בכותרת ענק בידיעות אחרונות מיום 25 בנובמבר, בצבעים שחורים ואדומים, מזדעקים שני עיתונאים - רוני שקד ואיתמר אייכנר - נגד החיבור מחדש בין החמאס לרשות הפלשתינית - "חיבוק לחמאס - סטירה לישראל!" - כך כתב העורך! השניים הללו טועים ומטעים. איפה הסטירה לישראל?!
מזווית הראייה שלי, אנחנו עומדים דווקא בפני אחת ההזדמנויות הגדולות של ממשלת ישראל לרסן את החמאס כארגון טרור ולהפכו לחלק אינטגרלי מהרשות הפלשתינית. לא עוד ארגון טרור אלא חלק ממערכת שלטונית מוכרת בעולם, ובעלת מחויבות לכבוד הדדי באזור, ולחוקים הבינלאומיים. והחמאס לא יהיה הארגון הראשון שעבר מטרור לשלטון! אז שהחמאס לא ידברו איתנו במישרין - די יהיה בשיחות ישירות עם הרשות. למרות שמאז ומתמיד - עם אויבים בסופו של דבר - מדברים!
הממשלה הפלשתינית הנוכחית הייתה והווה אחת הממשלות הנוחות ביותר לבצע הסכמים על בסיס אינטרסים משותפים אזוריים. במקום שממשלת ישראל תחפש אינטרסים משותפים, תציף אותם על פני המים, כך שהציבור ידע וישפוט, היא יוצאת חזיתית נגד שיתוף הפעולה עם החמאס. למה יש לאזרח הרגשה שאין לדג הזה ראש!!! האם מישהו מטעמם שקל את העניין, בדק את ההשלכות העתידיות...?
שוב אנחנו - אזרחי המדינה - נוכחים שהממשלה פועלת באימפולסיביות, ללא כל תוכנית, ונגררת אחר ההתפתחויות (זוכרים את הסופר-טנקר של ביבי?!).
עצוב כמה שזה מצחיק שאחריה מחרים-מחזיקים שני עיתונאים, שככל הנראה מחפשים למצוא חן בעיני מישהו, וזורים מלח על הפצעים של הדמוקרטיה הישראלית באמירה מטופשת - "סטירה לישראל". זכותם להביע דעותיהם, אבל לשמור על אובייקטיביות, קצת איזון. חבל שלא טרחו למשל, להביא לידי ייצוג דעות בציבור הסותרות ומנוגדות לדבריהם! למה להאביס את הציבור במידע מטעה?
דברים פשוטים וברורים של מזרחן
באותה נשימה אמר אז שר בכיר בקבינט: "עכשיו, לאחר החיבוק בין אבו מאזן לחמאס, אין סיכוי שנעביר את הכסף לפלשתינים..." (בשעת כתיבת המאמר הזה כבר אושרה העברת כספי המע"מ לרשות). אז בשביל מה לחמם את האווירה. להרתיח אותה בסגנון דווקאי של ליברמן ושות'!
סטירה אכן מגיעה לממשלת ה"דמיקולו" של ביבי, ליברמן וברק, שנעזרים בקבוצות ישראליות דתיות קיצוניות על-מנת לכפות על הרוב החילוני מדיניות בת יענה. לקבור ראשם בחול ואפילו לא לנסות לבחון אופציות המזדמנות לידיהם חדשות לבקרים. מצטיינים ברטוריקה חסרת-שחר, המוליכה אך ורק לשיתוק המערכת הישראלית. מסתובבים במסדרונות הכנסת כאומרים "שופוני...", אך המלל הנשפך מפיותיהם מעמיק את חוסר הפעולה של הממשלה להשגת הסכם עם הפלשתינים במשך כמעט שלוש שנים מאז כינונה.
הבעיה העיקרית של מדינת ישראל בתחום יחסי החוץ היא ההסכם עם הפלשתינים - אני מוכן להניח שכמעט כל מזרחן יאמר לממשלה את הדברים הפשוטים המתבקשים מאליהם:
1. לעבוד בעדיפות ראשונה על הסכם עם שכנינו. אם ביבי לא יצליח לסגור הסכם איתם, ישפיעו הדברים חמורות על התדרדרות נוספת ביחסים בינינו למזה"ת כולו, שלא לדבר על היחסים עם ידידינו המצפים לעבודה וליוזמה שלנו - החזקים.
2. לחזק את אבו מאזן ושותפיו בכל דרך אפשרית. אבו מאזן מצטייר בעיני הציבור בישראל כאיש נוח, טוב לב, בעל סגנון דיבור המכבד את עצמו. לא זכור לי מנהיג פלשתיני נוח יותר לעבוד עימו מאשר האיש הזה.
3. לתמוך בשיתוף פעולה בין אבו מאזן לחמאס ברצועה. לאבו מאזן עומדת ממשלה פלשתינית נאורה יחסית, הרבה מעבר למה שהורגלנו בעבר. הם מבינים שברגע שרצועת עזה עוברת לשליטת ממשלתם המשותפת, הם יהיו חייבים לרתום גם את החמאס ואנשיו לקדם את האינטרסים של הציבור הפלשתיני. הם רוצים להתחבר לצינורות היניקה המערביים. כשהחמאס יתפרע הם יינתקו מהם. לכן, יהיה זה אינטרס מובהק של הפלשתינים לרתום את החמאס לטובת מדינתם ולא נגד ישראל!
4. היחידים שיוכלו להכניס את החמאס
למסגרת של אחריות בינלאומית הם הערבים עצמם, ליתר דיוק הפלשתינים. כי דברים שרואים מכאן לא רואים משם...
5. אם נחזק את אבו מאזן, ניתן לו כוח וכסף, יהיה ביכולתו להשפיע את מדיניותו גם על החמאס.
6. שיתוף הפעולה מתוך יחס של שוויון וכבוד לשכנים, יביא להפחתת המוטיבציה אצל רבים מהצעירים בשטחים לפעול נגד ישראל. זה תהליך שייקח זמן - אבל יגיע!
7. ההתנשאות הישראלית על שכניה, המתבטאת בעיקר בדבריו ובהתנהגותו של ליברמן - שר החוץ - חייבת להיפסק. היא אחת מהגורמים המרכזיים להתדרדרות פוליטית וחברתית בישראל.
אם לליברמן יש כבוד - שיתפטר
זה שהדתיים היושבים בקואליציה לא רואים ולא שומעים מאומה - רק את מה שנוגע לכיסם - זה ניתן להבין! כי מחוץ לקואליציה, אין להם עתיד ככוח פוליטי! אבל זה שביבי וחבורתו לא רואים את המתרחש, או ליתר דיוק מתעלמים - זה חמור שבעתיים.
זוכרים את תורת הסוצאנג של אורוול - מלחמה היא שלום, חירות היא עבדות, ובערות היא כוח - שימו לב! הפוך על הפוך! האם אנחנו חייבים לתת יד לזה?
ליברמן שמגשים את נבואתו של אורוול לגבי שנת 1984, חייב לפנות את מקומו בממשלה הנוכחית מבלי להמתין אפילו לבחירות. הוא אינו מתאים לצרכים של המדינה בעת הזו. אם יש לו כבוד שיתפטר ולא ינצל את הדמוקרטיה השברירית שלנו לצרכיו האולטימטיביים! התנהגותו גורמת נזקים קשים ביותר שלממשלה אחרת ייקח שנים רבות לתקנם אם בכלל.
אם מדינת ישראל חשובה לו, שיפנה את כיסאו אפילו לטובת נבחר אחר ממפלגתו - מישהו שמכיר היטב את התרבות המזרח-תיכונית ויוכל לתרום בשעת מצוקה זו לקירוב לבבות ולא להקצנה מכל סוג.