מנהיג תהיה לנו: דרור למחשבה על מהות קיומנו בארץ

השער הראשון של דרור הוא קול קורא לכל קורא של ספרו - "היו את או אתה בין המעטים המכוננים עתיד לרבים. עצב את פנימיותך שתהא תואמת למשימה שנטלת על עצמך". לא קלה היא הדרך. ישראל היא מדינה בהתהוות, וההכרעות המכוננות את העתיד אשר נדרשות ממנה מגיעות עד לידי גזירת דינה לקיום או לאי קיום- טוען דרור. הוא מציג מגבלות ואילוצים בכניסת צעירים לחוג המנהיגות הקובעת במדינת ישראל, ויותר מרמז על כך שבעצם נשלטת מדינת ישראל על-ידי מנהיגות מצומצמת הפועלת בחוג סגור של בוחרים ונבחרים משל עצמם ולמען עצמם, ובית המשפט העליון הנו דוגמה אפשרית לכך, כמסקנה של כותב המאמר – גם שדרור אינו מתייחס לכך ישירות. דרור אמון כאיש מדע על מתודולוגיה סדורה של הצגת בסיס רעיוני לתזות שלו ועל המלצות וקווים מנחים ליישומן. לדוגמא: בהמלצה 1.1 (ג) בשער הראשון נאמר: "היותכם אישה או צעיר הם מכשול מסוים במציאות העסקנית הישראלית, אך תוכלו להתגבר על כך וגם להפוך את המכשול ליתרון יחסי." וכדי לא להרתיע את המנהיג המכונן הפוטנציאלי נאמר בהמלצה 1.3 (ב) שום אדם אינו יכול לממש את המודל הזה במלואו, די במימוש של רובו כדי להיות מנהיג מכונן באיכות גבוהה בתנאי שתמלא את החסר על-ידי העזרות באחרים." דרור טוען שטיפוח הפנימיות של מנהיג מכונן היא חלק חשוב בהכשרתו, ותפיסת עולמו הפנימית היא מעין תמהיל של רגש ומחשבה mind המאפשרים לו לבחון את מעשיו כמנהיג בדרך של מחשבה, הגות, התבודדות ורוחניות המחזקים את יכולות מנהיגותו.

1. דוד בן-גוריון כמנהיג המכונן של המדינה היהודית בא"י הציג אתה חזונו בספרים נצח-ישראל, הוצאת עיינות, תשכ"ד, 1964, ייחוד וייעוד, משרד הביטחון 1971.

ישראל היא מדינה יהודית וציונית פלורליסטית המתקיימת בסביבה מהפכנית ערבית ואיסלאמית בלתי יציבה המתקשה לקבל אותה, ובשל כך ייחודית במהותה לעומת יתר עמי העולם, אך מוצאת דרך להשתלבות בכלל החברה האנושית תוך חפיפה רבה עם הציביליזציה המערבית. סך האוכלוסיה היהודית בארץ ישראל – בין 9 ל-10 מיליון בני אדם. המנהיגות הפורמלית של ישראל בממשלה, בכנסת ובמוסדות המדינה רואים את העמקת מהותה של ישראל כמדינה יהודית-ציונית של העם היהודי, לצד מילוי תפקיד מרכזי בהבטחת עתידו המשגשג של העם היהודי בכללותו כנורמת בסיס, שיש לקדמה בנחישות, יחד עם שמירת הדמוקרטיה וערכים כלל אנושיים המתחשבים במיעוטים החיים בישראל. ישראל היא מדינת הליבה של העם היהודי וחיים בה כשני שלישים ממניינו של העם היהודי. שורר שלום המבוסס על הסכמים ברי קיימא בין ישראל למרבית מדינות המרחב, ערביות ואיסלאמיות. אין פעולות טרור, אך קיימת מוכנות וכוננות לקראת אפשרות של פריצתו; ישראל מקיימת שיתוף פעולה בינלאומי למניעתו, ושומרת על עליונות ביטחונית החיונית לקיומה. אין הפצה של נשק גרעיני באזור ומתקיימים מגעים לקראת אפשרות הפיכת האזור לחופשי מנשק להשמדה המונית. מתקיימת עליה המונית של כמיליון יהודים בשיטה מסורתיות או גם בתפיסה חדשנית של "תושבות מחולקת", מתקיים מעבר של יורדים השבים למולדתם בכל דרך של קליטה אפשרית. ישראלים תושבי חוץ יכולים להצביע לכנסת, זאת בכפוף לחובת שירות צבאי או אזרחי ותשלום מס הכנסה סמלי למדינת ישראל. ישראל חיה בגבולות קבע המתחשבים בשיקולים דמוגרפיים. מדיניות מיעוטים שוויונית וכן הסכמי שלום מובילים ליתר השלמה של מיעוטים עם מהותה היהודית ציונית של מדינת ישראל. ישראל הופכת למרכז תרבות, אומנות, ספרות דת וערכים אוניברסאליים תוך הסתמכות על התשתית ההיסטורית, התרבותית, החברתית, והדתית הקיימת לקידום היצירה והתרבות הכלל אנושית. בישראל קיימים סממנים של תרבות ושל חברת מופת המדגישים את מקורם היהודי והציוני תוך צמצום פערים כלכלי, חברתי ודתי. בישראל, כחברה רב-לאומית ורב תרבותית, פועלות קהילות שונות החיות בדו קיום ובהפריה הדדית של ערכים, מסורת ותרבות. החברה החרדית משתלבת יותר ויותר בחברה הישראלית וכוללת במסגרתה תשתיות ליבה לימודיות וחינוכיות המאפשרות השתלבות טובה יותר במשק ובחברה של מדינת ישראל. ישראל בין 15 המדינות המשגשגות כלכלית וחברתית בעולם. פריסת תושבי מדינת ישראל בשטחי המדינה משופרת, וההבדלים בין המרכז העשיר לפריפריה הענייה מצטמצמים. שינויים חוקתיים המתחייבים בדחיפות יבססו את שיטת המשטר והממשל של מדינת ישראל בהתאם לאופיה היהודי והציוני של מדינת ישראל. בית המשפט העליון יעבור רפורמה הממסדת בו מדור חוקתי של שופטים נלווים שאינם משפטנים אלא בעלי ידע ומקצועיות בתחומי מדיניות וערכים העומדים לדיון. המנהל הממשלתי רוכש מקצועיות רבה וקיימות בו יחידות מטה לתכנון אסטרטגיה רבתי במקרו ובמיקרו החלטות של הדרג הממשלתי והרשויות המקומיות.

ישראל הופכת למדינת לאום "נורמאלית" מאיכות בינונית ולמטה ממנה, תוך שחיקת ייעודה וייחודה, ובהיעדרה של משמעות תרבותית וכלל אנושית. סך האוכלוסיה היהודית בישראל עומד על כ-6 מילין בני אדם וניכרת מגמת ירידה. חלק גדול והולך באוכלוסיה היהודית ושל האליטות בתוכה נוטה לפוסט-ציונות ואף "לנורמליזציה" פוסט-מודרניסטית תוך דחיקת המהות היהודית והציונית לקרן זווית מצד החילונים, תוך מגמת הקצנה חרדית מצד הציבורים הדתיים. הקיטוב בחברה היהודית מחריף והוא גורר את המיעוט הערבי למגמות של היפרדות ממדינת ישראל. מעמיקים חילוקי דעות בתוך העם היהודי תוך עוינות הדדית ודוגמטית. גדל המרחק בין ישראל לעם היהודי בתפוצות, ונוצר קרע והיעדר סולידריות בקרב העם היהודי. הזהות העצמית של מרבית האוכלוסיה היהודית היא "ישראליות" הנעדרת שורשים יהודיים וגם בסימן "עברי אנוכי". נמשך העימות עם ישות או עם מדינה פלשתינית שהוקמה ללא הסכם סופי עם ישראל בשאלת גבולות, זכות השיבה וירושלים. נמשכת ההקצנה האיסלאמית בעולם הערבי, וישראל נפגעת מגלי טרור, כאשר ארה"ב מצמצמת את קשריה עם ישראל. מערכת הביטחון שומרת עדיין על עליונות צבאית, אך זו איננה יעילה לצורך התמודדות עם טרור ומעשי איבה חדשים. בציבור ניכרת עייפות וירידה במורל בגלל התמשכות נטל הביטחון והקיום של מדינת ישראל. העלייה פוחתת משמעותית והירידה גוברת, ישראלים רבים היכולים לעשות זאת, מחזיקים דרכונים של אזרחות נוספת "לשעת צרה" או מוותרים על אזרחותם הישראלית. חלה ירידה באחוז היהודים בישראל עד לכדי 65% מכלל האוכלוסין, בנגב ובגליל נשמעות קריאות של הערבים להיפרדות ממדינת ישראל והעלאת דרישות שכאלה בפורומים בינלאומיים. מספר היהודים בישראל יורד לכדי מחצית ממניין העם היהודי כולו. היחסים בין היהודים לערבים במדינה מחריפים על קרע דרישה להיפרדותם של הערבים מישראל ולהקמת אוטונומיות ערביות באזורים אלה. קיימת שקיעת תרבותית וחברתית, מרבית האוכלוסיה היהודית מתרכזת בגוש דן ("מדינת תל אביב") וגדל הניכור החברתי הכלכלי והתרבותי עם הפריפריה. מעמדה של ישראל מתדרדר בעולם והדור הצעיר דוגל יותר ויותר בערכים פוסט ציוניים, פוסט יהודיים ופוסט מודרניסטיים השוללים את קיומה של מדינת ישראל. המנהיגות והפוליטיקה הישראלית הם בכי רע, נוצר פיצול רב בין המפלגות היהודיות, וריבוי של סיעות פנימיות במפלגות עצמן, ובתוך כך חוסר יכולת של הממשלה למשול ולהנהיג. ניכרת מגמה של הפרת אמונים, שחיתות ועבריינות בקרב נבחרי ציבור המועלים בתפקידם. דרור גם מביא תרחישי אימה בהם נעשה שימוש בנשק גרעיני נגד שטח מדינת ישראל, הגורם לאבידות כבדות ולנזק שאיננו בר שיקום, תוך השמדת המדינה התוקפת במכת נגד ישראלית. בגוש דן מתרחשת רעידת אדמה בעוצמה של 9 בסולם ריכטר ובנזק בעוצמה XII בסולם מרקלי (מדד להרס של שטח מיושב לעומת שטח ריק) ישראל של 2011 איננה מתנהלת כמדינת איכות בכל שלושת רשויות המשטר שלה: הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת, ודרך קבלת ההחלטות, בקרתן וניהולן להלכה ולמעשה בנושאים הרי גורל של הביטחון הלאומי, חברה, יחסי חוץ, חקיקה ופרשנות חקיקה זו על-ידי בית המשפט העליון בסוגיות ערכיות, משפטיות, אידיאולוגיות, ביטחוניות, יישוביות, כלכליות ולאומיות הן בתחום הליקויים החמורים אותם מונה דרור בספר חשוב ויסודי זה, ואשר עלולים להתבטא בשקיעתה של מדינת ישראל.

מנהיג תהיה לנו; מורה נבוכים למנהיג מכונן יהודי-ציוני (ידיעות-ספרים, 2011) איננו Text Book של תפיסות אסטרטגיות ואף לא ספר המתמקד בתיאוריות של תחומי הביטחון הלאומי, אסטרטגיה ומדיניות, נושאים בהן זכה המחבר להכרה בינלאומית ולפרס ישראל. יחזקאל דרור כיוון את הגותו אל מושגי הליבה של קיומנו בארץ ישראל, אל היהדות, הציונות והישראליות המשתקפים מדמותה של מדינה שאין שני לה בתבל לדילמות, לניגודים הרגשיים והשכלתנים, לתהיות בדבר מהותה הערכית והמוסרית, ולמחלוקות שהיא מעוררות בעולם הגדול מאז נוסדה כנגד כל הסיכויים בשלהי מלחמת העולם השנייה במרחב העוין של המזרח התיכון, וחרף משׂאה של שנאה קמאית יוקדת מצד שונאים מחוץ ושל אויבים מבית. אירועי הימים הללו, בהם מובלטת בתקשורת העולמית השנאה לישראל כמדינה יהודית, ומושמעים בה קריאות להשמדתה ולהסרת הלגיטימיות של זכותה להתקיים, מחייבים אותנו למחשבה חדשה בכל הקשור ליכולתנו להתמודד, ולקיים את הבית השלישי של העם היהודי ולהגן עליו. לא בכדי הקדיש דרור את ספרו לשתי נכדותיו, שחר ושני, בנות הדור הבא, שלמענן זקוקה ישראל למנהיגות מזן חדש. בכך כיוון המחבר לדעת רבים וטובים במדינה הזו שהבינו שלקיים מדינה יהודית וציונית בארץ ישראל איננה רק בעיה צבאית, אלא בראש ובראשונה סוגיה ערכית ומוסרית של צדקת הדרך, ושל המנהיגות הנדרשת להוביל ולקיים את המאמץ הכביר הזה באחזקתה, שמירתה וביסוסה של המדינה היהודית באזור העוין בו הוקמה אך לפני פחות משבעה עשורים.

כאיש מדע ומורה מציג דרור בפתח ספרו מילון מושגים כדי שרעיונותיו המובאים לקורא שאיננו בהכרח איש מדע המדינה, יהיו נהירים, ונעדרי כפל-לשון וחוסר בהירות רעיונית של נושאים שונים בתחומי המדע, הפילוסופיה, ערכים ומוסר והטכנולוגיה המודרנית; למשל, הגדרות של 'ידע בין תחומי' interdisciplinary, של 'חברה חסומה' - מושג של הסוציולוג הצרפתי מישל קרוזיאר המתאר חברה שאינה מסוגלת להתמודד עם בעיות הדורשות הכרעות ברורות בגלל איזון פנימי משתק בין כוחות נגדיים שבתוכה, וגם, 'יכולת למשול' capacity to govern, מנהיג מכונן - fundamental leader - מושג שעובר כחוט השני בספרו של פרופסור יחזקאל דרור. עוד מעוררת מחשבה היא התייחסותו למונח 'העם היהודי' אותו הוא מגדיר: "כישות חברתית המשלבת ציביליזציה ייחודית במידה רבה – והיא היהדות – עם מסורת, עם היסטוריה ועם תפיסה עצמית משותפת במידה רבה, תוך קשר עם ארץ ישראל". מושגים אלה ואחרים אותם ימצא הקורא, יוצרים חיבור בעל חוזק פנימי ומדעי רב עוצמה של נושא טעון ובעייתי כמנהיגות מכוננת במדינת ישראל של המאה העשרים-ואחת.

מבן-גוריון¹ ועד דרור, איש לא נטל כמותו דרור למחשבה כה מקיפה על מהות קיומנו בארץ ישראל, תוך מתן מענה אינטלקטואלי בשפה המובנת לציבורים רחבים של החברה הישראלית בסוגיות הליבה הקשות המלוות את הקיום של מדינת ישראל במרחב המזרח תיכוני, כמו במחלוקות הקיימות בתוך החברה היהודית וביחסיה עם המיעוט הלא יהודי במדינה. פנייתו של יחזקאל דרור אל הדור הצעיר בישראל נושאת בחובה תקווה לתקומה של מנהיגות מכוננת שתתנתק מכבלי העולם הממסדי הישן והקורס של מדינת ישראל ותכונן מדינה חדשה על עקרונות של מצפן יהודי וציוני, הכרת המציאות והתמודדות עם סכנותיה תוך שמירה על ערכי מוסר יהודי ותרבות אנושית אוניברסאלית המשלימים אותה. ספרו של דרור חייב להיות נלמד, מיושם ומוטמע, לא רק בקרב המנהיגות המכוננת של מערכות הממשל של מדינת ישראל על שלושת רשויותיה, בציבור הסטודנטים ובקרב כלל הבוחרים, אלא גם בארון הספרים הישראלי, היהודי והציוני, ולכל מי שמעוניין לבחון הן את עצמו אישית כמנהיג מכונן בפוטנציה, והן כמקור להכרת עוצמתה של האומה היהודית הריבונית בארץ ישראל ולהבטיח את קיומה ושגשוגה לעתיד לבוא.

במבוא לספרו מציג המחבר את שיעור האתגר עמו תתמודד האנושות בעשורים השני והשלישי של המאה ה-21. דרור מצטט את הערכת המגמות של מועצת המודיעין של ארצות הברית, המבטאת במדויק את הנחת היסוד של ספרו בדבר הצורך הדוחק של ישראל בטיפוס חדש של מנהיגות פוליטית מעולה: "פעולה אנושית תהיה קרוב לוודאי הגורם הקריטי בקביעת מה שיתרחש היסטורית... מנהיגים ורעיונותיהם – חיוביים ושליליים – היו בין 'המשנים את המשחק' החשובים ביותר במהלך המאה הקודמת. מנהיגים, כל אחד בפני עצמו וכולם יחד, ימלאו במידה רבה של ודאות תפקיד קריטי ביחס לתוצאות של התפתחויות, במיוחד במה שנוגע להבטחת תוצאות חיוביות יותר". דרור מונה את לינקולן כמנהיג מכונן וממשיך משימתו של ג'ורג' וושינגטון בביסוס ארצות הברית כמעצמה עולמית, בדרך בה הוביל, אף כי במחיר של מלחמת אזרחים אכזרית את האומה האמריקנית, לחיסול העבדות, ובעקבותיה לביסוסה של אומה מאוחדת, דמוקרטית, חופשית המכבדת את עיקרון השוויון בין כל בני האדם ללא הבדל דת גזע ומין. כך הפך לינקולן למנהיג מכונן מהחשובים ביותר בהיסטוריה המודרנית. התזה של דרור עליה מבוסס ספרו היא הצורך החיוני והדחיפות לזן חדש של מנהיגות מכוננת לה נזקקת מדינת ישראל – מנהיגות השונה בתכלית מן הזן המצוי של עסקנים השולטים כיום, ובמידה יתירה בפוליטיקה הנוכחית. כפי שהוכיחו מנהיגים דגולים בהיסטוריה המודרנית שהתמודדו עם אתגרים רבי עוצמה כלינקולן, צ'רצ'יל, ואף דוד בן-גוריון - דרישה כזו למנהיגות מכוננת בישראל רדופת המשברים איננה אוטופיה.

לדעת דרור רמת המנהיגות המכוננת הנדרשת למדינת ישראל, באילוצים ובסיכונים לקיומה, הנה טוב-מאוד או מעולה ביחס לזן של מנהיגים מכוננים בהיסטוריה העולמית. הייחודיות של ישראל כמדינה יהודית-ציונית במזרח התיכון הערבי-מוסלמי המצוי בשלבי התהוות והתגבשות (במיוחד לאור המתרחש במה שקרוי "אביב העמים הערבי" מחייבת מנהיגות מכוננת השונה חלקית מזו הנדרשת בארצות אחרות, ובהתאמה לגודל השאיפות והאתגרים הניצבים בפני העם היהודי במדינת ישראל, נדרשת רמת מצוינות כדי להתמודד עמם. כאשר מגמת האירועים ההיסטוריים פונה, לדעתו של דרור, באופן מובהק לשגשוג, טיב המנהיגות איננו קריטי להתמודדות שכזו, כל עוד נמנעת מנהיגות זו מהרפתקאות הרות אסון המחבלות במגמה זו. בישראל מראשית הקמתה המגמה היא של הצלחה אדירה אך יחד עם זאת גם יסודות של מדרון חלקלק ובמגמות ברורות של שקיעה חברתית, תרבותית, מדינית וביטחונית. לדעת דרור, זן של מנהיגות מכוננת בינונית עד טובה איננה מספיקה כדי לבלום את המגמות השליליות הפועלות נגד מדינת ישראל במאה ה-21, ועל כן מכיר דרור, כמו הוגי דעות אחרים בישראל שאבחנו מגמות אלה, בצורך לערוך חידושים רדיקליים במדינאות הישראלית ולא להסתפק בשיפורים תוספתיים של more of the same במצב הקיים, אלא לערוך שינויים של פרדיגמות קיימות, ולהפוך את המגמות השליליות על פיהן. המחבר עושה אבחנה בין תהליכים מדיניים, אסטרטגיים, כלכליים וחברתיים שאין לישראל שליטה וכאלה שמנהיגות מכוננת ברמה גבוהה עשויה להתמודד עמם, בבחינת הכל צפוי והרשות נתונה, שהיא תפיסת העולם היהודית המובהקת משחר קיומה של האומה. הוא עומד על כך שקיימות דעות שאינן רואות במנהיגים היסטוריים כמכווני דרכה של ההיסטוריה האנושית, אלא רואה בתהליכים בזרמים "המקרו-היסטוריים" המובילים את ההיסטוריה. דרור החולק על קדימותה המלאה של המקרו-היסטוריה מול השפעתם הרבה של המנהיגות-המכוננת, מציג מנהיגים היסטוריים כלינקולן ביסמרק, נפוליאון, וושינגטון והיטלר כמעצבי פניה של ההיסטוריה. המלצותיו של דרור למנהיג מכונן ישראלי, מכוונות לטווחי זמן קצרים ובינוניים של עד 50 שנים ולטיבה של המנהיגות הזו יש השלכות החובקות את כל המאה ה- 21 ומעבר לה (לדעת כותב הביקורת, ניתן להוכיח כי "תורת הביטחון" של ישראל כפי שנקבעה לפני למעלה מ-60 שנים על-ידי בן-גוריון, יגאל ידין ויגאל אלון, שרירה וקיימת עד עצם היום, אף כי בשינויים קלים שהוכנסו בה, ואפילו מבנה צה"ל, שנקבע עוד בתקופת ההגנה ומוסדות המדינה שבדרך, כמעט שנותר בעינו ללא שינויים מהותיים במבנהו). ייחודה של מנהיגות מכוננת לישראל היא בעצם השאיפה והיכולת להשפיע על עתיד מדינת ישראל והעם היהודי בטווחי זמן ארוכים ככל האפשר. על המנהיגות המכוננת נדרש להבין את המצבים והתהליכים ההיסטוריים, שיהיו מעצם טיבם, מלווים בעמימות ובאי וודאות-קשה. זאת ועוד, מנהיגות מכוננת של המאה ה- 21 חייבת להתעלות מעל זו של המנהיגות שבתקופת המאה הקודמת ניתן לציין את תפקודה בציון "טוב", כל זאת עם הצורך ללמוד רבות ממנהיגי העבר המצטיינים ולהפיק לקחים שיתאימו לתקופתם.

הקמתה והתפתחותה של מדינת ישראל היוו הישג אדיר וחסר תקדים בהיסטוריה העולמית בת זמננו, ובמקום בו נכשלו מרבית המהפכות, הצליחה הציונות כתנועת השחרור הלאומית של העם היהודי, להחיות את חזון הדורות לשיבה אל ציון וארץ ישראל, במהפכה שהחלה מתחוללת בגלויות ישראל בשלהי המאה התשעה עשר, בה נהרו יחידים וקהילות אל ארץ ישראל כדי לקחת את גורלם בידיהם לנוכח המצוקה והרדיפות שקצו בהם בתום 1900 שנים לאחר חורבן הבית השני. נהירה זו שהחלה יש מאין בלא יד מכוונת ומתוך קריאה אמונית נעלמה, לבשה מימד מעשי במנהיגותם המכוננת של ראשי הציונות בקונגרס הציוני ומתוך נחישותה של תנועת הציונים של ציון להקים את הבית הלאומי בארץ ישראל. עשרים שנים חלפו מראשית חזונם ועד שהכיר חבר הלאומים בהצהרת בלפור 1917, והפך אותה להכרה רשמית של חבר הלאומים בבית הלאומי של העם היהודי ובהמשכה, בתום מלחמת העולם השנייה ושואת העם היהודי שהתחוללה בה, מומש חזון הדורות בהחלטת עצרת האומות המאוחדות, ומדינת ישראל קמה בדם ואש על התשתית של הישוב היהודי הישן והחדש שנותר לפליטה ברחבי ארץ ישראל החל מחורבן הבית השני ועד לתחילתה של המהפכה הציונית, ובמהלכה של מלחמת שחרור עקובה מדם הנמשכת עד ימינו אנו. ספרו של דרור יוצא מנקודת מבט יהודית וציונית ולפיכך הוא מכוון את חזונו אל עתידה של ישראל כמדינת הליבה של העם היהודי. קיום זה, כך מדגיש המחבר, איננו מובטח מכוח ההתמדה של מפעל הציוני במדינת ישראל עד כה. יתרה מזאת, מדינת ישראל נתונה בסד של מלכודים היסטוריים, חלקם "באשמתה" וחלקם מעבר לתחומי השפעתה בגרימתם, אך אלה וגם אלה מחייבים פרדיגמה מדינית חדשה ומרחיקת לכת, שתלווה בשבירת אלילי-חשיבה (Iconoclasm) קרי אמונות שווא ברעיונות ודרכי פעולה מסכני עתיד של ישראל בראשית המילניום השלישי, שהוא לדעת דרור ראשיתו של עידן חדש באנושות, במזרח התיכון ובתולדות העם היהודי בארץ ישראל. דרור מונה אתגרים של שינויי אקלים, של השפעות הגלובליזציה, קפיצות המדעיות וטכנולוגיות, בהן מהפכת המידע ורשתות הידע החברתיות הכלל עולמיות, וכן בהגירה, בשינויי האוכלוסין ברחבי תבל היוצרים מערכת מורכבת של שינויים עמם חייבת מנהיגות מכוננת ישראלית להתמודד, במיוחד על-רקע של הגירה בלתי חוקית של פליטים ומחפשי עבודה מכל רחבי העולם השלישי, תופעה העלולה להחריף את הקונפליקטים הרב עדתיים הקיימים בחברה הישראלית ולהוסיף להם נדבך שלילי נוסף. דרור מפנה את הקורא לסכנות הקיומיות ואיננו פוסל אפשרות של נפילת מדינת ישראל כמדינה יהודית-וציונית, הן בשל אירועים חיצוניים של שימוש בנשק להשמדה המונית, והן בגלל התפתחויות פנימיות, דמוגרפיות וערכיות שישנו את פניה של מדינת ישראל. דרור מציב לקוראיו שני חלונות עתיד לקראת אמצע המאה ה-21 חלון של שגשוג כמדינה יהודית וציונית וחלון בלהות של שקיעת מדינת ישראל.

800 עמודי ספרו של הפרופסור יחזקאל דרור על תשעת שעריו הם מלאכת מחשבת של חשיבה, הגות וניסיון חיים של מורה דרך דגול במדעי המדינה, ובר סמכא עולמי בתחומי מדינאות, אסטרטגיה רבתי, מנהיגות ומנהל ציבורי. דרור רואה במנהיגות-המכוננת יסוד בהבנת התהליכים של ההיסטוריה האנושית ובתכונותיו של המנהיג, על פנימיותו הרוחנית והמצפן הערכי המוביל אותו, חשיבות מרכזית בהובלת עמו במשברים העולמיים ובתהפוכות היחסים הבינלאומיים המוכתבים על-פי ניגודי אינטרסים הקיימים בחברה האנושית. שלושת השערים הראשונים של הספר מוקדשים למהותה של המנהיגות המכוננת בכלל ולזו החיונית לקיומה ושגשוגה של מדינת ישראל בפרט. ששת השערים האחרים הדנים בהרחבה בסוגיות עולם המנהיג המכונן, יחסו למדינה היהודית, למורשת ההיסטורית ולעבר כיסוד לבניית פרדיגמה עדכנית על מבוססת תבונה ותובנה, ועל מסגרות לחשיבה עצמית מונעת לכשלי עיצוב ויישום אישיים של המנהיג. בשערים השביעי והשמיני מתרכז דרור בדרכי פעולה של המנהיג בחיי היום יום של ממשלו ובהקמת סביבת איכות מסייעת ותומכת בעלת הרמוניה פנימית. שער תשיעי "ראי ראי מה טיבי" הוא מדריך למנהיג מכונן בכל הקשור לבקרה עצמית, הפקת לקחים בפרדיגמה של שיפור עצמי מתמיד ובו המלצות ורעיונות לכלים ולשיטות לימוד העשויים לסייע לו בהכרת פנימיותו ותיקונה, כמו התייחסות ביקורתית שלו ותגובתו בכל הקשור לדעתם של אנשים אחרים על מנהיגותו. דרור ממלא בהמלצות אלה חוסרים כבירים ברמת הידע וההשכלה הנדרשים ממנהיג מכונן של מדינת ישראל. ככותב מאמר זה, העוסק במקצועו בתחומי טכנולוגיה, מחשבים, ניהול ידע ומערכות איכות, יוצא לי פעמים רבות לעבוד עם מערכות אזרחיות, ביטחוניות וצבאיות במרכז העשייה של מדינת ישראל. התרשמותי לרוב הייתה, שמנהלים ומפקדים ברמות הבכירות אינם מסוגלים או גם אין להם די זמן, לקרוא מסמך עבודה מושקע בליבת תכנון פרויקט חשוב, ספר מבוא או תיעוד חיוני, אלא אם הוכן עבורם תקציר של לא יותר מדף אחד או שניים. זאת ועוד, ימי העיון לבכירי המנהלים נערכים בצורה שטחית, אינם יורדים לעומק הבעיות הארגוניות והטכנולוגיות, אותן הם מעבירים לכפופים אליהם לצורך החלטות שבאחריותם המנהיגותית. עבודת מטה כמעט איננה מאפיינת את הממשל האזרחי וגם במערכות הצבא ניתן להתרשם שפעמים רבות היא נעשית ללא עומק טכני, מקצועי-מדעי או ניהולי מספיקים ופרשת המרמרה והטיפול לאורך השנים בהחזרת גלעד שליט מדברים בעד עצמם. דרור לא מייחד את רכישת הידע להיבטים המקצועיים בלבד אלא דורש ממנהיג מכונן שירכוש ידע, הבנה ורקע גם בנושאים ערכיים, יהודים, וכלליים כדי להבין את הסביבה בה הוא נדרש לפעול. לדוגמא, קיים חוסר הבנה משווע של העולם הערבי בקרב המנהיגות הישראלית, ובמיוחד של האיסלאם על התרבות העשירה שהותיר אחריו, כמו הרקע והסיבות לתופעת הטרור והאלימות הפוליטית, החברתית והאנושית המלווה חברות אלה באזורנו. ערבית ותרבות איסלאם יש ללמד לא רק באמ"ן בשב"כ או במוסד אלא גם בבתי הספר כשפת חובה, וכל מי שיקרא ספר זה וילמד את שעריו יוכל לראות בו מדריך ומכוון באספקלריה אישית לדברים שהוא עצמו חווה בחיי היום יום שלו.