במדינה שהקומבינה הפכה להיות האמצעי האולטימטיבי להשגת טובות הנאה, הנוהג של "שמור לי ואשמור לך" העמיק לתהומות שלא ידענו כמותן ו"חבל על הזמן" הוא בעצם הישג בלתי רגיל, לא פלא שמכתיבי סדר היום הציבורי ומנהיגי המדינה מנסים לשוות לכול ההתנהלות הבזויה הזו אופי אמריקני. מעתה אמור דיל ולא קומבינה. זה נשמע הרבה יותר טוב, הרבה יותר אמריקני ו"תו התקן" הוא לא אחר מאשר הדגלון רב הכוכבים. אחריות אין ל"מוצר" שפעמים כה רבות מתגלה כפגום או שתוקפו פג מזמן. אך מה זה חשוב. העיקר שנהייה בריאים, במיוחד כאשר מערכת הבריאות נמצאת במצב סופני מתקדם.
אז איך בונים דילים במדינת היהודים?
כדי לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון, סליחה, הנשיאה, מגיעים לדיל: אתה תביא את המועמד שלך לכהן בבית המשפט העליון ואני אביא את מועמדי השניים. תקענו יד, והופ, יש שופטים בירושלים. נכון שהסכמים חייבים לכבד כול עוד נעשו
בתום לב ובאמצעות פרוטקציה חוקית, הם מחייבים, אך לפעמים גם העליונים וגם התחתונים, וודאי גם הפוליטיקאים, מפרים את "ההסכמות", רחמנא לצלן, ואז אין דיל.
לעת עתה. אך בעזרת השם ובעזרת שליחיו עלי אדמות עוד נגיע לפסגה ונכבוש אותה. וכי יש מישהו המסוגל לעמוד בפני הח"כ הליברל, מר
דוד רותם, יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, או יו"ר הקואליציה, אחד מהוגי הדעות של הדמוקרטיה והליברליזם, הלא הוא מר
זאב אלקין הנעזר ביו"ר ועדת הכנסת, מר
יריב לוין? ודאי שלא.
אין כול רע בתיקון חוק לשון הרע אלא שהלשנות הרעות כה רבות עד כדי שרק מילתן תעזור לשתיקת "עוכרי ישראל" הידועים, הלא הם העיתונאים. אז נכון שלא נעים לראות לשון שעברה מילה כהלכתה אליבא דה כול הרבנים המחמירים, אך מיהם העיתונאים הללו המעיזים לנבור ולחפש אחר נבחרנו? מובן מאליו שהתיקון לחוק לשון הרע נועד לטובת הציבור הרחב שכול יום מגיש אלפי תביעות על שימוש בלשון הרע. כלל אין הכוונה לכלי התקשורת. הרי חברי הכנסת הרוצים לשמור על עצמם, על כול אותם המעשים הנעשים במחשכים, הרחק מעיני הציבור שהוא כלל לא מעניין אותם.
ואמת היא שבמדינת הדילים אין חדש תחת השמש, החל מהכנסת, דרך אקדמיה שאין בה ולו אחד שאיננו חלק מדיל זה או אחר, בצבא ועד מקומות העבודה הנחשקים ביותר שכף רגלו של בלתי קשור לדיל לא תדרוך. ראו נא מיהם אותם אנשים המתמנים לתפקידים הבכירים ביותר במדינה ותיווכחו שהם חלק מדילים. אין בכל הנאמר לעיל כדי להקל ראש בטענות כלפי התקשרות. עליה לעשות חשבון נפש מעמיק שלא נעשה עד היום. על כך במאמר אחר.