כאן בלימוד סנט פטרסבורג השתתפתי בערב מיוחד בהשתתפות הנגן ליאוניד פטשקה. אורחי הכבוד, כך נמסר לי מראש, יהיו מר ודר' נונה שניאורסון שבזכותם התאפשר קיום לימוד בעיר זו. במבואת הכניסה נפגשנו, מתיו ברונפמן - יו"ר ועדת ההיגוי הבינלאומית של לימוד בריה"מ לשעבר, חיים צ'סלר - יו"ר לימוד, דר' נונה שניאורסון ובעלה.
ניגשתי לצ'סלר ושאלתיו מי זו דר' נונה שנראה כי כולם יודעים מי היא. צ'סלר השיבני כי זו אחותה של
סופה לנדבר. רעד קל אחז בי. ניגשתי אליה ואל מתיו ברונפמן וסיפרתי כי לפני יותר משלושים שנים תרמתי תרומה צנועה וקטנה לחילוצה מבריה"מ. השותפים למאבק היו אדגר ברונפמן, אביו של מתיו, וחיים צ'סלר. נונה הנרגשת וברונפמן שהופתע גם הוא, אמרו: "איזה עולם קטן". ואני הוספתי "זה יכול לקרות רק אצל יהודים".
אכן, רק אצל יהודים ניתן לראות אירועים כמו אלו של לימוד בריה"מ לשעבר. אותה נחישות, אותו רצון לחבור לעבר, אך רק עם מבט לעתיד. ציבור גדול שבמשך שבעים שנה נותק ממקורותיו, שיש בו לא מעט נישואי תערובת, חוזר לכור מחצבתו. זה אינו החינוך החב"די המוכר לכולם ברחבי בריה"מ לשעבר. כאן בלימוד מדובר בפלורליזם לשמו. קבלת השבת צוינה, למשל, בשלושה אופנים שונים. בחדר אחד - סגנון רפורמי, בשני - אורתודוכסי, ובשלישי - לא זה ולא זה, אלא שיחה על משמעות השבת ליהודים. בשחרית הייתה תפילה רפורמית, אורתודוכסית וריקודי עם ישראל לאלו שאינם מעוניינים להתפלל.