מיליארד מילים נשפכו על המחיר ששילמה ישראל כדי להחזיר את בנה גלעד הביתה.
הייתי בעד העסקה הלא פרופורציונית הזו, לא רק מכיוון הלב - אלא מצד החובה לכפר עוונות.
גם על העוונות הענקיים שכרו בור ענק לפתחינו - דשו מכל עבר.
הדרך היחידה העומדת מולנו כרגע היא להרים עיניים ולצעוד בבטחה לעבר האופק החדש.
כאן חייבים להבין דבר אחד: די לחרטטנות!!
אם מנהיג ישראלי מסוגל להבין ולומר: אם רק יירו עלינו טיל אחד, נגרום להם לזעוק בגרון ניחר – "דיייי, אל יהוד השתגעו"! – ואח"כ נותן למבול טילים, לפיגועים, וכל מיני אסונות אחרים לפגוע בנו על-ידי אותם גורמים שכח ההרתעה שלנו נראה בעיניהם כבדיחה – מנהיג כזה חייב לעוף לנו מהעיניים, ומהר!!
אין כאן עניין של כבוד.
גם לא עניין של נקמה.
הכל עניין של מאזן. כמו שיש מאזנים כלכליים – כך יש גם מאזנים ביטחוניים.
מדינה שמאפשרת לאויביה לעשות בה כרצונם, אין לה זכות קיום – והטבע מוכיח לנו זאת שוב ושוב.
כאשר הבעתי דעתי הנחרצת יותר מפעם אחת לאורך חיי, על הצורך המיידי להגיב בצורה בלתי מתפשרת כאשר פוגעים בנו – קמו עליי כל ייפי הנפש וביטלו דעתי כאילו הייתי המפגר של הכיתה.
בכנות. כל מי שיתקוף את דעתי הנחרצת אין לו מקום בד' אמותיי. מדינה הטוענת שיש לה מערכת ניהול דמוקרטית עם בית המשפט עליון מהטובים בעולם, לעולם לא תוכל להיות אמיתית על הגלובוס אם תאפשר לזר הרוצה לפגוע בה לצאת מזה בשלום.
לא איכפת לי מה יגיד העולם. העולם אומר תמיד את מה שנוח לו באותו רגע, ולכל מדינה האינטרס הפרטי שלה. לנו, להבדיל מהם, אינטרס אחד ברור: לשרוד באזור הכי מטונף בעולם, ובכ"ז לבקש לחיות בארץ זבת חלב ודבש.
לחלק מהעולם נשמעת דרישתנו הזויה. לחלק אחר בלתי לגיטימית. לחלק היחיד שגם הוא לא פחות צבוע מהאחרים, ברור שליהודים הללו יש זכות לחיים נורמליים במדינתם הקטנה.
בפעם הבאה שהאויב האכזר הזה יפגע בנו, הדרך היחידה לענות לו חייבת להיות כזו שלעולם לא ישכח את פגיעתו הבלתי חוקית בנו, וכל העולם יישאר פעור פה עד שירשום בספרי ההיסטוריה שהמדינה הקטנה הזו הגיבה לתוקף בדיוק כפי שהספרים מורים!!