מבין כל המחבלים הרוצחים שיצאו לחופשי בעקבות שחרור
גלעד שליט, אין ספק שהדמות שתיחרת היטב בזיכרון הקולקטיבי שלנו, היא דמותה של המחבלת אמנה מונא. מונא הורשעה ברצח הנער בן ה-16 אופיר רחום ז"ל, בדצמבר 2009. היא עשתה זאת לאחר שיצרה איתו קשרים באמצעות רשת האינטרנט ופיתתה אותו להגיע לפגישה איתה, לאחר ששלחה לו רמזים אינטימיים.
פרשת הרצח הוכיחה שוב ושוב עד כמה רשת האינטרנט והרשתות החברתיות יכולות להיות מסוכנות עד כדי איבוד חיי אדם. תשומת הלב אומנם הוסטה, בצדק, למניע לרצח, שהוא לאומני, אבל הכלים שבהם השתמשה המחבלת הרוצחת משמשים גם סוטים, פדופילים וכל מיני גורמים עוינים שמאיימים על חיי ילדינו.
כאשר פורסמה הפרשה, כמו במקרים רבים אחרים, העלתה לסדר היום שוב ושוב את הסוגייה הכואבת של פיקוח ושמירה על הפעילות של ילדים ובני נוער באינטרנט. כלי התקשורת העלו לשידור מומחים, פעילים של עמותות שונות כמו למשל עמותת אשנ"ב (הח"מ נמנה על הנהלתה) וביקשו לדעת מה צריך לעשות כדי למנוע מילד בן 16 לתרגם שיחות צ'ט עם מבוגרים שמתחזים לצעירות מפתות על-מנת לבצע בו את זממם.
השאלה הנשאלת היא האם הלקחים הופקו? האם המודעות גברה? התשובה למרבה הצער היא לא. בשנתיים שחלפו מאז, אירעו לא מעט מקרים של פגיעה בצעירים על-ידי גורמים עוינים, וחלק מהם הסתיימו במוות בעקבות התאבדות של הילדים.
כעת, כשאותה חלאת-אדם מסתובבת חופשייה על אדמת טורקיה, מן הראוי לנצל את המומנטום הזה כדי לחזור ולשנן הן באוזני ההורים והן בעיני הילדים, את כללי הזהירות שיש לנקוט בעת גלישה ברשת החברתית או בכל פורום אחר.