כינוס שדרות במכללת ספיר הבהיר שהמחאה החברתית שהייתה פה בקיץ האחרון, לא חלחלה למודעות של מקבלי ההחלטות ולכן הם ממשיכים בהתנהלות הכושלת שלהם בלי להתייחס למצוקות של האזרחים.
בפתח הכינוס הפגין שר האוצר יובל שטייניץ אטימות מוחלטת למצב החברתי הקשה שבו נמצאת ישראל, כאשר בחר כרגיל להציג את הנתונים המזהירים של הכלכלה הישראלית, והתעלם לחלוטין מהמצוקות החברתיות הקשות שמכות בחברה הישראלית.
שוב שטייניץ טפח לעצמו ולראש הממשלה על השכם כשדיבר על אחוזי הצמיחה הגבוהים ועל אחוזי האבטלה הנמוכים, אבל הוא התעלם מממדי העוני שהולכים ומתרחבים בחברה הישראלית, מההתמוטטות של מערכות הרווחה, החינוך והבריאות בארץ, ומחוסר היכולת של מעמד הביניים לשרוד במציאות הכלכלית שקיימת.
דוברים אחרים בכינוס התייחסו למצוקות האמיתיות במקום שר האוצר, ומהתמונה שעלתה נראה שמצבה הכלכלי-חברתי של ישראל הולך ומחמיר, ואם לא נראה שינוי במדיניות אנחנו עלולים לראות קריסה כלכלית טוטאלית בעתיד הקרוב.
|
|
|
|
|
עלות המחיה בישראל גבוהה בעשרות אחוזים מעלות המחיה בעולם המערבי. מחירי מוצרי החלב גבוהים יותר מממוצע העולם ב-44 אחוז, מחירי המזון גבוהים ב-16 אחוזים, ומחירי הרכבים גבוהים ב-70 אחוז | |
|
|
|
נתונים שעלו על-ידי דן בן-דוד, ראש מכון טאוב לחקר החברה הישראלית, צריכים להדאיג את כולנו ומחייבים אותנו לדרוש מהממשלה שינוי מקיף במדיניות שלה. נכון לשנת 2008, על-פי מחקר שהציג פרופסור בן-דוד, עלות המחיה בישראל גבוהה בעשרות אחוזים מעלות המחיה בעולם המערבי. מחירי מוצרי החלב גבוהים יותר מממוצע העולם ב-44 אחוז, מחירי המזון גבוהים ב-16 אחוזים, ומחירי הרכבים גבוהים ב-70 אחוז; והשיא הוא במחירי הדירות, כשבישראל אדם נדרש לעבוד 7.7 שנים בעוד בעולם המערבי הזמן המקסימלי הוא 5 שנים. הדיור בישראל, הדגיש פרופסור בן-דוד, "יותר יקר מלונדון וניו-יורק".
מעבר ליוקר המחיה, חשף המחקר שממדי התעסוקה בישראל מדאיגים מאוד, כאשר ניתן לראות ירידה גדולה במספר המועסקים הגברים, שירד מ-90 אחוז בשנות התשעים ל-80 אחוז, והוא נמוך מאוד ביחס למדינות המערב, שם אחוז הגברים המועסקים נשאר למעלה מ-90 אחוז.
אבל החדשות הרעות ביותר הגיעו שוב מתחום החינוך, כאשר על-פי המחקר של מכון טאוב עולה תמונה עגומה שבה רוב תלמידי ישראל נמצאים ברמה הרבה יותר נמוכה מהעולם המערבי. לא מדובר רק בילדים חרדים וערבים, שעל-פי המחקר לא נמצאים אפילו ברמה של מדינות עולם שלישי, אלא בתלמידים מהחינוך הממלכתי והממלכתי-דתי שמדורגים גם הם ברמה הכי נמוכה במדינות ה- OECD.
הבעיות הללו שנחשפו בכינוס שדרות, הן רק חלק מהבעיות, כאשר הדוחות של הביטוח הלאומי חושפים תמונה קשה אף יותר של עוני ופערים חברתיים. על-פי דוח העוני, 20 אחוז מהישראלים חיים מתחת לקו העוני, כאשר 50 אחוז מהמשפחות העניות הן משפחות שבהן המפרנס העיקרי עובד.
עוד בדוח שפרסם הביטוח הלאומי אתמול, מתברר שעשרה אחוזים מהאוכלוסיה סובלים ממחסור במזון והם נדרשים לבקש אוכל ממשפחה או מחברים. מעבר לעוני, מערכות המדינה הפסיקו לשרת את האזרחים, כי המדינה הפחיתה או לא העבירה מספיק תקצוב למערכות אלה. לדוגמה: המדינה הורידה את התמיכה שלה במערכת הבריאות מ-70 אחוז לפני שלושה עשורים ל-40 אחוז, דבר שהרס לחלוטין את מערכת הבריאות והוביל לכך שישראל מדורגת היום באחד המקומות הנמוכים מבחינת איכות מערכת הבריאות שלה. הקיצוץ הזה לא התחיל היום והוא כולל את כל המערכות החברתיות בארץ, שכמו מערכת הבריאות נמצאות על סף קריסה.
|
|
|
|
|
מדוע לא להוסיף מיסים פרוגרסיביים, כמו הגדלת מס הירושה, שייקחו יותר מהעשירים ויעבירו לעניים? למה לא להילחם ברמת המחירים הגבוהה במשק הישראלי שכפי שנחשף בכינוס שדרות היא הגבוהה ביותר בעולם המערבי? | |
|
|
|
הממשלה הנוכחית מובילה מדיניות שתחמיר את המצב, תגרום לעוד אנשים להידרדר לעוני ותרסק לחלוטין את כל מוסדות המדינה, שאמורים להתמודד עם אותן בעיות שעלו בכינוס שדרות ועולות חדשות לבקרים בתקשורת הישראלית. התפישה שמנחה את האוצר ואת ראש הממשלה היא אידיאולוגיה ניאו-ליברלית שבעקביות מנסה לקצץ במוסדות המדינה, מפריטה את השירותים החברתיים, ומפחיתה מיסים על בעלי ההון שהשתלטו על הכלכלה הישראלית.
במקום שהממשלה תשנה את המדיניות שלה לאחר שהעם אמר את דברו במחאה החברתית, בעלי ההון והממשלה ממשיכים לנצל את הציבור ועושים מעט מאוד כדי להוביל לשינוי אמיתי בסדרי העדיפויות וכדי להתמודד עם המצוקות של הציבור הישראלי.
במקום שהממשלה תפעל להגדיל את התקציבים החברתיים שלה, האוצר מוריד מיסים ישירים ומעלה מיסים עקיפים, וכך מיטיב עם בעלי ההון, על חשבון האזרחים החלשים ומעמד הביניים. העלאת המיסים העקיפים על דלק, על מזון, על תחבורה ציבורית ועל אגרות רבות אחרות, באה לאחר שהמדינה הורידה את המיסוי על חברות ועל בעלי ההון, כשעל-פי נתונים בינלאומיים ישראל ממוקמת גם כך במקום הגבוה ביותר מבחינת מיסים עקיפים, ובמקום הנמוך ביותר מבחינת מיסים ישירים פרוגרסיביים על בעלי ההון.
במקביל לכך שהמדינה מורידה את המיסים מבעלי ההון, באוצר טוענים שאין כסף לממן שירותים חברתיים, כמו בריאות, חינוך ורווחה, ולכן אנחנו צריכים לשאול את הממשלה: אם אין כסף, אז למה להוריד את המיסים הישירים? למה לא להטיל מס גבוה יותר על ההון? מדוע לא להוסיף מיסים פרוגרסיביים, כמו הגדלת מס הירושה, שייקחו יותר מהעשירים ויעבירו לעניים? למה לא להילחם ברמת המחירים הגבוהה במשק הישראלי שכפי שנחשף בכינוס שדרות היא הגבוהה ביותר בעולם המערבי? מדוע לא להיאבק בחברת החשמל וליצור שוק חשמל תחרותי יותר?
התשובה לכך היא שהממשלה הפסיקה לשרת את האזרחים שלה והיא משרתת בעיקר את בעלי ההון, ולכן אין פלא שצעירים רבים בכינוס תקפו באגרסיביות את כל נציגי הכנסת והממשלה שהגיעו לשם. האם למישהו יש הסבר אחר להתנהלות הכלכלית הכושלת של הממשלה, שיודעת מה צריך לעשות כדי להיטיב עם האזרחים אבל בוחרת לנקוט במדיניות שפוגעת בכולנו?
|
|