בדרך כלל לא כדאי לחזור על הדברים שנכתבו לפני חצי שנה. הזמן משנה גם נקודות מבט על העובדות וגם את ההתייחסות אליהן. אבל אם האירועים חוזרים על עצמם מבלי שמשהו ישתנה באופן מהותי והמצב חסר אפילו סימן של שיפור אפשר להיות בטוח שלהנהגת המדינה והצבא פשוט אין פתרון. אני מדבר על המצב הביטחוני בדרום הארץ. הם לא יודעים מה לעשות ומפקירים את אוכלוסיית כל אזור הדרום לחסדי כנופיות הרוצחים, שמנצלים כל רגע מתאים כדי עוד ועוד לתקוף.
הפתרון ישנו, צריכים רק "לפתוח" את הראש ולחשוב על הדברים שלא נעשו, כי כל מה שנעשה לא עזר. לכן אני חוזר על הפתרון המצב בדרום כפי שתיארתי במאמר בעל אותה כותרת בלי התייחסות לסיבות. והפתרון הוא פשוט. אין צורך בפעולות הענישה, אין צורך בהפצצות סתם. גם אין צורך בכניסה קרקעית מסיבית, כפי שהייתה במבצע "
עופרת יצוקה". בזה היא נכשלה - כי שום מטרה לא הושגה. גם קורבנות "חפים מפשע" הם מיותרים. הפתרון פשוט מאוד. צריכים רק קצת שכל ורצון לגמור פעם ולתמיד עם הבושה הזו.
הפתרון:
אנו חייבים למצוא את הנקודה הרגישה ביותר שלהם - והיא השטח, יותר נכון - הגבולות. וברגע שממשלה תחליט על "תג מחיר" לירי פצמ"רים, טילים ודומה - הכל יהיה ברור, ידוע מראש ומיושם במקום בלי אזהרה נוספת. חשוב: החלטה הזו צריכה להיות מלווה בהצהרה שהפעולה היא בלתי הפיכה - השטח יהיה מיד מסופח למדינת ישראל.
לדוגמה: ממשלה מחליטה שעל כל ירי פצמ"רים הגבול זז בעשר מטר בקו הירי לכיוון נקודת הכלים (רוחב התזוזה אפשר לקבוע גם בהתאם - שלא יהיה מוגזם ממבט חיצוני). כל ירי טילים גורם לתזוזת הגבול במסלול הירי בואי נגיד לחמישים או מאה מטר לעומק (סתם דוגמה), ברוחב מאה או מאתיים מטר.
בשלב ראשון הם לא יתייחסו למחיר, אבל אחרי תזוזה אפילו לכמה קילומטרים בודדים - הם יבינו שהעסק לא כדאי ויחשבו טוב בירי כל טיל נוסף.
צה"ל לא יכול לקבל החלטה כזו - הוא סך הכול כלי לביצוע מדיניות - זה רק תפקיד של ממשלה.
מבחינת החוק הבינלאומי לא יכולה כאן להיות שום בעיה - כי אין שום גבול רשמי לרצועת עזה - יש רק קווי הפסקת אש. הפתרון הוא פשוט, כולם יבינו אותו ולא יכולה להיות שום בעיה בישומו. כמה שמהר יותר הוא יתקבל ככה ייטב.