שכטמן דן, זה שם אשר / לַחֲרוֹז אותו קשה... במחילה מן המדען, / כאן אקרא בשמו – רק "דן". זה לא פרס, לא מענק, / זה מפעל חיים ענק, של חוקר אשר הֶרְאָה / צוהר אל רָזֵי בְּרִיאָה. הוא ניהל פְּלֻגְתּוֹת קשות / מול כְּפִירִים ונמושות, עַד בִּקְרָב בו לא נכנע / שנמשך שלושים שנה – המדע כרע על בֶּרֶךְ / והכתיר את דן לַמֶּלֶךְ. דן גילה, (כולם בהלם), / גביש שלא הולך בתלם. עוד הישג מודגש של דן / במחקר היה סולן! אם אכן, טובים השניים, / הסוליסט – שווה כפליים. אצו מדעני סְטַטִּיס / בפרהסיה להכריז: מול מספר האוכלוסין / כאן, העטורים פרסים, הם עולים במספרם / על כל ארץ בעולם. הוכחה הכי גדולה / שאנחנו עם סגולה. כשנודע דבר הבשורה, / נכבדינו, בשורה שר חינוך עד ראש מֶמְשֶׁלֶת / שר אוֹפִים עד שר פִּלְפֶּלֶת, חיש לפתו זְנַב מיקרופון / לְזַמֵר לדן המנון, וכולם במקהלה: / "איך עֻטַּרְנוּ תהילה..." מה לכם אופורטוניסטים / שקפצתם כטרמפיסטים? מה זכותכם לְהִתְהַלֵּל / ש"זָכִינוּ בְּנוֹבֶּל"?! "אה", עונים הם בחיוך: / "אנו פַּטְרוֹנֵי חינוך, הן אצלנו, במחילה, / דן רכש ההשכלה". ואולי, (אספקט אחר): / כמו בכינור, או בפסנתר: המדענים המובילים / אזרחים ישראלים, שהכשרה בסיסית קיבלו / בארצות מהם עלו?! לא! מלבד של פרופ' אומן / הם בוגרי כחול-לבן!! השכלה כמו של דן, / (או יונת, או כהנמן), התוגשם, זו תקוותנו, / תינתן גם לנכדינו, כדי יהיו, בעידודה, / דור עתיד של המדע?! מדעננו הנכבד – / דן, השיב ב"לאו" מוחלט! החינוך הינו עתה / מבולבל ובלי שיטה. האם סקר המיצ"ב / משקף את המצב? אשתקד, וזה ידוע, / זה היה יותר גרוע. והעוקץ בסיפור: / מה הביא את השיפור עד מצב העכשווי? / המגזר הערבי!!! הם נולדו יותר טובים?! / יש שם עודף תקציבים?! רמתם יותר גבוהה?! / להלן – זו רק דעה: לערבים יש מצוקה / במקורות תעסוקה, על כן טובים ומוכשרים / בלית ברירה נהיים מורים. התלויה רמת מורים / בשכר שמשתכרים? ראש ממשלתנו, בעיניו, / ההשכלה – טפיל על גב חלק תל"ג אשר מוקדש / להשכלה – הולך וָרָשׁ. "מחקר חפצתם? זה נחמד, / כספים? גייסו לכם לבד!" אם התלמיד אינו מזהיר / מורה פרטי עיניו יאיר. אם להורים אין אמצעים / יהא הבן חוטב עצים, או שיחיה הוא מתמיכה / של שירותי הרווחה. מחציתו של דור עתיד / דמות מופת לו – "המתמיד" שעתידו הוא "עמודו, / נֵרוֹ וספר תלמודו"¹. יפליא כולם בבקיאות, / ממש עֲדֵי קוצו של יו"ד. בחוקים בני שנות אלפיים / שכבר נוֹשַׁנּוּ בימות ביניים, הם (שלא ישמע הרבי) / מתקופה של חֲמּוּרַבִּי. לכך מוּצָא, עולם הפוך, / כמחצית תקציב חינוך. כל שעינים בראשו, / רואה היום ביאושו, כי העתיד המדעי / הוא כלל וכלל לא ודאי. וזה לא רק בהשכלה, / יש כאן אוירה טְפֵלָה של חתירה (גם בִּנְכָלִים) / אל השגים יותר קלים. איפה ימצא שקדן / שיתאפק שנים, כמו דן? עד יבוא אליו שללו / בִּכּוּרֵי פרי עמלו? איזו דמות לדור עתיד? / אי-אפשר כיום הגיד... אך, ממשלה שכל אוֹנָהּ / מַעְיָנֶיהָ וְהוֹנָהּ, מטרתה העליונה / היא לקנות את שלטונה – כמעשה של המתמיד, / היא ממשכנת העתיד, וְתַחֲזִיר עָם לִמְקוֹרוֹ / שוב לחיות על עברו.