כל התרחשות של לימוד ברה"מ לשעבר בה אני משתתף היא חוויה חדשה עבורי. "לימוד" הפעם התקיים באודסה אוקראינה והוקדש לעשרים שנים לקיום יחסים דיפלומטים בין שתי המדינות. לא, חלילה אין לטעות ולחשוב שמדובר בסדרת הרצאות פרונטאליות על נושא זה. זו כותרת ותו לאו. ציון אירוע חשוב. ולא יותר. רק מפגש אחד שבו השתתפתי עסק בנושא. האחרים היו שונים לגמרי.
לימוד גם אינו עוד סמינר של עסקונה יהודית טיפוסית שבו במאמצים רבים מצליחים המארגנים לקושש בודדים שיהיו מוכנים להאזין לדיונים אין סופיים על מאבקי הכוח בתוך הארגונים היהודים השונים. כאן בלימוד ברה"מ לשעבר המיועד לצעירות ולצעירים דוברי רוסית באוקראינה, ברוסיה, בארה"ב וגם בישראל המשתתף הצעיר הוא העיקר.
"לימוד הוא תהליך השייך למשתתפים ולא למארגנים", אמר בדברי הפתיחה, חיים צ'סלר, היו"ר המייסד. "זהו תהליך חוץ ממסדי, לא סוכנות, לא ג'וינט ולא הלל. אין היררכיה. כולם מתנדבים. כולם ישנים באותם חדרים. אוכלים אותו אוכל (זו הנקודה החלשה בלימוד אבל למי אכפת). כולם לומדים מכולם וקיים פלורליזם דתי. רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוכסים וסתם אתיאיסטים חיים ביחד בהרמוניה נפלאה" ציין צ'סלר.
לימוד אודסה שהתקיים בתחילת נובמבר היה המוצלח מכולם. זו, אגב, תכונה "לימודית" טיפוסית. כל התוועדות מרשימה מקודמותיה.
הפעם סייע גם האיחוד האירופי היהודי בהוצאת המיזם אל הפועל.
הנוכחות מרשימה. יותר מ-500 צעירים יהודים מאזור אודסה וממקומות אחרים באוקראינה שילמו ממיטב "כספם" (נכון יותר לומר אין כספם) עבור שלושת ימי הפסטיבל היהודי וזאת בנוסף להוצאות הנסיעה. מי שמכיר את רמת החיים באוקראינה יודע עד כמה ההוצאה כבדה למשתתפים. ובכל זאת התורים ארוכים וההרשמה נסגרת חודשים קודם לכן.
הנוכחות במפגשים, גם היא, מרשימה. משעה 07:00 בבקר ועד לפחות 01:00 אחרי חצות יושבים בקבוצות מאזינים, שואלים ומתווכחים. מציירים יהודים באודסה, עבור למלחמות בינדתיות וכלה בסכסוך הישראלי פלשתיני. אצל מרק גלסניק בדיון על הומור יהודי אין מקום באולם להכיל את מי שיוצאים עם כאבי בטן מרוב צחוק. אצל הרב
מנחם הכהן סגן נשיא "ועידת התביעות נגד גרמניה ואוסטריה" אוירה כבדה כיאות לנושא :היכן היה אלוהים בתקופת השואה. שיחה קשה שבה לרב המרשים המגלה פתיחות רבה אין לכל תשובות. ברוך שוב הפרטיזן מספר על מעלליו בתקופת השואה ולהבדיל להקת שוק הישראלית נפגשת לדיון על מוזיקה ישראלית.
גם זוועות השואה היו בכינוס.
יהודי אודסה שהיוו כ-45% מתושביה ערב מלחמת העולם השנייה נפלו, גם הם קורבן לחיית הטרף הנאצית. "הליכודניקים" ארגנו עצרת זיכרון למאות האלפים שנרצחו בשואה, בכיכר מרכזית בעיר. בעצרת אומר הרב מנחם הכהן קדיש ונושאים דברים: חיים צ'סלר, ברוך שוב, ניצול שואה מבני המקום וגרג שניידר, מנכ"ל ועידת התביעות.
תאוות רצח
גם אני מתבקש לשאת דברים ואומר: "אנו ניצבים כאן במקום בו התחילה דרך המוות של יהודי אודסה. אין מילים היכולות לתאר את גודל הזוועה. אין מילים היכולות לתאר את עוצמת השנאה. אין מילים היכולות לתאר את תאוות הרצח של יהודים רק בשל יהדותם. מדינת ישראל החזקה צבאית, הפורחת כלכלית והמשגשגת תרבותית היא העדות לניצחוננו על חיית הטרף הנאצית ועל עוזריהם. גם קיומה של קהילה חדשה וצעירה, כאן באודסה, היא מרכיב בניצחון.
אנושיות ולא חייתיות
תקווה ולא נקמה
זו תמצית קיומנו כאומה
וזה סוד ניצחוננו כעם
לעולם לא נשכח
לעולם לא נסלח
אך עוצמתנו טמונה ביכולתנו להסתכל קדימה
למען עתידנו. למען ילדינו".
גם ביקורי בית אצל ניצולי שואה נצרכים קיימנו. ביקרנו קשישות וקשישים בני 90 ויותר, חולים, בלי עם פנסיה זעומה שעומדים כל יום בפני הכרעה קשה :תרופות או אוכל. ועידת התביעות הפכה למלאך השומר שלהם ומשקיעה עשרות מיליוני דולרים באמצעות ארגון חסד במטרה להקל, ולו במעט, על חייהם של כ-7000 ניצולי שואה נצרכים. במזון , בתרופות בביקורי בית ובסיעוד. בזכות הסולידריות היהודית מצבם של הזקנים היהודים טוב פי כמה מזה של עמיתיהם האוקראינים.
והערבים בלימוד הם משהו מיוחד. האנרגיה האינטלקטואלית משנה פניה לחוויה מוסיקלית-תנועתית. מתברר כי "הליכודניקים" הם לא רק חכמים וצמאי ידע אלא גם רקדנים מעולים. אותה להקה ישראלית, להקת שוק, מצליחה בערב הסיום להקים בן רגע, מאות צעירים יהודים אוקראינים ולהרקידם בטרוף לצלילי שירים (חלקם בסגנון מזרחי-ישראלי) שהאוקראינים מעולם לא שמעו ואת מילותיהם בעברית אינם מכירים. תוך שניות ניתן לראות שהצעירים לומדים מקצת מהמילים שרובן קשורות למסורת והמילים אלוהים, הקדוש ברוך הוא וכיוב' הופכות לנחלת הכלל. יחד עים השוק מופיעה צעירה יהודייה, אירינה רוזנפלד, שזכתה ב"
כוכב נולד" באוקראינה וסוחפת את הקהל בביצועים מושלמים (גם בעברית) של מגוון שירים ובקול יוצא דופן באיכותו. אין ספק שצדי צרפתי ומרגול היו נמסים בפניה. ושרק נינט ויהודה סעדי לא יעלבו - באוזני היא נשמעה טובה מהם.
בערב הראשון הופיע בפני הקהל, מי שלמדתי עליו שהוא מבכירי הזמרים הרוסיים, אנדריי מקרביץ. מין אריק איינשטיין רוסי. מהופנטים האזינו הצעירים לזמר וזמזמו חרישית כל מילה משיריו.
בדרכי לשדה התעופה באודסה אני מנסה לתת דין וחשבון לעצמי על לימוד הפעם. האם תחושת הסיפוק נובעת מהמפגש עימי על המצב המדיני באזורנו בו הצלחתי להטמיע במשתתפים ראייה מעט יותר רחבה על המצב, על הדילמה שמעמיד "האביב הערבי" בפני מקבלי ההחלטות. לראות במצב באזורנו חלון הזדמנויות וליטול סיכונים ולצאת ביוזמה מדינית או להפך לבצר את הקיים, להימנע מנטילת סיכונים ולהמתין להתבהרות סביבנו. או להתלהב מעצמי על שסקרתי את שתוף הפעולה הפורה בין ישראל לאוקראינה בתחומי התשתיות, התרבות, הבריאות והעסקים וזכיתי לדברי תודה מנציגי הרשויות האוקראיניים שהשתתפו עימי בדיון. לא ולא. שוב הבנתי כי, כרגיל. "לימוד" תרם לי הרבה יותר מאשר אני למשתתפים ועל כך תודתי למארגנים וליו"ר ועדת ההגוי הבינלאומית, מתיו ברונפמן. אם לימוד ברה"מ לשעבר היא פרי פעילותו ומימונו הנעשה הרחק מאור הזרקורים ומההודעות לעיתונות, אזי אני הופך לחסיד של טייקון שכזה.