האם נמאס לכם כבר שקולכם נעלם ברגע שאתם שולחים טת נציגכם לייצג אותכם בפורום ממשלתי כלשהו? אני בטוחה שכן או שלא רחוק היום שימאס לכם.
רוב האנשים בישראל, כמו בארה"ב, מתנגדים בתוקף לאופן תפקוד ממשלותיהם. בארצות הברית, רק כ-20% מכלל האוכלוסין, עדיין חושב שהממשלה עושה עבודה טובה. בישראל, רוחות האכזבה לדרך שהממשלה מנהלת את עצמה נושבות חזק. ישנם סימנים ברורים כי קיים חוסר אמון גדל והולך לדרך שהממשלה ניהלה את עצמה בעשרים השנה האחרונות. האוליגרכיה הישראלית, בעיקר עם אידיאולוגיה ליברלית שמאלנית עומדת היום מול התנגדות גוברת והולכת.
ממשלות אלה אינן מייצגות את העם כמו שצריך ולמעשה, הן עושות את החיים של האנשים לאומללים יותר. רוב האנשים מוצאים שהאנשים בראש המדינה משרתים את עצמם עם דאגה זעומה למדי למה שקורה לאדם ברחוב.
שיטת הממשל בישראל היא דמוקרטיה. דמוקרטיה, מוגדרת בדרך כלל כסוג של ממשלה שבה לכל האזרחים הבוגרים יש מילה שווה בהחלטות המשפיעות על חייהם. באופן אידיאלי, זה כולל השתתפות שווה, ופחות או יותר שירה, בהצעה, פיתוחה ומעבר החקיקה לחוק. זה גם יכול לכלול תנאים חברתיים, כלכליים ותרבותיים, המאפשרים תרגול חופשי ושווה של ההגדרה העצמית הפוליטית.
רוב הישראלים מסכימים כי ממשלתם לא פועלת לאורך התיאור של ממשל דמוקרטי. איך שהתמונה מתגלית כיום בישראל, בשני העשורים האחרונים, הכוח הדומיננטי, הלא כל כך דמוקרטי, הוא השמאל שגרם, במכוון, לעשרות אלפי "קורבנות השלום". הם ייבאו לארץ ישראל טרוריסטים רצחנים-שואתיים ואישרו להם להיות אומה חדשה, "פלשתינית", שלא הייתה קיימת לפני 1967, ובכך לקחו את זכותם של הפלשתינים האמיתיים, היהודים, בארצם.
הם חתמו הסכמים חסרי משמעות והרי אסון עם המפלצות הללו, ובכך נתנו להם זכות קדימה להרוג יהודים ולדרוש אדמות לעצמם מתחת רגליו של העם היהודי. זו אדמה שאינה שייכת להם. לעומת זאת, כל ויתור שממשלת ישראל הכושלת עשתה למחבלים, שהתכנסו תחת הישות לה הם קוראים הרשות הפלשתינים, יותר משטח של דרישות הם צברו. העולם הלך יחד עם המחבלים, לתמוך בהם בכל אמצאי-אפשרי. זה לא היה המקרה של היחס של העולם כלפי ישראל, אשר היה והינו הרבה פחות תומך, למעשה עוין כלפיה.
מה שהתרחש בישראל, במהלך שני העשורים האחרונים, מושרש בכאב וסבל רב בכל רמה. הג'יהאד הערבי, שהשמאל הביא לארץ ישראל, הרג ופצע רבים. עבור הויתורים על שטחים שישראל עשתה, כדי שיהיה שלום, אלפי ישראלים פרודוקטיביים הפכו לחסרי בית, בין לילה, ורבים מהם לא התאוששו מהעקירה שלהם. הפעולות של הממשלה גרמו לדמורליזציה בקרב העם והעלו על פני השטח שאלות רבות; אמינות הממשלה הוכתמה והאמון בה היתדלדל.
העלות מול הרווח
ומה העלות של ערבים "פלשתינים" עבור ההתנהגות והפעילות הלא רציונליות, הדו משמעותית והסכיזופרני של ממשלות ישראל? - פשוט רווח. הם למעשה התעודדו מההתנהגות הישראלית והחמירו את מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומית.
בבית, העם היהודי חולק על הדרך שבה צריך לפעול במלחמה עליה ערבים הכריזו במשך 63 השנים האחרונות.. רבים עכשיו התעוררו להבין כי ההנהגה הישראלית הבטיחה שלום שהיה חזיון תעתועים, אשליה שהם קנו ווגררו את האומה כולה לתוואות הרות אסון.
מה עשו הערבים "פלשתינים" כדי לקיים הסכמים עם ישראל? - לא רק שהם לא החלו את תהליך השלום, לא רק שהם לא קיימו סעיף אחד בהסכמים, הם פתחו בטרור פוליטי ותקשורתי שיטתי ונרחב כנגד ישראל. הם השיקו דה-לגיטימציה קמפיין מוצלח נגד ישראל שרבים בכל רחבי העולם הצטרפו אליו. לאורך דרישותיהם ושגעונותיהם הם שלטו במשא-ומתן של "תהליך השלום" חסר המשמעות וחסר בר קיימה שהם ניהלו עם כמה ממשלות ישראל רצופות והשאירו את הציבור הישראלי מאחור להרהר, מה קורה לנו?
מאז הסכמי אוסלו, שנחתם על מדשאת הבית הלבן ב-13 בספטמבר 1993 והסכם מפת הדרכים, שנאום הסיכום שלו נעשה בפסגת הים האדום בעקבה, ירדן, ב-24 ביוני 2002, אף ממשל של ארה"ב, וגם שאר העולם, אל העניש אי פעם את הערבים-"פלשתינים" על התנהגותם המושחתת, הטרור שלהם וההרג המתמשך של יהודים. אבל מה שהכי חשוב הוא שהם התעלמו לחלוטין ולא צייתו לכל מה שהם הסכימו וחתמו עליו, הסכמים שעדיין כל כך נערצים על-ידי כל העמים עליהם הם לחצו על הצדדים, במיוחד על ישראל, לחתום.
השותף הלא קיים לשלום שהעולם ייעד לישראל, ושישראל הסכימה לו, המשיך בהתנהגותו הסוררת והעלובה, עבורה הוא תוגמל ועדיין מתוגמל. מצד שני, ישראל, שעמדה בהסכמים, ומעבר לכך, הכל עם תקווה בלב כל ישראלי שהשלום יבוא לידי ביטוי, ננזפה, נלחצה ונענשה, אפילו בודדה על-ידי הקהילה הבינלאומית. "תהליך השלום" ההזוי שממשלת ישראל החלה עם הסכמי אוסלו שחרר ברחבי העולם רגשות אנטישמיות והביא לפני השטח את השנאה הנצחית ליהודים שהייתה מוסתרת מעטות מאז מלחמת העולם השנייה.
שום דבר טוב לא הושג מהסכמי אוסלו או ממפת הדרכים. זה היה בזבוז כספי ונפשי בו ישראל השקיעה משאבים ואנרגיה רבים. שני הסכמים אילו הפכו להיות עונש לישראל. מעצמות העולם גינו ועדיין מגנות את ישראל, נוזפות ולוחצות עליה כל הזמן לפעול בהתאם למה ששותפה לכל הסכם, בין אם
הסכם אוסלו או את מפת הדרכים, לא יפעל בהתאם להם.
כל שהערבים-"פלשתינים" עושים הוא נגד "הסכמי אוסלו" המעוטרים. בעוד שארה"ב, האיחוד האירופי והאו"ם מכתיבים לישראל לקיים ההסכמים האלה, האמור להיות השותף לשלום שלה חופשי מכל התחייבויותיו. מקרה קלאסי של פיוס, אחד לספרים.
המיעוט שולט בכלל
אז עכשיו, הישראלים מתעוררים להבין כי האנשים המייצגים אותם רימו אותם יותר מדי וגרמו להם ולמדינתם נזק עצום. לכן, הם נמצאים כעת בתהליך של ביטול השליטה של כל אלה שפגעו ורוצים לפגוע בהם בהמשך. העמדה והשלטון הלקוי של האליטה, השמאל האוליגרכי בישראל, לאט אבל בטוח, מפורק, ופוליטקאיםי מציאותיים יותר צוברים כוח.
ישראל אינה דמוקרטיה, אלא היא רודנות קלה במסווה של דמוקרטיה שבה המיעוט שולט בכלל. העמדת הפנים צריכה להשתנות. זה ייקח זמן לתקן את הנזק שנעשה ועדיין נעשה אך התהליך החל, וזה הכי חשוב. זה הזמן להרים את הטיטניק הפוליטי מהגב של הישראלים.