עתה, לאחר גזר הדין הצודק ששלח לכלא את "החיילת האידיאולוגית" של השמאל האנרכיסטי, חובה לחזור ולומר דברים בלתי מתפשרים.
מידע סודי זה כוח.
אינפורמציה מסווגת זו עוצמה.
מי שמפקיר אותה לידיעת אויבינו על-ידי פרסום בעיתון, מפקיר את בטחוננו.
השליחות העיתונאית אינה גוברת על האינטרס הביטחוני הלאומי. אין זו זכותו של כל עיתונאי להיות המפרש ולקבוע מהו סודי ומהו חוקי בעיניו.
ישראל נתונה בסכנה מתמדת וישנם סודות שאסור לחשוף אותם באליבי המופקר של "זכות הציבור לדעת" ולמען השלום כביכול. גם עיתונאים אינם חסינים ואינם מעל לחוק.
שום סניגוריה משפטית ועיתונאית לא תוכל להפוך עבירות ביטחוניות ל"שליחות מצפונית", כביכול למען השלום, כפי שיצאו כמה עיתונאים להגנתה. ראוי להזכיר שמרגלים שנתפסו והורשעו בזמנו, כמו מרקוס קלינברג, אודי אדיב, מרדכי ואנונו, קלמנוביץ ואהרון כהן, טענו להגנתם שהם פעלו ממניעים מצפוניים למען השלום כביכול.