התקווה מהווה אלמנט חשוב בהישרדות האדם, אשר יש לו אל מה לשאוף. וכי החרות הפנימית תלויה באדם ללא קשר למקום שהותו זו היא חרות רוחנית. "אסיר שאבדה אמונתו בעתיד-בעתידו גורלו נחתם" (פרנקל, 1970).
פרנקל מרבה לצטט את הפילוסוף ניטשה אשר אמר כי: "מי שיש לו איזה "למה" שלמענו יחיה, יוכל לשאת כמעט כל 'איך'". כלומר: אדם אשר יודה לאן להכווין עצמו, יוכל בקלות יתירה לשרוד גם בתנאים הקשים ביותר.
"הלוגותרפיה", אשר מבוססת על המלה היוונית "לוגוס" שפירושה "משמעות", "פשר". הלוגותרפיה גורסת שהשאיפה למצוא משמעות לחיים היא הכוח המניע הראשוני של האדם. להבדיל מעיקרון "העונג", אשר אליה התייחס פרויד, או מעיקרון "השאיפה לכוח", המודגשת בפסיכולוגיה של אדלר.
"שאיפתו של האדם לפשר הוא כוח ראשוני ולא שכלון שגיוני" (פרנקל,ע'139). למעשה הלוגותרפיה מתייחסת למשימות חייו של האדם. למשל, פרנקל מציין כי התקווה להוציא לאור את תורתו הפיחה בו תקווה גם ברגעים הקשים ביותר בחייו.
ניתן להשתמש בלוגותרפיה כטכניקה לטיפול במצבי חרדה. למשל באמצעות "כוונה פרדוכסלית", מצב בו החולה לומד לצחוק על עצמו או על מצבו, ולהביט על מחלתו מרחוק, ממבט על.
יפה עשה הפרופ' טרכטנברג אשר מאפשר לרבבות בני אדם להשמיע דעתם, לפרוק את האנרגיות הטמונות באישיותם באגו שלהם בפני הוועדה. הללו יזכו להקשבה, להבנה, לאמפטיה, וסוף סוף תינתן להם האפשרות לנסות לפרוק את המשמעות שהם מייחסים לפעילותם, ואף להיכנס לספר הוועדה, ולהנציח עצמם כחלק מ"מחוללי המהפכה
החברתית".
לגבי ההמלצות והאופרטיביות שבעניין זאת רק ימים יגידו, אך לפחות נוצרה כאן סדנא מעניינת לתרפיה לאומית ואישית, כי למעשה כולנו מחפשים משמעות.