ראש השנה מאופיין בצריכת דבש ובקנייה של מרבית הדבש להמשך השנה. מאמר זה לא יעסוק בדבש ובתכונותיו וגם לא יעסוק בהיבט המוסרי של לקיחתו מהדבורים, ואפילו לא בסכנות הצפויות לאנושות בכלל כתוצאה מהתמעטות אוכלוסיית הדבורים בעולם, אלא בדבר אחד פשוט הנקרא מבצעי רשתות השיווק, והאם במידה מסוימת דומים הם למין מלכודת דבש מתוקה ונעימה?
קחו למשל את מבצעי 10 שקלים של הרשתות. האם כל המבצעים שווים בעיניכם? האם באמת הסכום 10 משקף את מחירו האמיתי של המוצר? קרי, האם אכן כל מבצע עם המדבקה 10 שקלים הוא אכן "מבצע 10"? הרי ברור לכולם שחלק מה"מבצעים" כלל לא מבצעים ואפילו לצורך ה"מבצע" מחירי המוצרים עלו על-מנת "ליישר קו" למשפחת העשר!
הרי ברור לכל מי שלקח אפילו פרק מבוא בסטטיסטיקה או לכל בר-דעת, שלמעשה ההסתברות שמחיר המוצר "לפני המבצע" אינה דומה למחירו אחרי ה"מבצע", או במילים אחרות - מישהו עיגל את המחירים, ובדרך כלל רק למעלה.
על-מנת לתת בכל-זאת מידת משיכה ואטרקטיביות, בוחרת בדרך כלל רשת השיווק מוצר או שניים שמחירם אכן טוב ושתפקידם להקרין גם על השאר את תחושת הזול.
רוצים כלל אצבע, כזה שעובד? בבקשה: אחוז המבצעים הטובים בכל רשת לא עובר 3% מהפעילות הכספית או כ-2% מהפעילות ברמת מוצר בודד. במילים אחרות ודי בקירוב, ניתן לומר - אחוז המוצרים הטובים לא עולה על 2%. קרי, אם רשת מפרסמת לקראת החג 500 מוצרים "במבצע", הרי שהמבצעים שבאמת שווים מספרם לא עולה על 10.
זה כל הסוד. ולכן מרגע זה חשוב להסתכל על המחיר ולא רק על השילוט; על המחיר ולא רק על המיקום (משטח/ראש גונדולה); על המחיר ולא על מבצע הקופה. כן, רבותי, יש להקפיד בסך-הכל על שני כללי ברזל: הראשון– לשאול את עצמנו ללא הרף האם ה"מבצע" כלל נחוץ לנו? והשני- לבחון באמת את מחירו. לא מחיר קודם מול מחיר נוכחי, שהרי זו פיקציה בלבד - אלא את המחיר האמיתי, לא מחיר לפני הנחה ולא את עוצמת ההנחה באחוזים, שהרי ניתן לתת גם הנחה של 90%, השאלה כמובן ממה, אלא מהמחיר נטו.
זהו רבותי, על קצה האצבע הטבולה בדבש, מדריך קצר אך קולע לקניות לחג. שנה טובה.