אל החוק לקיצור זמן ההמתנה של מי שעתיד להתמנות לנשיא בית המשפט העליון, "חוק גרוניס", שמבטא לראשונה חציית קווים אדומים במעורבות הממשלה, הרשות המבצעת ברשות במחוקקת, ולחוק הבא למנוע סיוע כלכלי מארגוני חוץ של חבר-הכנסת
דני דנון - הצטרף חוק נוסף בדמות התיקון לחוק לשון הרע.
לפי הצעת החוק עליה אמון חבר-הכנסת
יריב לוין מהליכוד, כל מי שיכתוב פרשנות או דעה "מעליבה" או פוגענית בנבחר ציבור עתיד לראשונה לשלם לו פיצוי הגבוה פי שישה מהנהוג כיום, וזאת ללא הוכחת נזק!
זוהי הצעת חוק חסרת-תקדים בחומרתה, שהצליחה אפילו לגרוף הסתייגויות מחברי הליכוד, כמו
דן מרידור ויו"ר הכנסת
ראובן ריבלין - מחוקקים ותיקים בני "הדור הישן", שהיו ערים למשמעויות המסוכנות שיש לחוק. גם אחד מיוזמי הצעת החוק
זבולון אורלב חזר בו מתמיכתו בחוק במתכונתו הנוכחית, כאשר נוכח שכל בלוגר, כדבריו, עתיד להיות מואשם בעבירת לשון הרע. כל אלה הבינו שישנו קו אדום בדמוקרטיה שאותו אסור לחצות, זאת כמובן כשרוצים לשמר את הדמוקרטיה.
אין דמוקרטיה סלקטיבית
לגבי טענות מחוקקי החוק כי החוק בא למנוע מהשמאל להכתיב את סדר היום התקשורתי-פוליטי, התשובה הנכונה ביותר לתומכי החוק היא הצהרתו של יו"ר הכנסת וחבר מפלגתם רובי ריבלין, שבכל מקרה "אסור לשפוך את התינוק עם המים". רוצה לומר - אין דמוקרטיה סלקטיבית: כשנוח לי אני סותם את פיה, וכשהיא משרתת את מטרותיי אתיר כל רסן בנוגע ל
חופש הביטוי.
דמוקרטיה זאת אינה דמוקרטיה יותר. היא עושה צעדים המקרבים אותה לשלטון טוטליטארי - ואין זה משנה אם הוא ימני או שמאלני. לפי המתכונת החקיקתית החדשה, שנרקמת כעת למול עינינו, יבוא מישהו ויציע, למשל, לא לתת זכות בחירה לכנסת למיעוטים או לכל אזרח שיימנע מלהצהיר נאמנות למדינה כפי שיוזמי החוק יראוה, כתנאי לבחירה לכנסת. חקיקה ברוח זאת אינה רחוקה או הזויה כפי שאולי נדמה לנו. היא המשכם הישיר של ההיגיון והאינטרסים העומדים בבסיס החקיקה העכשווית.