חופש העיתונות בישראל מצוי בימים אלה על כרעי תרנגולת. הכל בעטייה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, המבקשת לעשות בחוק הקיים לאיסור לשון הרע קרדום לחפור בו ולסתום בכך את פיהם של אמצעי התקשורת.
46 שנים לאחר חקיקת החוק, שנועד במהותו להגן על
כבוד האדם, מבקשים עכשיו חברי הוועדה, בראשותו של ח"כ
יריב לוין, לשלול מהמדייה את חופש הדיבור שלה - זכות שבוודאי אינה נופלת מן ההגנה על שמו הטוב של הפרט.
בתיקון שמציעה בימים אלה הוועדה, ושכבר עבר בקריאה ראשונה בכנסת, מבקשים חבריה למנוע פרסום תחקירים עיתונאיים מביכים, שיש בהם, בין היתר, ביקורת על מחדלי השלטון. אם, אומנם, תאושר הצעת החוק בקריאה שלישית - תתבטא הסנקציה שלה בהגדלה משמעותית של סכום הפיצויים בתביעת לשון הרע גם ללא הוכחת נזק.
רתיעה
מהם לחשוף ולבקר את מה שטעון חשיפה וביקורת. היעד שלה שקוף וברור: לגרום למדייה הישראלית לחשוב פעמיים בטרם שתעז לפרסם תחקיר חושפני על שחיתות שלטונית. העורך האחראי יהיה אז חשוף, בהכרח, לתביעה אוטומטית בסכום מרקיע-שחקים, שמן הסתם לא יוכל לעמוד בו. שוט הצנזורה הזה יגרום אז, כמובן, להשתקת כל ביקורת בונה.
אם תאושר הצעת החוק, יהיה בה כדי לבשר את קיצו של כל תחקיר עיתונאי. לכן היא אבסורדית במהותה, באשר אפילו משרד המשפטים, כמו גם בית המשפט העליון, מתנגדים לה בתוקף רב.
מדובר, למעשה, בהחרפה דרמטית של הסנקציה, הקיימת כבר ממילא בחוק לאיסור לשון הרע, שעומדת על 50 אלף שקל ושעתידה לעלות, אם תאושר, עד למיליון וחצי שקלים.
בומרנג
אין זאת כי אם הצעת החוק מנותקת כליל מהמציאות וגם מעמידה בסכנה את ספיחי הדמוקרטיה שעוד נותרו. אבל העניין מקומם שבעתיים כאשר להצעת החוק האבסורדית הזו אין אח ורע בעולם. יש גם אירוניה בכך שבסופו של דבר תפגע הצעת החוק, כבומרנג, בפוליטיקאים עצמם, שהם אינם אלא יוזמיה. זה יקרה כשאלה, המנופפים היום בשוט הצנזורה, כדי למנוע תחקיר על עצמם - יקומו מחר ויבקשו, לשווא, לערוך תחקיר על יריביהם.
לכן צריכה הצעת החוק האבסורדית הזו להטריד לא רק את הממונים על המשפט בארץ, אלא גם את כל מי שחרד לחופש הדיבור בה. יש, על כן, לייחל שמליאת הכנסת תשכיל לדחות אותה ולהותיר בעינו את החוק הקיים, העונה, ממילא, על הצרכים הדרושים למניעתו של לשון הרע.