מנהיג שבוי ושליט חופשי

לראש הממשלה לא הייתה הפריווילגיה שהייתה לנו, הפריווילגיה לאחוז במקל משני קצותיו. ראש הממשלה לא יכול היה להחליט גם וגם - גם לשחרר את גלעד שליט וגם לא לשחרר מחבלים. המשוואה, "שליט שווה מחבלים", הפכה לאכסיומה, הא בהא תליא. ראשי המערכת המדינית והביטחונית כשלו, הם לא השכילו ליצור משוואה ו/או אלטרנטיבה אחרת. ראש הממשלה היה לכוד. מצד אחד העם דרש יותר מדי, מצד שני ספטמבר היבהב "שחור", ומצד שלישי אביב ערבי משולב בחורף טורקי. בסופו של לילה, הוא החליט - האכסיומה ואין בלתה, ישוחרר שליט, ישוחררו המחבלים. מדובר בהחלטה דרמטית, ימים יגידו באם הייתה גם חכמה. בשלב זה, לא נותר אלא לברך בדיעבד על שחרור שליט ובקשר לשחרור האסירים, אין טעם לבכות על חלב שנשפך. היות שאני נהנה מהפריווילגיה לאחוז במקל משני קצותיו, אנצל את ההזדמנות להפנות את תשומת לבכם למספר נושאים בשולי העסקה, כדלקמן: אופציה צבאית אינה רלוונטית במהלך השיח הציבורי בעניינו של שליט, עלתה מדי פעם השאלה של 'אופציה צבאית'. צריך להיות ברור, כי גם אם הייתה אפשרות לאופציה צבאית היא לא הייתה רלוונטית, שכן בדיקה עובדתית פשוטה מגלה כי בכל המבצעים לשחרור בני ערובה, נהרג לפחות אדם אחד (לא כולל מחבלים). חשבון הדמים מלמד כי לא משתלם להשתמש באופציה צבאית לשחרור בן-ערובה בודד. צריך לזכור ולהפנים, על-פי ניסיון העבר, אופציה צבאית לשחרור בן-ערובה בודד אינה משתלמת ולכן גם לא רלוונטית. 'נפילת יוני' והשפעתה על ראש הממשלה ראש הממשלה נוהג להזכיר מדי פעם, כי מכיר הוא אישית את חשבון הדמים של השימוש באופציה צבאית בעת שחרור בני-ערובה. הוא הרי איבד את אחיו יוני במבצע יונתן (אנטבה). שימו לב לנתונים, אם ראש הממשלה דאז היה נענה לדרישות חוטפי המטוס ומשחרר 53 אסירים, ייתכן שאחיו של ראש הממשלה היה היום בין החיים. לעולם לא נדע אם נפילת יוני השפיעה על ראש הממשלה, שלא לנקוט באופציה צבאית (גם אם הייתה), ועדיף לשלם באסירים בתמורה לשחרור שליט. השאלה, האם ראש הממשלה היה צריך לפסול עצמו מלקבל לבד את ההחלטה בעניין התמורה לשחרור שליט, תישאר בשלב זה שאלה תיאורטית בלבד. הברית של בוגרי סיירת מטכ"ל (ביבי, ברק ופרדו) ראש הממשלה היה זקוק לגיבוי ותמיכה של ראשי מערכת הביטחון כדי לקבל החלטה על שחרור המוני של מרצחים. לא ניתן להתעלם מהעובדה כי ראש הממשלה הוא בוגר סיירת מטכ"ל, כך גם שר הביטחון וכך גם ראש המוסד, אשר גם השתתף במבצע יונתן (אנטבה) כשהוא צמוד לאחיו של ראש הממשלה. לא צריך מסמך חתום כדי להבין כי את השלושה קשורים בברית לא כתובה ותפישה משותפת, החומה בצורה ומסוגרת. ההצהרה התמוהה שמע' הביטחון יכולה להכיל שחרור המרצחים תוך כדי הצגת העסקה לשחרור שליט, הצהיר אחד מראשי מערכת הביטחון כי המערכת יכולה להכיל את הסיכון שבשחרור המרצחים. מדובר בהצהרה תמוהה ומוזרה, שכן כל מי שעוקב אחרי התנהלות מערכת הביטחון בעת דיונים על שחרור מוקדם (מתן שליש) של אסירים ביטחוניים, יודע כי מערכת הביטחון טוענת בכל המקרים (פרט למקרים ספורים יוצאים מהכלל) שהיא מתנגדת לשחרור מוקדם של אסירים ביטחוניים, היות ששחרורם יהווה סכנה לציבור. מעניין יהיה לעקוב איך מערכת הביטחון תיישב את הצהרותיה הסותרות. ההודעה למשפחת שליט נמסרה ע"י בית רה"מ ולא ע"י לשכתו ההודעה על העסקה נמסרה למשפחת שליט על-ידי בית ראש הממשלה ולא על-ידי לשכתו. לתומי חשבתי כי הודעה דרמטית ורשמית שכזו ראוי למסור באמצעות הלשכה ולא באמצעות הבית. לרגע חלפה מחשבה במוחי, האם ייתכן שראש הממשלה שבוי בביתו ולא ידענו על כך? מעניין כמה אסירים נהיה מוכנים לתת בתמורה לשחרור ראש הממשלה. המסר שהופץ - "הרצח משתלם" כל רוצח ששוחרר נשא עימו את המסר הבא: "הרצח (הפשע) משתלם". גם אם אף אחד מהרוצחים ששוחררו לא יחזור לסורו, הרי שעצם שחרורם יעודד אחרים ללכת בדרכם. ישיבה ארוכת שנים בכלא היוותה מחסום, גם אם נמוך, בפני רוצחים פוטנציאלים מסוימים. כעת, עם שחרור הרוצחים, אנחנו מסירים במו ידינו גם את המחסום הזה. יציאה מהארון של רוצחים פוטנציאלים, היא רק עניין של זמן. אפליה בין רוצחי שרים לרוצחי פשוטים מערכת הביטחון התעקשה שלא לשחרר את רוצחי השר זאבי. ראש הממשלה קבע, דמו של שר סמוק יותר מדמו של האדם הפשוט. אני מניח כי גנדי החי לא היה מסכים לאפליה שכזו. הנפגעים הראשונים - האסירים הפליליים לא יזכו לשחרור מנהלי הנפגעים הראשונים מהשחרור ההמוני של האסירים הביטחוניים הם האסירים הפליליים. כדי להפחית את הצפיפות הקשה ששררה בבתי הכלא בישראל, נהג השב"ס לשחרר, מדי פעם, אסירים פליליים שנשארה להם יתרת מאסר קצרה והתנהגותם טובה. השחרור ההמוני של האסירים הביטחוניים הוריד באחת את הצפיפות בבתי הכלא, האסירים הפליליים יכולים לשכוח משחרור מנהלי. דגל ישראל והאזרחות הכפולה כאשר ראיתי את שליט האב מטפס על גג ביתו ותולה את דגל ישראל, המתנתי לראות אם יתלה גם את הדגל הצרפתי. הוצאתי אנחת רווחה כאשר לא עשה זאת. הרהרתי לעצמי, שלושה אנשים הקשורים לעניין, הם בעלי אזרחות כפולה, ובמילים אחרות - בעלי אפשרות בחירה. השלושה הם: שליט, אילן גרפל ומר סחיווסחורדר. איך מחליטים איזה דגל להניף, לא אדע. לשמחתי, יש לי רק דגל אחד. מבט לעתיד - שחרור אסירים ביטחוניים תמורת שקט ורגיעה לו דעתי הייתה נשמעת, הייתי יוזם מהלך לפיו הייתי מודיע לכל הארגונים כי אם השקט ישרור במקומותינו, אנחנו נשחרר בהדרגה את כל האסירים הביטחוניים, נעשה זאת לאורך תקופה של 15-10 שנים. אנחנו נודיע מראש מי מהאסירים ישתחרר, על-ידי קיצור תקופת מאסר, ובאיזו שנה ישוחרר. בכל שנה שקטה נשחרר 500-300 אסירים ביטחוניים ששמם ייקבע מראש. כל פיגוע יקטע את שרשרת המשוחררים. לסיכום - בסופו של יום קיבלנו אחד מנהיג שבוי, אחד שליט חופשי.