אינני משפטן. אני מתנצל. אני רוצה לדבר על
כבוד האדם ועל חירותו, לא מפני שתיבות אלה מתנוססות בראש חוק שאושר בכנסת ישראל, אלא מפני שאני מבין את המשמעות של המושג 'כבוד האדם' וגם את המילה 'חירות' אני מבין. אינני שואל עורכי דין אם מותר ועל-פי איזה סעיף מותר - לכבול בני אדם לאיגוד או להסתדרות או למוסד פיננסי או רפואי ומדוע. אני מבקש שימחלו לי. אין לי ספק שיש צורך בחוקים ובמשפטים ובעורכי דיין בעולם שבו אי-אפשר לסמוך רק על יד נעלמה שתסדיר את חייהם של שבעה וחצי מיליארד ילודי אישה על הפלנטה הזאת.
יש צורך במלכות שאלמלא מוראה איש, אפילו הוא ישר, את רעהו, אפילו הוא צדיק, חיים בלעו. אני מבין את זאת היטב. אי-אפשר לבא בטענות אל הדגים הקטנים שבים על שהם ממנים להם שופטים ושוטרים ופרקליטים כדי להגן על חייהם מפני חמדת רעבונם של הדגים הגדולים שאינם חדלים לטרוף. אבל עם ההבנה הזאת, אני מתפלל שיבינו גם כי יש אנשים, כמותי, שמתייחסים אל פסיקות משפטיות מגובות בשיקולי שופטים ומשפטנים, כאל מטענים חורגים מתרמיל הצדק הטבעי שהם נושאים כל ימיהם על כתפיהם.
אפשר כמובן לצפות כי אנשי המקצוע המלומדים יבוזו להם, בליבם ובפיהם, אבל ראוי להם למלומדים האלה לרשום כי תגובה אינסטינקטיבית של אדם מן השורה שאיננה מוטה על-ידי שיקולי נוחות או רווח והפסד או כוח או שלטון, היא תגובה שלא טוב לבטלה כעפר הארץ.
תגובה אינסטינקטיבית מעין זאת היא התחושה כי לא יתכן שהצדק הטבעי משלים עם כבילת רופא מתמחה למקום עבודתו בניגוד לרצונו. רופא מתמחה הוא קודם כל וראשית לכל אדם. הוא יצור בוחר. אין סעיפי דעת הרואים לנגד עיניהם אפשרות להעסיקו בחברה חופשית המושתת על הוודאות כי כל בני האדם נולדו בני חורין בלי לשלול ממנו מעמד של יצור בוחר. אני שומע אותם את המשפטים מלהגים כי לכל זכות יש סכר המגביל בנסיבות מסוימות את הזכות. אולם כאן? אדם בן-חורין בארץ חופשית במשטר דמוקרטי מתפטר משום שהוא בוחר להתפטר, ובאה פסיקה הקובעת כי אם יעשה כן יהיה כאחד העבריינים? על-פי איזו קונסטרוקציה?.
היום רופא מתמחה, מחר רופא בכיר, מחרתיים שופט, ויום שלאחר מחר שופט בבית המשפט, זה מפני שהמערכת הרפואית קורסת כביכול והוא נאנס להיות אחראי לגורלה. וזה מפני שהמערכת המשפטית עלולה לקרוס ואף הוא ייאנס לשאת על גבו את האחריות האישית לכך. החשש שמא תחושת הצדק הטבעי קורסת איננו חשש מוצדק דיו? אין אחראי לאסון מעין זה העלול להתרגש?
אין, אני מודה שום חוק בעולם הקובע כי המערכת הערכית האוטונומית שאדם חי על פיה מכוח הבחירה הטבעית שלו היא מערכת שבתי המשפט לעבודה צריכים להיקרא לדון ולפסוק בה. היועצים המשפטיים של האוצר ושל משרד הבריאות ושל ראש הממשלה לא טרחו להכין הצעת חוק האומרת כי אסור להפעיל את המניפולציות הממשלתיות המטילות את חוש הצדק הטבעי למחוזות של ייאוש. למה יכינו? למה יאבדו לדעת את היכולת לשלוט באנשים באמצעות הסכמים הנחתמים כמחייבים לעשר שנים? נוגד את חוש הצדק הטבעי? אז מה. לא נוגד את החוק.
למה יאבדו לדעת את היכולת לחייב בני אדם להשתייך לארגון יציג שאיננו מייצג אותם? נוגד את ההיגיון הבריא? אז מה. לא נוגד את הפסיקה.
למה יאבדו לדעת את הכוח לאכוף לילות ללא שינה על אנשים החיים במערכת בה שעות המנוחה וימיה הם חלק מזכויות האדם?, האם נוגד את כללי המוסר הבסיסיים? אז מה. חוץ ממוסר זה איננו נוגד ולא כלום. כבר אמרו חכמינו, למודי הלקחים מדברי הימים "לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על הדין, אפילו על דין אמת, קל וחומר על דין מעוות". אז אמרו? הכנסת לא הצביעה על כך....
יותר מכל מורדת תחושת הצדק הטבעית בפסיקה של שופטי בית המשפט לעבודה. הם לא התקשו ליצור מציאות וירטואלית על פיה שלושה אנשים המדברים אלה עם אלה חוברים יחדיו לקולקטיב וכשהם מתפטרים הם איבדו את מעמדם כיחידים והופכים לעדה המתנקשת בטובת הציבור. זה לא נשמע. זה לא נשמע כשמדובר בשלושה, זה לא נשמע כשמדובר במאות. זה לא נשמע. זאת לא אמת. גם יראי ה' מותרים להידבר יחדיו ואינם הופכים על-ידי כך לעדה סוררת. הממשלה חרדה לבריאות הציבור. זה תפקידה.
אבל לא פחות מזה תפקידה הוא להיות חרדה לאקלים הדמוקרטי בו בחרנו לחיות, לביטחון כי זכויותינו אינן מתהפכות על-פי צרכים מזדמנים רק מפני שמתעקשים למצוא אלטרנטיבה לפתרונות המתחייבים על-פי הצדק הטבעי. ברי גם לי כי יש לה עורכי דיינים אשר ירשימו את בית המשפט כי החרדה לקופת הציבור קודמת לחרדה לקיום הציבור. עד הנה הם הצליחו. יתכן כי יוסיפו להצליח... ואז אבוי, הרופאים לא יהיו האזוקים היחידים..