כל מי שיש לו ילד בצבא או כזה העתיד להתגייס - ליבו חייב היום להחסיר פעימות. הטרור ניצח, בחסות חטיפות אכזריות והחזקת בני-אנוש בתנאים בלתי אפשריים. הטרור ניצח והנציח את זרוע ההכרעה מול ישראל הרופסת והוא עתיד להשתמש באסטרטגיה מנצחת זו כדי להשלים עסקות-ענק באמצעות חטיפות קרובות של עשרות ישראלים נוספים.
אבי "המערב ינצח את הטרור" ו"מקום תחת השמש" שכח מזמן את משנתו ההיסטורית. זיקנה מכוערת, שקפצה עליו ומביישת את בחרותו. חולשתו המוצהרת של
בנימין נתניהו כבר דחקה הצידה כל מה שחשב, אמר או כתב, אי-פעם, כמסבירן הלאומי.
האיש הזה, המכהן כראש
ממשלה, הלך ויילך עם הזרם, אך יקפיד לזקוף לאחרים את חובתם. ראשי זרועות הביטחון אינם יודעים זאת כעת. אבל שומה עליהם לזכור: אֵל הדיון הציבורי, במהלך כהונתו או לאחריה, הוא יטיל את כולם, לבד ממנו עצמו; בעוד הוא יתמיד להתעטף בזכר אחיו יוני והמבצע ההרואי על שמו; זה שדגל בעיקרון העליון, לפיו אין נכנעים לטרור.
אוי לנו מדמיהם הזועקים מן האדמה של ילדי מעלות (לא חיילים בוגרים, אלא ילדים רכים...). אֵל משפחותיהם הענפות היינו מתוודעים היום, לוּ היו משחררים עשרות בודדות של מחבלים. אוי לנו מאלופי הארץ שלנו במינכן, שנשלחו להגן על כבודנו הלאומי במחוזות האובדן של עמנו ושילמו אף הם בכל היקר לנו ולהם: בחייהם.
אוי לנו מדמם השפוך של כל אלו שיכולים היו לחיות בינינו, אלא שחבריהם בחרו להילחם על חירותם ולא לפתוח כנגדם את ארסנל הטרור האנושי לא אנושי. מה יאמרו, למשל, הוריו של נחשון וקסמן, שחייו קופחו בשל תפיסת ביטחון תקיפה, אפילו נמהרת?
את מסגרת התקציב נתניהו לא יעז לפתוח; לא מול שכבות הביניים והעניים, הנאבקים עם קיומם, מי יותר או מי פחות; לא מול רופאים מצטיינים, תקוות הבריאות של המחר; אבל את מכסת הדמים ראש הממשלה פרץ ברגע אומלל אחד בהיסטוריה המיוסרת של הארץ הזאת. רגע, שממנו לא יהיה ניתן לחזור.