מנהיגי שתיים מן המעצמות הגרעיניות החברות במועצת הביטחון ישבו זחוחים על בימת המפגש של ראשי עשרים המדינות העשירות בעולם, שכולו כלכלה, והחליפו רשמים. נשיא צרפת ניקולא סרקוזי, ונשיא ארצות-הברית ברק חוסיין אובמה החליפו ביניהם הערות אודות אותו איש חצוף, גאוותן, ערמומי, המפריע ל-400 מיליון אמריקנים וצרפתים לנהל את העולם כמו שצריך. הוא שקרן, רטן הנשיא הצרפתי. אכן, אישר האמריקני, והוסיף: תאר לך שאני צריך לסבול אותו כמעט כל יום.
מה יש בו בראש מדינה זערורית של 7 מיליון איש בחוף המזרחי של הים התיכון, שמוציא משני אישים אלו את הרוע הרכלני מן הסוג הנחות ביותר, את הרשעות המתאימה ליושבי קרנות באחת משכונות העוני של פריז או שיקגו? מדוע לא דיברו בנשיא לבנון, או דנמרק, או שוודיה? מדוע אין הנשיא הסורי אסד, שהצליח לרצוח יותר אזרחים מאלה שנרצחו בהתקפת הטרור על ניו-יורק, מעצבן את ראשי המדינות הללו, עד כדי התעלמות מן המקרופונים הפתוחים? שלא לדבר על
אחמדינג'אד שעליו איש אינו אומר מילה רעה.
נחזור אל השאלה הזו, אבל קודם כל נבדוק את הטענה העיקרית:
בנימין נתניהו שקרן, משמע אומר דברים המנוגדים לאמת ביודעין, להשגת מטרה כלשהי. מה אמר נתניהו שיכול להתפרש כשקר? האם הודיע על פירוק מרצון של מדינת היהודים, וחזר בו? לא ידוע לי. האם הודיע על יציאה חד-צדדית מלב הארץ ומסירתה לידי חמאס, כפי שהבטיח קודמו
אהוד אולמרט? לא ידוע לי. האם התחייב למסור ריבונות בעיר הבירה של ישראל לגורם זר? להפך, הוא הצהיר וחזר ואמר כי ירושלים אינה נושא לדיון כלל ועיקר. האם התחייב שלעולם לא יפעל צבאית נגד גורם המאיים על מדינת היהודים? לא, -מנת להגן על מדינת היהודים. האם התחייב לוותר על סיוע אזרחי למדינת ישראל ללא תלות בסיוע האזרחי שארה"ב מעניקה למדינות אחרות באזור - מצרים לבנון וירדן? התחייב וביצע, וכיום מענקי סיוע החוץ האזרחי למדינת ישראל עומדים על אפס דולרים בשנה. אם כך היכן השקר?
מקובל לומר שהמעיד ברעהו כדאי שיביט במראה. האם אותם נשיאים החולשים על עוצמה צבאית וכלכלית אדירה אכן נוהגים לדבוק באמת? הנה נשיא ארה"ב שהבטיח כי הזרקת 870 מיליארד דולר (פי-300 מן הסיוע הצבאי שמקבלת ישראל מארה"ב) תמתן את האבטלה בארה"ב. האבטלה זינקה ל-9 אחוזים, וגם זהו נתון שקרי, היות שהוא כולל רק את מבקשי העבודה ולא את אלה שנואשו כליל ממציאת מקום עבודה, ואינו כולל את חמישית האוכלוסיה המתקיימת על חשבון הציבור. או הבטחתו לחשוף לעיני הציבור את מהלך החקיקה של חוק בריאות ממלכתי, שהסתיימה במסמך של אלף עמודים שאפילו חברי בית הנבחרים לא קראוהו לפני שהצביעו עליו לפי מפתח מפלגתי. ומה על השקרים וחסימת החקירה בנושא המכירה של אלפי כלי נשק לקרטל הסמים במקסיקו? כל אלה אינם מעידים על דבקות באמת. ואילו הנשיא סרקוזי הכריז שוב ושוב על התנגדותו לתוכנית הגרעין האירנית ועל נחרצותו להתמיד בעיצומים על המדינה השואפת להצטרף למועדון הגרעיני בדרך האחורית. אך במהלך 2010 הסחר של צרפת ושל שאר המדינות שלכאורה שותפות לעיצומים על אירן לא רק שלא ירד, אלא עלה במיליארדי יורו. לכן גם סרקוזי הוא שקרן לא קטן. מתברר כי כאשר מדובר באינטרסים מסחריים ואחרים - כ-ו-ל-ם שקרנים, וזוהי האמת לאמיתה.
שתי סיעות של אנטישמיות
אלא שהם צודקים: מאז הקמת ממשלתו החדשה, עוסק נתניהו באינטנסיביות בהסברה שעיקרה תשקורת מכוונת. למעשה, הוא נותן לתקשורת המקומית והעולמית את הכותרות הרצויות שהן שקריות מיסודן. די לשמוע אותו אומר כי יהיה הראשון לתמוך בבקשת המדינה הפלשתינית להתקבל לאו"ם, או לשמוע אותו חוזר ומצהיר על קבלת הרעיון של שתי מדינות לשני עמים. בהצהרותיו הפומביות המתוקשרות ביותר יוצר נתניהו מציאות תקשורתית שכולה חנופה לדעות המקובלות על יוצרי דעת הקהל - שעוד מעט והשלום יפרוץ במקומותינו, שהמנהיגות הניצית הולכת ונעשית יונית. אלא שבתוכנם של כל ההצהרות והנאומים נתניהו דואג תמיד להשחיל את גרעין האמת שהופך את המעטפת לשקרית, את גרעין הנפץ הממוטט מבפנים את יצירת הפאר של תשקורת תקשורתית, וחושף את האמת. כך, כל מדינה פלשתינית תהיה מפורזת (ערבים ללא נשק להשמדת היהודים - היעלה על הדעת כדבר הזה?) ו"עיצומים משתקים" העשויים לייתר תקיפה צבאית ישראלית על מתקני הגרעין של אירן (עיצומים משתקים? האם נאמר עוד צמד מילים כה שקרי למעט "שלום בזמננו" של נוויל צ'מברליין?).
מנהיגי המערב יודעים כמובן כי נתניהו יוצר מצג שווא תקשורתי. האם זוהי הסיבה שהוא מרגיז אותם? לא, ולא. ברי כי אבו-מאזן וחבר תומכיו בישראל הם שקרנים גדולים בהרבה. הם משקרים בגלוי כאשר הם מוסרים נוסח אחד באנגלית ונוסח אחר בערבית לדבריהם. ברי כי ארגוני "זכויות האדם" הוא כינוי שקרי לארגוני חיזוק הטרור הערבי. לא. הסיבה האמיתית לזעמם של המנהיגים היא יהדותו של ראש ממשלת ישראל. האנטישמיות, זו ולא אחרת, היא המדברת מגרונם של מנהיגי ארה"ב וצרפת.
הנשיא פרס יצר לעצמו במערב מעמד של מנהיגות על-לאומית, כלל-עולמית. הוא בכלל לא מישראל, הוא מהאו"ם (מעניין שהטורקים אינם קונים את התדמית הזו, ותעיד על כך התפרצותו הנזעמת של
ארדואן בוועידת דבוס). כל ראשי הממשלה הקודמים - אהוד אולמרט,
אריאל שרון,
יצחק רבין,
גולדה מאיר ואפילו
דוד בן-גוריון - היו ראשיה של ממשלת מדינת-ישראל, אותה ספחת שלחוף הים התיכון, כדברי המנהיגות האירנית. לעומתם, נתניהו יוצר לעצמו את התדמית של מנהיג העם היהודי, על תפוצותיו, על כל מרכיביו, על הצלחותיו ועל משמעותו העולמית שהיא גדולה, עמוקה ורחבה הרבה מעבר לגודלו המספרי. כאשר הקונגרס מריע ממושכות לנתניהו, אין הוא עושה זאת לראש ממשלתה של מדינה זניחה אי-שם במזרח התיכון, אלא לראש העם היהודי, המיוצג בהבלטה בכל אשיות האימפריה האמריקנית. וככזה, כאיש המייצג את העם היהודי, נתניהו הוא נשוא שנאתם של האנטישמים לכל גווניהם - מן האנטישמים הקלאסיים בסגנון גאלווי-סרקוזי, עד לאנטישמי המוסלמי בסגנון אובמה-ארדואן, ועד לאוטו-אנטישמים בסגנון תום פרידמן-נווה גורדון.
האנטישמיות מתחלקת באופן גס לשתי סיעות, סיעת האנטישמיות המזימתית וסיעת האנטישמיות החולשתית. על-פי הסיעה הראשונה, ליהודים יש עוצמה שטנית חובקת עולם המתבטאת ב"פרוטוקולים של זקני ציון", והיא המקור למזימות בינלאומיות, קומוניסטיות-קפיטליסטיות, להכפפת העולם לרצון המועצה השטנית. סיעה זו גורסת כי מדינת ישראל היא התוצר האולטימטיבי של אותה מועצת סתרים שהצליחה להכריח את העולם ליצור אותה יש מאין על חשבון הילידים המסכנים. הסיעה השנייה גורסת כי היהודים נידונו מטבע ברייתם, מקורם הנחות, אופיים הבזוי ושלילתם את המושיעים שקראו להם להתעלות מעל מוצאם - לחיי נוולות, חולשה, תלותיות ותשלום כופר נפש. התביעה היהודית - להשיל מעליהם את התדמית, להיות ככל העמים המגינים על עצמם ועל מקומם, לזכות במקום תחת השמש - היא פשע נגד האנושות ומעוררת שאט נפש, כמו שמעוררת דרישת העכברים לעלות מן הביבים ולכבוש את בתי הדירות בפריז, בשיקגו ובקהיר. נתניהו הוא המטרה המעולה לשתי הסיעות הללו. מצד אחד הוא מייצג עוצמה שמעל לגודלה הטבעי של מדינה שהיא עשירית מטורקיה או מצרפת, ומאידך הוא שולל את ההכנעה היהודית בפני התקיף. סרקוזי מצד אחד ואובמה מצד שני מייצגים היטב את שתי הגרסאות של האנטישמיות, וכך אפשר להבין את שיחת הרעים של שני אנשים שאין להם שום דבר משותף, חוץ מחברות במועדון האנטישמי.
כמו עובדות אחרות - עומקו של ים המלח, ריכוז המלחים בים התיכון, מיקומה של ירושלים בתווך בין הר חברון לשומרון - כך גם האנטישמיות היא עובדה קיימת בשינויים מחזוריים. שיחת סרקוזי-אובמה היא פשוט גילוי נאות להתגברות המחזור הנוכחי של האנטישמיות - עובדה שיש להכניסה למערכת השיקולים של כל מנהיג נבחר של מדינת היהודים ושל העם היהודי.