מדובר בת"א 439-04-09
סטיב וטל פנובקה נ' גבי בן גלים בע"מ ואח', בית משפט השלום בקריות, שופט: ערן נווה, פסק דין מיום ה' בחשוון תשע"ב. נושא התביעה הוא אי התאמות לתוכנית המכר, לתקנות וליקויי בניה שונים, כפי שפורטו בחוות דעת מקצועית שנערכה על-ידי כותב שורות אלו. מומחה מטעם בית המשפט - המהנדס דן לופו.
בפסק הדין נאמר:
"לא מצאתי כל הסבר מניח את הדעת כיצד חוות דעת המומחה מטעם התובעים מסתכמת בעלות תיקון של כמעט 95,000 שקלים, בעוד שקביעות המומחה מטעם בית המשפט הסתכמו בעלות של הרבה למטה ממחצית סכום זה, בחלופה היקרה, ולמטה מעשירית הסכום (!) היינו קרוב ל-86,000 שקלים פחות (!) בחלופה הזולה, זאת עוד לפני בחינת האפשרות לקיזוז נוסף של עלויות, בשל ביצוע על-ידי הנתבעת".
ובכן, להלן העובדות:
חוות דעתו של מומחה התובעים הסתכמה בסך של 94,906 שקלים, וחוות דעתו של מומחה בית המשפט בחלופה הגבוהה [ובהמשך יובהר מדוע אין שחר לחלופה השנייה גם על-פי ממצאי פסק הדין] - בטרם תשובות לשאלות הבהרה וחקירת המומחה - 40,864 שקלים, כלומר, בסל הכול 43% ממחצית חוו"ד התביעה -
האם 43% אכן הרבה למטה מהמחצית (50%)? זה, כמובן, לא העיקר, אך מעיד על נטיית פסק הדין במטרה להצדיק את עצמו.
מדוע מומחה התביעה קבע בחוות דעתו ערך של 94,906 שקלים בעוד מומחה בית המשפט קבע בחלופה היקרה ערך של 40,864 שקלים?
1. מומחה בית המשפט לא קיבל ליקוי של נעילת דלת הכניסה בניגוד לתקנות התכנון והבניה, ופתיחה של הדלת בניגוד לתוכנית המכר באופן שבמציאות היא חוסמת מעבר בפתיחתה בשיעור של 7 ס"מ, ובפסק הדין לא הייתה התייחסות לליקויים אלו אף שהם פורטו בכתב הסיכומים מטעם התובעים, ובטרם שלילת הליקוי היה על בית המשפט לדון בו. מדובר בהנחייה של בית המשפט המחוזי המחייבת את בית משפט השלום והוא אינו רשאי לבטלה ללא הנמקה. להלן קביעת הליקוי בפסיקה עליה נשען מומחה התביעה בחוות דעתו:
א. ת"א 19918/99 אברהם נ' סעמר בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, שופט: ר' סוקול, בו נקבע כי מנגנון הנעילה של דלת כניסה לדירה יהיה ל-4 כיוונים ויובהר כי בפסק דין זה נימוקים לחיזוק הקביעה.
ב. ע"א 4661-03-09 פרופ' אלון בודנר ואח' נ' גורגה ואח' בית המשפט המחוזי בחיפה [בהרכב - שופטים: מ' שטמר, ב' בר זיו, ע' זרנקין] חיזק את קביעת בית משפט השלום בתיק אייל ופסק:
"29.1 דלת כניסה - בית המשפט קמא קבע כי אין ליקוי בדלת הכניסה - כאשר הורכבו בדלת 3 עוקצים במקום 4.
סעיף 2.92 לתוספת לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר תנאיו ואגרות), תש"ל-1970 קובע כי לדלת כניסה לבית נדרש "מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים ב-4 כיוונים".
בנסיבות אלה, טעה בית המשפט קמא בקובעו כי אין ליקוי בדלת ואנו מאמצים קביעת המומחה מטעם המערערים לפיה המדובר בליקוי."
במצב דברים זה חזר התיק לבית משפט השלום בחדרה, ת"א 1151-05 בודנר נ' גורגה, בית משפט השלום בחדרה, שופטת: ה' אסיף שפסקה כדלקמן:
"דלת כניסה:
6. בעניין זה הורה בית המשפט של הערעור לקבל את קביעת מומחה התובעים, והפך בכך, ככל הנראה, את הקביעה בפסק הדין - קביעה שהתבססה, בין היתר, על דברי מומחה התובעים (עמ' 53 שו' 6-10) לפיהם "אני יודע שיש הסכמה לקבל חלוקה אחרת של עוקצים".
לאור קביעת בית המשפט המחוזי לא נותר אלא לפסוק לתובעים את הסכום שפורט בחוות הדעת מטעמם ואולם פיצוי בעניין זה לא מגיע למר אלון בודנר - שבביתו הורכבה דלת שונה - על-פי הזמנתו. (הטענה לפיה דלת ביתו של בודנר שונתה לפי הזמנתו - פורטה בחוות דעת מומחה הנתבעת - ולא נסתרה). הפיצוי ליאיר ועדנה שטרן, הינו לכן - 1,400 שקלים לכל אחד מהם. "
לאמור, אחד הגורמים לפער בין שתי חוות הדעת הוא כי מומחה התביעה קיבל את פסקי הדין הנ"ל של בית משפט השלום + בית המשפט המחוזי בעוד מומחה בית המשפט קבע על דעת עצמו פרשנות אחרת שלא זכתה כלל לדיון על-ידי בית המשפט - השופט ערן נווה בפסק דינו לא טרח לבדוק ולא כלל בפסק דינו שום דבר בעניין הנדון, אלא קיבל את קביעת המומחה שמטעמו "כזה ראה וקדש". נוהג זה של בתי המשפט זכה לביקורת קשה בערעורים שלא כאן המקום לפרטם.
2. בעניין אופן מדידת חלון, נקבעה הלכה פסוקה המחייבת את בית משפט השלום כי המדידה תהיה נטו, לפי פתח אור. מומחה התביעה מצא כי שטח החלון קטן מהדרישות בהפרש של כ-20%. מדידת המומחה לא נשללה אלא שמומחה בית המשפט מדד את החלון לפי שטחו "מבלוק לבלוק" - מידה סמויה, לא נכונה, לא על-פי התקנות ומנוגדת לפסיקה. מדובר בליקוי בר תיקון ולא בליקוי שאי-אפשר לתקנו כי הגדלת חלון או לחלופין הוספת גיבוי לאוורור מכני הן פעולות בנות ביצוע.
בית המשפט נמנע מלדון כלל במחלוקת וקיבל את חוו"ד המומחה שלו על קבריה ועל כרעיה, ולהלן הפסיקה בעניין זה:
א. ת"א 922/95 סולומון שמואל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, בית המשפט המחוזי בתל אביב, שופטת: צ' ברון, להלן ציטוט מפסק הדין שכפי שאפשר לראות - נימוקו עמו:
"אחד מהליקויים הנטענים ע"י התובעים הוא גודל בלתי מספיק של התלונות בחדרי השירות בדירותיהם בבניין. בסעיף 2.21 לתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה ("בקשה להיתר תנאיו ואגרות") התש"ל-1970, (להלן: "התקנות") נקבע כי:
"לא יפחת שטחם הכולל של החלונות בחדר שירות למעט חדר ארונות - שאין חובה באיורורו מ-10% (עשרה אחוזים), משטח רצפת החדר או 0.3 מ"ר, הכל לפי הגדול".
המהנדס פורת מדד את החלונות בחדרי השירות בדירות התובעים בבניין, ומצא כי שטחם קטן מהנדרש בתקנות. המהנדס פריידלין, אינו חולק על נכונות המדידות של המהנדס פורת , אך סבור כי יש למדוד את הפתחים בין חלקי שלד הבניין ללא המסגרות (המשקופים).
לפי נוסח ההוראות שבתקנות עולה כי מחוקק המשנה התכוון להבטיח שגודל הפתח יאפשר איוורור טבעי של חדרי שירותים, בדירות מגורים. בגוף התקנון מופיעות המילים "חובה באיורורו" .
התקנה פותחת במילים "לא יפחת שטחם". מכיוון שהמסגרות שמרכיבים בפתחי החלונות מקטינות את השטח שניתן לפתוח לצרכי איוורור, חובה על-פי התקנה להביא את המסגרות בחישוב שטח החלון.
מהאמור מתחייבות שתי מסקנות:
א. יש למדוד את שטח הפתחים - בין המסגרות, כגירסתו של המהנדס פורת, כדי לקבוע אם הפתח לאיוורור מתאים לדרישת התקנה;
ב. מידת הפתח כפי שנקבעה בתקנה הנדונה, הינה בבחינת דרישה מחייבת ולא המלצה."
שיכון ופיתוח הגישו לבית המשפט העליון ערעור על פסק דין זה - ערעור שנדחה, דבר שחיזק את פסק הדין והפכו למחייב כלפי בית משפט השלום, חובה שהשופט לא קיבלה בפסק דינו, ובנוסף, לאור התעלמותו זו - קבע בטעות כי חוות דעת התביעה גבוהה מדיי לטעמו... (ראה ע"א 6373/03 שיכון ופיתוח בע"מ + אשטרום בע"מ נ' שמואל סלומון ועוד 35 אח', בית המשפט העליון, שופטים: א' פרוקצ'יה, ע' ארבל, ס' ג'ובראן)
כך נהג בית משפט השלום בפסק דינו לגבי שורה ארוכה של ליקויי בניה ואי התאמות שמומחה בית המשפט דילג עליהן ובית המשפט תחת לבודקן - החרה אחריו והולך שולל.
אומנם שורש הבעיה הוא במינוי מומחים, אך האחריות רובצת על פתחו של בית המשפט ורק עליו, לאור תכליתו ולאור תפקידו להוציא תחת ידיו פסקי דין מעמיקים, יסודיים, ומעל זה - נכונים וצודקים.
לעניין החלופות:
החלופה היקרה היא הצורך להחלפת כל הריצוף בדירת התובעים כי הוא התרומם בגלל הנחת מערכת חימום תת רצפתית או מכל סיבה אחרת, והתפרק באזורים שונים בדירה. החלופה הזולה שנלקחה בחשבון על-ידי מומחה בית המשפט היא ביצוע תיקונים מקומיים, אלא שפתרון זה לא מעשי, לא אפשרי, לא רק בגלל שאין בנמצא אריחים רזרביים תואמים (שכן התובעים כבר השתמשו באריחים הרזרביים לצורך תיקונים קודמים - מאותה סיבה), אלא שתיקון חלקי יעיל כאשר הליקוי הוא מקומי ולא כאשר הליקוי פוקד את כל חלקי הדירה.
גם בית המשפט לא בטח בליקוי החלקי, ופסק את עלות התיקון החלקי + הוספה באומדנא דדייני של סכום נוסף, לצורך עוד תיקון, דבר המוכיח יותר מכל מה היה צריך מלכתחילה לפסוק...
האם יהיה ערעור?
לב"כ התביעה ולתובעים הפתרונים, וספק אם יאזרו כוח לסיבוב נוסף הכרוך בהפקדת סכום כספי כבד בסדר גודל של 10,000 שקלים וזאת בנפרד משכר טירחת עורך דין להכנת הערעור...