רטבים מסוימים נחשבים לרבי-מכר בכל רשתות המזון. ניתן למנות את הקטשופ ואת רטבי הסלט ואת רוטב הסויה על הנמכרים ביותר. רוב הרטבים פותחו בארצות הברית, אם כי יש להם קונים רבים באירופה וגם באוסטרליה הרחוקה. רוטב קיקומן, למשל, "רוטב יפני", פותח אכן על-פי ידע יפני, אולם גם הוא מיוצר בארה"ב. הקטשופ נפוץ, מוכר ונמצא בכל בית ועל כל שולחן ומסעדה. תשאלו כל ילד מהו המוצר האדום הזה, והוא מיד ישיב לכם.
הייתכן שהמוצר במתכונתו המוכרת הוא רק בן 150 שנה? ולפני כן בכלל נועד לשימוש אחר לחלוטין?
המוצר המוכר כיום עשוי מעגבניות, מים, סוכר, חומץ, תבלינים, בהם: ציפורן, מלח, סלרי, פלפל אנגלי, קינמון, כוסברה, ג'ינג'ר, צ'ילי חריף, הל, אגוז מוסקט ובצל.
המוצר המקורי היה רוטב אשר פותח בסין, במאה ה-17, שהכיל רכיבים שונים לחלוטין ונקרא כך משום שכלל רטבי דגים בתוספת רכיבים כמו: צדפות, לובסטר, דג מלוח, שעועית, מלפפון, חמוציות, לימון, פטריות ואפילו ענבים. מסין נדד המוצר לאינדונזיה ולמלזיה ומשם דרך סחר החליפין לאנגליה. את שמו קיבל בגלל רכיביו. בסין נקרא "קושיאפ" = דגים כבושים, ובמלזיה נקרא "קישאפ" = טעם.
כאמור, המוצרים האלו לא הכילו כלל עגבניות, אשר החלו להתווסף לרוטב רק בסוף המאה ה-19 באירופה, אולם שוכללו לדרגת אמנות בארה"ב החל בשנת 1872, בה הנרי היינץ הבין שעל-מנת להפכו לרוטב נפוץ, יש להפכו לרוטב על בסיס עגבניות, להן הוא הוסיף כמעט את כל הטעמים - מתוק, חריף, מלוח ואפילו מעט מריר. לימים הפך הרוטב לנפוץ בעולם, כאשר המתכון המקורי לא השתנה כלל, למעט שינוי בקבוק ומעבר מזכוכית לפלסטיק.
הידעתם?
- הקטשופ מכיל רמה גבוהה של ליקופן אשר נמצא יעיל כחומר נוגד חמצון ויש אף הטוענים שיעיל נגד סרטן. יתרונו הבריאותי של חומר זה המצוי בעגבניה כהה - מאחר שהקטשופ מכיל גם רמות גבוהות של מלח וסוכר.
- הקטשופ הפך לפופולרי בקרב קהלים נרחבים, מאחר שיש בו טעמים עשירים המתאימים לחיך של רבים מאיתנו.
- ארבע כפות של קטשופ מכילות את ערכה התזונתי של עגבניה אחת.
- להברקת כלי נחושת ניתן להיעזר בקטשופ.
- בפיליפינים ובהוואי ניתן למצוא רוטב דומה על בסיס בננות, אשר לפעמים אף מוסיפים לו צבע מאכל אדום.
