המדינה והרופאים: מי מהשניים לא נקי-כפיים?

מדינת ישראל, המדינה המתקדמת ביותר במזרח התיכון, מאשימה את טובי רופאיה בחוסר ניקיון-כפיים ובתחבולנות. אני לא הייתי מוכן להיות מטופל תחת ידי רופאים תחבולנים וחסרי ניקיון-כפיים, אז מדוע אין מפטרים לאלתר כל הרופאים האלה? יותר מזה, הרופאים האלה, אשר לטענת המדינה הם תחבולנים ומלוכלכי כפיים, מבקשים ללכת, ולא נותנים להם, מה הולך פה? האם נכון לומר שהפוסל במומו פוסל? האם המדינה קושטת את הרופאים במקום לקשוט את עצמה? כנראה שכן. אני מציע לכל תושב במדינה לקחת שעה-שעתיים מזמנו הפנוי, לעיין בתשובה מקדמית מטעם המדינה לעתירת הרופאים המתמחים. אני משוכנע שכל מי שיקרא את המסמך הזה יגיע למסקנה אחת מן השתיים: או שיש לפטר לאלתר ללא פיצויים כל הרופאים המתמחים שהתפטרו, או לחלופין יש לפטר לאלתר וללא פיצויים את כל הגורמים, הציבוריים והפרטיים, למעט המתמחים, שעסקו עד כה בסכסוך והביאו אותנו למצב הביש הזה. אם זו התשובה המקדמית של המדינה, מעניין אלו דובדבנים מחכים לנו בתשובה העיקרית. מעניין לאיזה עומק יצליחו להגיע גורמי המדינה המטפלים בסכסוך, ומדרדרים אותו ואותנו מדחי אל דחי. איזו מדינה יכולה לכתוב על טובי רופאיה שהם אינם נקיי-כפיים? איזו מדינה יכולה לכתוב על טובי רופאיה שהם תחבולנים? רק מדינה שירדה מהפסים יכולה כך להתבטא. יש במדינה שלנו קבוצה של אנשים, רובם בכירים מקבלי שכר שמן מקופת הציבור, השוקדת על הורדת המדינה מהפסים. ללא ספק, ייאוש מדינת ישראל, ההסתדרות הרפואית, בית המשפט העליון ומגשר שמונה במסגרת החלטה של בית המשפט העליון, הביאו קלקול על הרפואה בישראל, ואת הקלקול הזה לא נמדוד בכלים משפטיים, ולא בכלים כלכליים, אלא ב"מבחנה" אחת מרכזית, מבחנת הייאוש שאחז במאות ואולי באלפי רופאים צעירים. ובשל תקופת ההכשרה הארוכה, ה"צעירים" ברפואה הם כבר בני 30 ו-35. הייאוש נובע מהעובדה שלטעמם של הרופאים, ההסכם מנציח את מצבם הקשה לעשר שנים נוספות – עשר שנים של מוקד ומרכז חייהם כמתמחים במקצוע וכבונים בית ומגדלים ילדים, ייאוש עד לרמה שהחליטו מאות רבות מהם להגיש מכתבי התפטרות, ולא מכתב אחד. כל אחד מהם כתב מכתב אחד קבוצתי, ואחר-כך אחד אישי, כך שלא ניתן לטעות בכוונותיהם, ובעיקר לא ניתן לטעות בעומק הייאוש שלהם. ובייאוש הזה אין כל ספק. ייאוש ודאי נראה לעיתים כפסיחה בין סעיפים, כקושי בקבלת החלטות, בניסיון מחד-גיסא לעזוב את המקצוע ה"בוגדני" הזה (היה כזה והונצח ככזה בהסכם), וכניסיון מאידך-גיסא לשמר את המקצוע מטעמים שהם בעיקר מחויבות אנושית לציבור ולקהילה, ומחויבות אישית שנוצרה עם השנים עקב ההשקעה האישית הענקית במקצוע. כל ניסיון לפרוט את הייאוש הזה לפרטים משפטיים הוא ניסיון מיותר וכואב. מעקב אחרי מילים בטוקבקים (כפי שנעשה באותה תשובה מקדמית) והתקרצצות על כל התבטאות, יותר מכל מביישים את המדינה, מציגים אותה כמדינה חסרת לב, מדינה המנסה להוכיח שהרופאים האלה לא מתכוונים באמת להתפטר, ומגבירה בכך את ייאושם ומובילה יותר ויותר להתפטרותם. צדק, הפוך על הפוך כל זה קורה לאחר שההסכם המקולקל עצמו נחתם על-פי עקרונות שנקבעו במסגרת דיון תמוה ומוזר שהתקיים בבג"צ – בתוך הדיונים של בית הדיון לעבודה, עקב איזו עתירה חלולה לחייב את ראש הממשלה להתערב בסכסוך, ואז לא אמרה המדינה כלום מכלום על עצם קיום הדיון הקלוקל באותה עת, ואולי אף נהנתה ממדורת השבט של בוגרי פרקליטות המדינה שהתאספו שם (העותר, ב"כ הר"י, כבוד הנשיאה ונציגי המדינה). וכעת, כאשר העותרים מעלים בעיה מרכזית מאוד, עם שורשים חוקתיים עמוקים, המדינה באה עם נימוקים פרוצדורליים לצורך דחייה על הסף של הבקשה? פתאום יש פרוצדורה בבג"צ? – ואנחנו חשבנו שבוטלה. ועל צדק שמע מישהו במדינה היקרה שלנו? הלו, משרד המשפטים, פרקליטות המדינה, מידיכם יצא המסמך המיותר והכואב הזה, תגובתכם המקדמית. על צדק שמעתם פעם? אתם הרי אחראים עליו. עתירה ריקה וחלולה מתאימה לכם ועתירה משמעותית ואמיתית, המעלה בעיות יסוד, לא טובה לכם? הפוך על הפוך? חלם? העדפת הפריפריה, הפסד העולמות לגופו של הסכסוך הכספי בין המדינה למתמחים - בלב הסכסוך עומד פער כספי משמעותי, פער אשר נובע מהסכם חסר כל בסיס במציאות, הסכם אשר העביר נתח משמעותי מההטבות במסגרתו לפריפריה. מדינת ישראל היקרה, העדפת הפריפריה חשובה והגיונית מאוד, אך היא לא יכולה לבוא מהתקציב הרגיל של משרד הבריאות, ולא יכולה לבוא על חשבון שכר הוגן לרופאים בכל הארץ. אם מדינת ישראל רוצה לתעדף את הפריפריה, עליה להביא כסף "מהבית". אני משוכנע שהממונה על האוצר לא יסכים לוותר על שקל ממשכורתו וכן גם כל עובד משרד אוצר אחר על-מנת להכפיל את השכר לעובדי מס הכנסה בקריית שמונה. אם המדינה תרצה לעשות כן, היא חייבת להביא מקור תקציבי. למה, אם כן, מתמחה בתל אביב צריך לממן זכויות עודפות של מתמחה בטבריה? בשביל מה יש לנו מדינה? מדוע אנו משלמים מיסים? ההעדפה של הפריפריה מתבצעת כיום באמצעות כלי המיסוי השונים, וככל שיש אינטרס לאומי להעדפה משמעותית יותר של הפריפריה בנושאים נוספים (ברפואה, בחינוך וכיו"ב) - וכך ראוי שיקרה - על המדינה להביא כסף; ואסור שיהיה כל קשר בין תקציבי העדפת הפריפריה ובין התקציבים הרגילים של המערכות השונות, כי אם כך ננהג, נפסיד את שני העולמות - גם את הפריפריה וגם את המרכז. לתקן השגיאות, לאלתר בסכסוך הרופאים נהגה המדינה (ושותפיה להסכם ולייזומו) כמנהג נוח בשבע שגיאות - לא רק ששגתה בתום לב בנקודות בהן עלולה הייתה לשגות, אלא כאילו חיפשה בנרות את השגיאות, ועטה עליהן כעל מוצאת שלל רב. על המדינה לתקן לאלתר את שגיאותיה, ונכונות לפתיחת ההסכם, על-פי מה שנאמר בבית המשפט העליון, היא הצעד המתחייב הראשון; לאחריו, על המדינה לטפל היטב-היטב באחראים מטעמה למחדל הזה, אשר הלכו כסומא בארובה, אחרי פתרונות חסרי אחיזה במציאות, אשר אחריתם החרבונית הייתה לגמרי-לגמרי צפויה מראש.