לעתים יש תחושה שהאנושות היא ממש כמו גן ילדים אחד ענק. מדע משובח, פרופסורים, מומחים, אינטלקטואלים, ומה השורה התחתונה? ברברת בלתי נגמרת. מישהו צריך להיות המבוגר האחראי ולהכריז: שקט שיהיה פה! ילדים ההפסקה תמה, צאו מארגז החול, הסכיתו ולימדו. האמת ההיסטורית היא לא רק עניין של יחצנות, קמפיינים או הצבעה על חביב הקהל באמצעות מסרונים. הגיעה העת להציג בפני האנושות אלמנט חדש ומפתיע: העובדות.
לדוגמה: פעמים רבות שמאלנים נוהגים לנזוף בימנים "פרנואידים" החוששים מכך שכל הזמן מנסים להשמידם. ובכן, במקום לברבר צריך לברר: מה היה קורה לו הערבים היו מנצחים במלחמת
השחרור, בששת הימים, ביום כיפור או אפילו היום? האם נאצר היה מתחלק איתנו בשטחים חצי חצי? האם
אחמדינג'אד היה מגיע איתנו לפשרה? על השאלות הללו ניתן לקבל תשובה מדעית מוסמכת ברורה ונחרצת, ולשים קץ לוויכוח המטופש אחת ולתמיד.
דוגמה נוספת: כולם יודעים שהערבים הם בדיוק כמונו, אני דווקא לא יודע את זה. אני למשל סבור שבתרבות האיסלאמית והערבית ניתן להבחין פה ושם באלמנטים שהם לא תמיד חיוביים לאנושות, כמו: בורות, פרימיטיביות, ברבריות, מילת נשים, דיכוי נשים, רצח על כבוד המשפחה, שנאה, הסתה, טרור, זוועות, פגיעה קשה בזכויות אדם,
התפשטות וכולי. אז אולי כדאי לברר פעם אחת ולתמיד מהי האמת: מה ש"כולם יודעים" או העובדות?
הדוגמה החשובה מכל היא אגדת הכיבוש: לא כבשנו את "השטחים הכבושים" מאף אחד! מעבר לכך: ממתי מחלקים פרסים על ניסיונות השמדה? העולם הערבי קם עלינו להשמידנו ונכשל, לפי איזה חוק בדיוק עלינו לפצותו על כך שזה כאב לו?