בורות מדהימה בכל הקשור למנהגים המעוגנים במסורת היהודית, נחשפת, חדשות לבקרים, בקרב ישראלים רבים הנוהגים לקיים בבתיהם אורח-חיים חילוני. זו באה לידי ביטוי בשורה נכבדה של אירועים, נוסח "ברית" או "בר-מצווה", המזוהים אצלם כלא יותר מהתכנסות חגיגית באולם-שמחות לצורך ארוחה וריקודים בלבד.
המדובר באלה המדירים את רגלם מנוכחות בטקס אקט ה"ברית" עצמו, ובאלה הנעדרים מקריאת הפרשה וההפטרה בבית הכנסת, של מי שהגיע למצוות.
רק קומץ קטן של חילונים מודע בכלל למלות תפילת ה"קדיש" הארמיות, שאמורים לשאת שארי-בשרו של יקירם עם הסתלקותו מן העולם. בלית ברירה נגזר עליהם להיעזר ב"בעל הקורא", ולחזור אחריו על המלים, כתלמיד אחר רבו. קומץ לא גדול יותר גם אינו יודע את הברכות שיש לומר בעת העלייה לתורה בבית הכנסת.
חזון נפרץ הוא לגלות ישראלים חילונים, המגיעים אחת לשנה לבית הכנסת לתפילת "כל נדרי" של ערב יום הכיפורים ב...מכוניותיהם (!). מסתבר שהם נוסעים לשם גם בשבתות רגילות ובחגים, לציון אירוע משפחתי כלשהו. לתפילה עצמה הם מגיעים, בדרך כלל, ללא כיסוי ראש, ונאלצים "לנדב" אחד כזה אצל הגבאי או אצל מי מן המתפללים.
ללא בושה
ואפרופו יום כיפור: את היום הקדוש, המיועד לתענית ולתפילה, הם נוהגים לבלות במסע-רכיבה על אופניים, וללא כל בושה אפילו סמוך לבית הכנסת, כדי להפגין, לפחות, "נוכחות" פאסיבית.
מחרים-מחזיקים אחריהם אלה שרגלם אומנם אינה דורכת על סף בית הכנסת, אבל שאינם מוכנים לוותר על "הפרלמנט" השנתי, המזומן להם, לצורך רכילות גרידא, מחוצה לו, בחזיתו של היכל הקודש. הניסיון מלמד שעל העגלה הזאת נוהגות לקפוץ, בעיקר, נשים.
פחות ופחות משפחות חילוניות מקפידות על קיום ה"שבעה" כהלכתה לאחר מותו של יקירם. חדשות לבקרים מתפרסמות באמצעי התקשורת מודעות-אבל על "שבעה חלקית" בלבד בבית, שבהן מצוינות רק שעות מסוימות להשתתפות בצער, כאילו המדובר במשהו כמו קבלת-פנים; ועל מצבת-קברו של המת נחרתות, בצד המלים העבריות, גם מלים בלועזית, כאילו אמורים הדברים במותו של מי שאיננו יהודי.
מלבד הנחת עציצים ופרחים - נוהג שאינו מקובל במסורת היהודית - מוצבים לא אחת על קברו של המנוח גם פסלים ותמונות שהיו משוש-ליבו בימי חייו; ואילו את האזכרה השנתית לזכרו עורכים לו רבים משארי הבשר החילונים דווקא בתאריך הלועזי של יום הפטירה, במקום בתאריך העברי המקובל.
מחמת היעדר טקטיקה מינימאלית להתנהגות נאותה, ראוי היה לכל חילוני שכזה לעשות את שיעורי הבית שלו בעיתם, כדי שחלילה לא ייאלץ לבייש את עצמו ברבים בשעה של יגון או שמחה...