פרשת 'כי תצא' הינה השיאנית במספר המצוות. יש בה, על-פי מניינו של ספר החינוך, שבעים וארבע מצוות - שרובן הגדול הינן בין אדם לחברו - שבתוך סווג זה אני כולל את המושג "בין אדם לסביבתו". ברם, האם יש מכנה משותף לכל המצוות הללו? האם ישנה מצווה מסויימת שמתמצתת כולן? או אולי מידה או תכונה שהינה הבסיס לכל המצוות שבפרשה?
נראה לי שמטרתן של רוב המצוות שבפרשתנו היא לעודד אותנו לשמור ולשפר את העולם שהקב"ה נתן לנו. לשם כך ה' דורש מאתנו את המידה הבסיסית של איכפתיות לסביבתנו ולאחינו, כפי שהוא צווה אותנו: "לא-תראה את-שור אחיך או את-שֵיוֹ נִדָחִים והתעלמתָ מהם הָשֵב תשיבם לאחיך: ואם לא קרוב אחיך אליך ולא יְדַעְתוֹ וַאֲסַפְתוֹ אל-תוך בֵיתֶך...לא תוכל להתעלם" (דברים כב, א-ג).
לאורך ההיסטוריה היהודית - מאברהם אבינו שהעז לסנגר על סדום מול הקב"ה, ועד למשה רבינו שכאשר ראה איש מצרי מכה איש עברי הרג את המצרי ובכך הקריב את מעמדו בארמונו של פרעה ואפילו סיכן את חייו - עם ישראל הצטיין באי-יכולתו להתעלם מן האי-צדק שבסביבתו. ולכן השאלה היא: האם אי-יכולתנו להתעלם מאי צדק הינה תכונה שלנו כבניו של אברהם אבינו - רחמנים וגומלי חסדים - או שמא ההתנהגות הזו באה בעקבות חינוך יהודי מסורתי עתיק ימים שעבר מדור לדור, ואכן נרכש בלימוד מאב לבנו?
הבה נתבונן ראשית בעולם היהודי של ימינו - מעבר לים - ונראה כיצד מתנהגים היהודים, למשל, בארה"ב. לצערנו, רובם הגדול אינם שומרי מצוות כלל, ואפילו המיעוט שמזדהה עם הקהילה היהודית שייך לזרם "הרפורמי". היהודים, למרות קשרם הרופף ליהדות, היו הקבוצה הלבנה הגדולה ביותר שצעדה עם השחורים בשנות השישים במאבקם להשיג שוויון חברתי מלא. היום היהודים מצביעים בצורה מסורתית (ויש לומר ללא שיקול דעת מספיק) למפלגה הדמוקרטית שמזוהה יותר מאשר יריבה הפוליטי - המפלגה הרפובליקנית - בשאיפות חברתיות שאיפיונן מעורבות ממשלתית יתירה כדי לחלק את "העוגה" בצורה יותר שוויונית. כה גדול הרצון של היהודים האמריקנים לתקן את החברה הכללית, עד שהם מתעלמים מנושאים אחרים, כמו מדיניותם של מועמדים דמוקרטים כלפי ישראל, וזונחים מאוד את צרכיה של הקהילה היהודית עצמה. תרומות לפוליטיקאים יש בשפע, אבל כסף לחינוך יהודי אין; את יהונתן פולארד הם שכחו שנים רבות, למרות שאם ברצונם היה לשחררו, הוא היה יכול לצאת לחופשי מזמן - דרך איומם לחדול מלתרום למסעי הבחירות של פוליטיקאים דמוקרטים. לכן, נראה ששאיפתם של יהודי ארה"ב "לתיקון עולם" מכוון יותר לחברה הגדולה, אבל במפורש מכוון פחות לחברה היהודית.
ומה קורה בארצנו הקדושה? מצד אחד, במיוחד במגזר הדתי והחרדי, מעורבות מאות עמותות המחוייבות לעזור לזולת. ומצד שני, רואים את הפער בין "הלא תוכל להתעלם" והערבות ההדדית שמאפיינת את אותם מגזרים, ובין הגישה האגוצנטרית והאינדיבידואליסטית של המגזר החילוני שממעיט מאוד באותן פעילויות. שמא תאמר, מה עם ההפגנות שרואים אנו היום בכל ערי הארץ - המחאות נגד מצב הדיור, החינוך, והרפואה? התשובה: את כל המחאות הללו מובילים אנשים שדואגים בראש ובראשונה למצבם שלהם ולא של הזולת. גם זה מבורך, ברם, זה לא עונה על הטענה שאיכפתיות וערבות הדדית נעדרים מכל אותן הפגנות.
דומני שכל הדוגמאות הללו מצביעות על כך ש"לא תוכל להתעלם" אינה תכונה גנטית ייחודית ליהודים ואינה תכונה כלל. היא מידה טובה מאוד שאינה חלק מהגנום של שום עם, אפילו לא עם ישראל. וכדי להשרישה בלבנו חובה עלינו ללמדה לילדינו, וחשוב יותר, חובה לקיימה כדי שנהיה דוגמה חיה להם - על הדרך הטובה, הישרה והקדושה הראויה לגוי קדוש. ומה אמור להיות מקור השראה לנו במידת האיכפתיות - חיקוי מעשיהם הטובים של אבותינו הקדושים.
נותרה עוד שאלה אחת: מהן הגבולות לאותה מידה של מעורבות ורצון "לתיקון עולם"? ראשית, יש להשלים את הפסוק "לתקן עולם במלכות שדי". משמעות המטרה הנשגבת הזו הינה שתיקון עולם יבוא בדרכי ה'. ועוד, אל לנו לשאוף מיד לתקן את העולם כולו, ולא את הארץ כולה. הדרך הנכונה לכל אחד מאיתנו, השואף לשפר את העולם מתחילה בשיפור עצמו - מידותיו ומעשיו, ורק אח"כ שיתפנה לתקן את משפחתו (בזהירות רבה) ואת חבריו (בזהירות רבה יותר). רק לאחר מכן ראוי שאדם יתפנה לתקן את כל העיוותים הדורשים תיקון בעירו ובארצו. ועוד, חז"ל קבעו ש"עניי עמך קודמים" - קודמים לנוכרים [כולל מסתננים סודנים ואחרים, שלא רק לוקחים מקומות עבודה ודירות מתושבי הארץ, אלא שעלולים להפוך את ערינו לזירות פשע וונדליזם כפי שראו עינינו בלונדון לפני מספר שבועות].
יהי רצון שנשכיל ליישם במעשינו את המידה של "לא תוכל להתעלם", בדרך הנכונה ובסדר הראוי על-פי דרכו של ה'. בכך נביא צדק לארצינו ונזרז את ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו.