"מדינת ישראל היא גן-עדן לנוכלים", אמרה לי לפני שנים רשמת בית משפט, כיום שופטת. כלומר, בישראל אתה יכול להיות נוכל, לעתים ברישיון. זה אם נתפסת בקלקלתך. ואם לא נתפסת, הרווחת.
אחת העבירות הנפוצות בישראל היא מסירת המחאות ללא כיסוי. במקרים כאלו הדרך העומדת לפני הנפגע היא לפתוח תיק בהוצל"פ ולפעול נגד העבריין שחילל את ההמחאה. עד לא מכבר יכול היה הנפגע לבקש להטיל על העבריין עיקול על נכסיו, חשבון הבנק שלו, משכורתו ואף לבקש את מעצרו. לפני מספר שנים החליט המחוקק להגדיל את מכסת הסנקציות על העבריין והוסיף לרשימה עוד שלוש פעולות: איסור יציאה מהארץ, שלילת רישיון נהיגה ואי-חידוש רישיון נהיגה. מאידך-גיסא, קשה כיום לעצור חייבים, אלא להוציא להם צו הבאה ורשם יחליט מה הם ישלמו כדי להשתחרר. עד הפעם הבאה וחוזר חלילה.
את ע"א הכרתי לפני כחמש שנים. הוא עשה עלי רושם טוב. חיבבתי אותו מאוד. ע"א עבד בעבר בגוף ציבורי ממשלתי במשך כ-30 שנה. פרש, התגרש ועזב את עירו לטובת באר שבע. בבאר שבע הוא עסק במכירת בגדים. מותגים לרוב. היה קונה ומוכר. בדרך כלל הזדמנויות. כמויות קטנות.
כשנה לאחר שהכרנו פנה אלי ע"א וביקש ממני "טובה קטנה": אם אני יכול לתת לו המחאה (צ'ק) שלי כדי שהוא יוכל לתת אותה כערובה. לדבריו, הוא רוצה לרכוש כמות יותר גדולה של בגדים ולשם כך הוא צריך לשלם במזומן ואין לו. "המוכר מוכן לקבל ממני צ'ק עם סכום ותאריך, אבל גם להחזיר לו אותו לפני הזמן, אם אביא לו את תמורתו - ואני אכן יכול להרשות זאת לעצמי, כי את הכמות שארכוש ממנו אני יכול למכור כבר באותו יום", הוא אמר לי בזמנו. חשבתי, חשבתי - והסכמתי. יממה לפני מועד פירעון הצ'ק הוא הוחזר לי. הבקשה וההסכמה חזרו על עצמן עוד עשרות פעמים ללא שום תקלה.
לפני כשנה וחצי ביקש ממני ע"א שתי טובות קטנות: לקחת עבורו הלוואה של 50 אלף שקלים מבנק אוצר החייל, כי לו לא יתנו, ולהיות לו ערב אישית על הלוואה של 80 אלף שקלים. את האמת, היססתי. היססתי, לא פחדתי. אבל אחרי היסוס מה נתתי את הסכמתי בתנאי שאקבל ערובה כלשהי ובתנאי שבעלה של בת-דודתו יחתום על ההלוואה. ע"א הסכים: קרוב המשפחה חתם, וע"א מסר לי מספר המחאות כערובה, שאותן הוא קיבל מאחיו של קצין משטרה בכיר במשטרת ירושלים. נטלתי את ההלוואות וטלפנתי לבעליהן. הוא אישר כי הן שלו וכי הוא מודע לכך שאם ע"א לא יעמוד בהתחייבויותיו הכספיות אזי יש סיכוי שההמחאות יופקדו בחשבון ואף יכובדו למורת רוחו. לשמע התשובה הסכמתי לחלוטין לבקשתו של ע"א.
לא ארחיב את היריעה יתר על המידה, ורק אציין כי ע"א לא עמד בהתחייבויותיו, ובדיעבד אף התברר לי כי הוא חייב כספים לחצי מתושבי מדינת ישראל. או אז הפקדתי את ההמחאות שניתנו לי כערובה והן לא כובדו מסיבת "לקוח מוגבל". פניתי לבעליהן, אך הוא טען כי חלק מהן נגנבו ממנו, ולגבי החלק האחר הובטח לו על-ידי ע"א כי הוא (ע') ישלם לי (הח"מ) את תמורתן ויחזיר לו אותן. כמובן שהדברים היו תלושים מן המציאות, ולכן פניתי לאחיו הגדול, קצין המשטרה. "אני מצטער להגיד לך", אמר לי הקצין בג'נטלמניות, "רק החודש המשפחה שילמה על אחי 90 אלף שקל, ומעצם פנייתך אני מבין שאחי מסובך לא בניגוד לרצונו. לכן אני מציע לך להגיש נגד אחי ונגד ע"א תלונה במחלקת ההונאה". אני עדיין שוקל את ההצעה.
לפני למעלה מעשור שימש ע"א כג'נג'ר בקזינו ביריחו. הייתה לו אז שותפה בשם חנה (שם בדוי). ע"א הונה אותה ב-120 אלף שקלים. בשנה שעברה החליטה חנה לתבוע אותו בבית משפט בצפון, זכתה בתביעה ופתחה לו תיק בהוצל"פ. חנה ידעה כי עיקול כספי על ע"א לא יהיה בו תועלת, ולפיכך ביקשה לשלול ממנו את דרכונו האישי ואת רישיון הנהיגה שלו. הבקשה הראשונה נענתה, השנייה חלקית: רשם ההוצל"פ החליט על אי-חידוש רישיון הנהיגה שלו, לא על שלילה, כי ע"א אמור היה לחדש את רישיונו ב-1.3.11.
רישיון הנהיגה של ע"א לא חודש אמנם, אולם זה לא מפריע לו להמשיך לנהוג. גם למחייתו כנהג מונית. לפני כשלושה חודשים ע"א היה מעורב בתאונת דרכים. נזק למכונית, פציעה קלה - לא יותר. הגיעה משטרה, בחנה את הזירה, פשפשה ברישיונות, אבל לא עשתה מאומה. גם לא מהומה. ע"א ממשיך לנהוג.
לפני כחודשיים פניתי לאת"ן - אגף תנועה ארצי. מסרתי להם את פרטיו של ע"א. הם לא השיבו לי. פניתי לראש אגף התנועה במשטרת ירושלים, בטלפון ובפקס. לא זכיתי לשום יחס. או אז פניתי ללשכת מפקד מחוז ירושלים. מסרתי להם פרטים ומידע. גם הפעם דבר לא נעשה. כעבור שבוע פניתי שוב ו"איימתי" לעשות רעש. כעבור שעה קיבלתי טלפון מאחת הפונקציות בלשכת הממ"ז שאמרה לי כי הנושא הועבר לטיפול. שמחתי מאוד. בפועל? כלום. ע"א ממשיך לנהוג.
"רוצח בפוטנציה על כבישי ישראל", כינה את המקרה חבר עו"ד. בשבוע שעבר פניתי שוב לאת"ן, תוך שאני מציין בפניהם את העובדה שברשותי תעודת עיתונאי. הפעם זכיתי להתייחסות. אלא מה, לקרוא ולמות. לדברי את"ן, הם בכלל לא מתעסקים עם נהגים בשלילה מנהלתית שנקבעת על-ידי הוצל"פ. זה במקרה הרע. במקרה הטוב, כך את"ן, אפשר לתפוס את הנהג העבריין, לזקוף לחובתו 8 נקודות ולקנוס אותו. אולי גם לתבוע אותו בבית משפט לתעבורה. שום מעצר ושום בטיח. רק נו, נו, נו והביתה. על מונית, כמובן, כן.
ואני שואל: מה הועילו חכמים בתקנתם, משטרת ישראל יקרה שלנו? ובוודאי שחברתי הרשמת לשעבר צודקת באומרה כי ישראל היא גן-עדן לנוכלים אם כך נוהגת משטרת ישראל-אגף התנועה? אני "מת" לשמוע התייחסויות ותגובות, אדוני המפכ"ל.