נהיגה איטית בצד השמאלי של הכביש מהווה סכנה לא רק לנהג, אלא זו סכנה שעלולה להביא תוצאת קטלנית לכל הרכבים הנעים בכביש ולכל הנוסעים באותם רכבים. נראה שמנהיגי הימין בשנים האחרונות הם בבחינת נהגים הנוהגים ברכב המדיני באטיות בלתי נסבלת לעתים בצד השמאלי של הכביש באופן המסכן את שלום הציבור. באטיות רבה מגיעים נהגי-קברניטי הימין לעמדות, שהשמאל התעקש כבר לפני שנים רבות להציגם בפני הציבור.
קשה להסביר מדוע באיחור של עשרות שנים ובאיטיות מעצבנת אנו מוצאים חלקים לא מעטים בימין מוציאים בלשון רפה את האמירה - "שתי מדינות לשני עמים". אמירה שהשמאל, שהשתחרר מהאופוריה של המלחמה ב-1967, עשה הכל כדי להנחילה בלבבות. היו גם אנשי שמאל, הקומוניסטים, שאמרו זאת טרם אותה מלחמה.
פתאום קפץ לכביש נהג-קברניט,
בנימין נתניהו שמו, שהחליט לנהוג באיטיות מסַכֶּנת בנתיב השמאלי בכביש אוניברסיטת בר-אילן ולחש בלשון מגמגמת לעבר כל הנהגים והנוסעים בכביש - "שתי מדינות לשני עמים". וזאת רק כאמירה נבובה ובלתי מחייבת, ללא כל כוונה לאפשר את יישומה.
חבר טוב הסב את תשומת לבי למאמר, שכתב הרצל רוזנבלום, עורך העיתון
ידיעות אחרונות, לעברו של חבר הכנסת הראשונה ממפלגת ה"לוחמים"
1, פרידמן ילין מור, שאמר כי יש עם פלשתיני, וישראל חייבת לתמוך בהקמת מדינה פלשתינית לצידה של מדינת ישראל .
תגובת הרצל רוזנבלום במאמר מערכת בעיתון ידיעות אחרונות הייתה כי יש לדאוג שחוגי שמאל הזויים כדוגמת ילין מור יהיו מה שיותר קטנים. הם בבחינת סכנת מגיפה שעלולה להביא אסון על החברה. יש לבודדם כמו שנוהגים עם מצורעים. במאמר זה הוא תקף גם את חבר הכנסת תופיק טובי, ממנהיגיה של מק"י, באותה לשון ארסית ואף יותר, מזו שנקט כלפי ילין מור.
קשה לי לקבל שדברי הקומץ, אליו התייחסו כאל הזוי ומצורע הפכו באיחור ובאיטיות רבה לחלק מתפיסה אותה מבטאים מנהיגי ימין, מי במידת שכנוע רבה יותר ומי במידה מגומגמת כמו בנימין נתניהו, וגרוע מכך ללא כל כוונה, שנעבור משלב האמירה לשלב של עשייה למען אותה אמירה .
האיטיות הזו גבתה בינתיים מחירי דמים יקרים ומיותרים במלחמות מיותרות. התנהלות זו עלולה להוביל את נתיבי חיינו אל מה שמזהיר ישעיהו ליבוביץ בספרו "על עולם ומלואו" עמ' 27 - "אם נמשיך בדרך בה אנו הולכים -
חורבנה של מדינת ישראל - (ההדגשה במקור, א.ק.) הוא בטווח של שנים ואפילו לא של דורות".
נהגי-קברניטי הימין חייבים לשמור על כללי הנהיגה. עליהם להימנע מנהיגה בהילוך נמוך של לשון מגומגמת, רפה, מאולצת, כשרק שברירי גמגום פוליטי סוחטת אמירה של נאנסים בדבר הכרה בקיומן של שתי מדינות לשני העמים.
אותם נהגים מסוכנים משחררים מעט גז, מאיצים מהירות, אומרים אמירות כביכול אמיצות בדבר הצורך להגיע להסדר שלום, אך מייד חוזרים לסורם בהזדחלות איטית מסוכנת לכולנו. העיניים לוטשות מבט ימינה להמשך בניה לא חוקית בהתנחלויות ומתן גיבוי בדיעבד באמצעות חקיקה לבניה פרטית וממשלתית שבוצעה על אדמות של תושבים פלשתינים.
הבעיה של נהגי-קברניטי הימין, שהם דוהרים במהירות מסחררת ומסוכנת בנתיב הימני. כשהם עוברים לנתיב השמאלי הם נוהגים בנהיגה הכי איטית שאפשר, תוך כדי הפקרת חיינו, החיים בארץ הזו - ארצם של שני העמים.
הפתרון היחיד הוא שתי מדינות לשני העמים. לא מדינה פלשתינית מבותרת על-ידי עשרות רבות של התנחלויות, כדוגמת ההתנחלויות המנתקות את מזרח ירושלים מגב הר חברון, אלא מדינה פלשתינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל בגבולות 67.