חוק לישון רע התשע"ב

למען הגילוי הנאות לקוראים, ועל-אף שהקוראים יודעים היטב מהן עמדותיי והיכן אני ממוקם על הקשת הפוליטית, איני נמנה עם אוהדי המחנה הלאומי. אולם, אין בראיית העולם שלי, הראייה המדינית או הכלכלית או המצפונית כדי להשפיע על הרכב ותוכן השורות הבאות. אני מרשה לעצמי להניח, שלא אטעה אם אומר, כי מזה כמעט שנה, הרבה אזרחים במדינת ישראל מרגישים היטב את המשמעויות הנגזרות מכך שכנסת ישראל מוחזקת בידי נבחרי העם, שכבר מזמן אינם יודעים מיהו העם שבחר אותם לתפקידם. ראשית, נכיר בעובדה המעציבה, שכבני אדם אנו מחונכים, למן הרגע הראשון, להאמין שיש מישהו שיודע מה טוב עבורנו (בתחילה אלה ההורים, אחר-כך המורים, ואז המפקדים בצבא, המרצים באוניברסיטה, הבוס, המנהיג, אלוהים שבשמיים, ועוד היד נטויה). בשלב מסוים אנו מוותרים למציאות הזו ומכילים אותה, ולו רק כדי שלא נצטרך להקיא בכל פעם שאנו יודעים בפירוש שאנו יודעים מה טוב עבורנו, והידיעה הזו מתנגשת כל כך חזק עם המציאות עד שהמחיר הנדרש בעבורה חזק מנשוא. אנו מפנימים, מיישרים קו, ולמן הנקודה הזו ואילך אנו מחפשים תמיד את "ההוא שיודע", או (במקרה ואנחנו פולנים מבית), את "ההיא שיודעת".

הציבור הישראלי קנה את הסחורה הזו כמו כל ציבור אחר, ואנו לא שונים מן הבחינה הזו מעמים אחרים ותרבויות אחרות. כולם נוהים אחרי ההוא שיודע או ההיא שיודעת, והחל מכן אתייחס ברשות המין המפותח לכל אלה שיודעים בלשון זכר (ויש בכך יותר מסימבוליקה סתמית). כולם נוהים אחרי ההוא שיודע. כולם. חוץ מכמה שמתיימרים להיות אלה שיודעים. אבל, גם אלה המתיימרים להיות אלה שיודעים, מרשים לעצמם בינם לבין עצמם, כאשר הם רק עם עצמם, אל מול המראה, בעת שדלת חדר האמבטיה נעולה, להתוודות בפחד שאין להם שמץ של מושג מה הם אמורים לעשות עם עודף הביטחון העצמי שלהם ועם עודף הביטחון הציבורי בהם. האמת המרה הזו, היא בעצם אמת מתוקה עד מאוד. האמת הזו משחררת את כולנו מן החובה להיות אלה שיודעים. אני כבר לא חייב להיות זה שיודע את התשובה לשאלת מיליון הדולר במישור העסקי, ואת גברתי לא אמורה לדעת את התשובה לשאלה המדעית המורכבת הזו, ואתה אדוני כבר לא צריך לשחק אותה אלוהים (פשוט כי אתה לא הוא). המציאות הזו משאירה את כולנו עם החובה להיות ערים לה, ולקלף, לאט ובזהירות את המסכות מעל פניהם של אלה שעדיין מתעקשים להחזיק בהן חזק-חזק ונתחזק. מתעקשים להחזיק בהן כל כך טוב פשוט משום שאם המסכה תיפול לארץ ותתרסק, יחד איתה יתרסק גם האגו שכל כולו היה טמון במסכה המרוסקת. עלינו מוטלת החובה להיות ערים מכל היותנו בני חורין. רק מי שמסר את חירותו בידי "יודעי דבר", ימצא עצמו לפתע שבוי בכתב ההתמסרות שלו עצמו.

על-פי חוק ערות חובה חינם משנת א' לבריאת העולם, זכותו של כל אדם לישון טוב, לחלום חלומות נעימים, לראות פיות ומלאכים או שררה ומזומנים, ככל העולה על רוחו וככל שנחה עליו דעתו. אולם, כאמור לעיל, אוכלוסיית העולם כולו, מתעוררת לאחרונה מתרדמת נצח, לאחר חלום בלהות של ניצול, קיפוח, כליאה, דיכוי, רדיפה, הסתה, הפרדה, השפלה, סכסכנות, פלגנות, הטעיה ועוד היד נטויה. ולצד כל אוכלוסיית העולם, גם אזרחי ישראל מרגישים היטב את המשמעויות הנגזרות מכך שכנסת ישראל מוחזקת בידי נבחרי העם, שכבר מזמן אינם יודעים מיהו העם שבחר אותם לתפקידם. פתאום קם העם בבוקר, הוא מרגיש שהוא עם, ומתחיל ללכת. ולכל הנקרה בדרכו קורא הוא שלום. זה סופו של החלום. ובזמן שהעם פירש את משמעות "לישון טוב" כאשר ישן את תרדמת הנצח שלו, נבחריו וטייקוניו "עשו לביתם". המערכת הזו טוותה כורים למכביר (ולא רק גרעיניים), ובזמן שהעם פיצח גרעינים מול הטמבלוויזיה ובאצטדיוני הריאליטי, החגיגה מאחורי הקלעים חילקה את העוגה (ולמי לא נשאר?).

ועכשיו הבין העם שמותר לו לישון טוב באמת, לא רק מול הסמים שחילקו במסיבת הטייקונים, עם ריאליטי ושעשועונים לרוב. עכשיו הבין העם, שמי שבאמת ישן טוב, הוא זה שמחלק את הסמים ולא זה שרוכש אותם, באמצעות אגרה, היטל, מס, דמי מנוי, אגרת שינוי, היטל בינוי, מלווה מרצון או מלווה מששון, ריבית פריים פלוס המון, קנסות פיגורים וממשלת פיגולים. יקום העם, יתעורר משנת הבלהות הזו, ויעשה מעשה. יעמוד על זכותו לישון טוב, בזמן שנבחריו עובדים עבורו ולא הוא עבורם. ועד אז, העם ישן רע. ממש רע. חיים רעים ביום ובלי זכות לישון טוב בלילה. ולאור החידוש שהטילה הכנסת אל החבילה הרעה הזו, עם חוק לשון הרע, רשאי העם להעביר בעצמו את החוק המשלים מטעם העם: חוק לישון רע התשע"ב – 2011

בדברי ההסבר להצעת החוק נכתב כך: "...הציבור אשר ישן רע מאוד לאחרונה, כאשר הסתבר לו שהכנסת שהייתה אמורה לייצג אותו, ולדאוג לענייניו, נלקחה בשבי בידי כוחות עויינים ואנטי-דמוקרטיים, החליט שגם לחיות רע וגם לישון רע, זה מאוד רע..." בנוסח החוק, נכתב כך: "...אזרח שיצהיר בפני רשות מוסמכת, כי הוא מתקשה לחיות כאן, והוא מסרב להמשיך לישון רע, יהא זכאי באופן מיידי, ללא הוכחת נזק, לסכום של 300,000 שקלים בגין כל לילה שבו הוא ייאלץ לישון רע..." בפרק על סמכויות אכיפה, נכתב כך: "...העם יהא רשאי לקזז את דמי הפיצויים המוסכמים בהתאם לחוק זה, מסך חובותיו כלפי ממשלת ישראל בגין דמי פיצויים המגיעים למדינה בהתאם לתיקון לחוק שלה: חוק לשון הרע..." וכך, כל אזרח יוכל להתעורר מחלום הבלהות הרע הזה, ולהקיץ משנתו אל המציאות, ולראות נכוחה, שבראש המדינה עומדים אנשים המתחזים להיות "יודעים דבר", ואותם "יודעי דבר" פועלים "בשליחותו ולמען טובתו", "בכנות וביושר". וכך, כל אזרח שיתעורר מן החלום הזה, וחלילה יוגש נגדו כתב תביעה בגין לשון הרע על-ידי "יודעי דבר", אותם אלה העושים לביתם במסגרת מערך החקיקה העשיר (שהם ומקורביהם חוקקו למען עצמם במסגרת אותו מתווה חקיקה המאפשר לקרובים לאכול מן הצלחת הכללית באין מפריע), יוכל האזרח לומר את האמת לבעלי המסכות, ולקזז את הסכום בגין חוק לשון הרע, מתוך הסכם המגיע לו מכוח החוק לישון רע.

כאשר אזרחים רבים יותר יתעוררו, יחל תהליך התעוררות גם אצל נציגי העם ונבחריו, ויותר אנשים יאמרו אמת, ויותר אזרחים יסירו את המסכות של עצמם, ולאט-לאט, תחל התעוררות כללית, שתהפוך את חוק לשון הרע למיותר, ואת החוק לישון רע למיותר, וכולם יוכלו לדבר טובות ולישון טוב. בוקר טוב ישראל, בינתיים את עדיין אירן.