לאחר שבמשך חודשים רבים סומנו בתי מסחר, בהם עובדים יהודים או שהם בבעלותם, בלילה שבין 9 ל-10 בנובמבר 1938, ט"ז בחשוון תרצ"ט, בעיר בירה אחת באירופה הוצתו רק בתי המסחר של יהודים ובתי מסחר שהעסיקו יהודים.
73 שנים לאחר האירוע, ב-10 בנובמבר 2011, י"ג בחשוון תשע"ב, עוברת סיירת של "שומרי אמוני ישראל" ברחובות בירת מדינת ישראל, בחלקה המערבי , כדי לסמן עסקים בבעלות לא יהודית, או בתי עסק בהם מעסיקים ערבים.
בימים האפלים, שקדמו ללילה הקודר בין ה-9 ל-10 בנובמבר לפני 73 שנים, רשויות החוק באותה מדינה עמדו מהצד, לא נקטו עמדה, כי לא ראו בכך עבירה ופגיעה בחוק.
בימי האופל של נובמבר 2011 רשויות החוק בישראל עומדות מהצד, אינם נוקטים עמדה, אינם נוקטים אמצעים נגד מסע ההפחדה וסימון בתי עסק, המעסיקים ערבים, כי אינם רואים בכך עבירה ופגיעה בחוק.
הלילה האפל באותה עיר בירה באירופה ב-ט"ז חשוון תרצ"ט היה רק עלית מדרגה בפעילות אנטישמית באותה מדינה. מהתנכלויות בוטות מילוליות ודחיקה הדרגתית של יהודים החוצה הגיעו רחוק עד לשריפת אלפי חנויות ו-29 בתי כל-בו בבעלות יהודים, בתי כנסת ובתי עלמין ברחבי אותה עיר וגם בפרבריה.
שם ופה יצאו אנשים "נאורים" בקריאה לאסור מכירה או השכרת דירות ועסקים לבני מיעוט לאומי. שם זה היה מיועד רק ליהודים, ופה זה מיועד רק לערבים.
שם "הנאורים" אחזו בידם ספר, ידי ממאנות להקליד את שם הספר. כאן היוצאים בקריאה - לא למכור ולא להשכיר דירות לערבים - אוחזים בידם את הספר היקר לי ביותר, התנ"ך. כאן, מורי הלכה מרשים לעצמם לדבר בשם ספר הספרים. הם נושאים בתואר רב, שהיה גם תוארו של סבא רבא שלי, הרב מרדכי קלינסקי ז"ל. אני חש שאותם רבנים, היוצאים במנשר האוסר באיסור מוחלט השכרת בית או דירה לערבים, מחללים את כל מה שייצג הסבא רבא שלי כרב וכעובד אדמה.
כאזרח אני מכבד את החלטת היועץ המשפטי לגבי מכתב הרבנים, אבל אני מצר על החלטתו להימנע מלטפל במנשר ההסתה הקורא להחרמה ולהדרת אזרחים במדינתי, עקב שייכותם ללאום הערבי. אותם רבנים, מורי הלכה, עושים מה שעשו "אנשי רוח" בארץ אחרת, בעיר בירה אחרת, בימים האפלים לפני הלילה המר ב-ט"ז בחשוון תרצ"ט.