שפעת המאמרים בגנות כלכלת השוק, או בשמה המוכר יותר "קפיטליזם", המתפרסמים לאחרונה, יוצרת את הרושם כי מדובר בגישה כלכלית כושלת המביאה רק צער ואומללות לעולם. כביכול מדובר בתופעה שחייבת לחלוף מן העולם גם אם דרושה לכך "דחיפה" קטנה בצורת אלימות פוליטית "צודקת". שהרי, כבר אמר ההומניסט והאנטי-קפיטליסט המפורסם יוזף סטאלין "כשכורתים עצים, עפים שבבים". אז, למרות שאיני בעל הכשרה כלכלית מפוארת כמו מירב מיכאלי ("מקפיטליזם לניאו-פיאודליזם", 28.11.11) או כמו
דפני ליף וחבריה, הייתי רוצה לסנגר מעט על כלכלת השוק החופשי שדומה כי פסו כמעט מגיניה מן הארץ.
נתחיל בשאלה פשוטה. האם אכן מדובר בשיטה גרועה מן הבחינה הכלכלית? בנקודה זו לא יוכלו גם מבקריה החריפים ביותר להכחיש כי מדובר בשיטה יעילה יותר מכל קודמותיה - בין אם זו הפיאודלית ובין אם זו הסוציאליסטית. העושר שהביאה כלכלת השוק לעולם ב-200 השנים שבה היא קיימת, גדול יותר מהעושר שנוצר בכל אלפי שנות הקיום האנושי שקדמו לו. בזה גם הודו ענקי הרוח הסוציאליסטים ובראש ובראשונה קרל מרכס. ובהערת אגב, בריה"מ הצעירה, באישורו של לנין, שבה לכלכלת שוק (NAP) כאשר עמדה בשנים הראשונות לקיומה בפני משבר כלכלי עמוק אשר נבע (איך לא?) ישירות מהנהגתה של כלכלה קומוניסטית.
יאמרו המקטרגים כי אין בכך רבותא שהרי ישנם בחיים גם דברים נוספים על כלכלה, כמו בריאות, חינוך, רווחה, איכות חיים וצדק שאינם בהכרח נמדדים ביעילות כלכלית. גם כאן, אלה מביניהם שעדיין מחויבים לחשיבה רציונלית וביקורתית נאלצים להודות כי מרבית המדינות שהנהיגו כלכלת שוק הצליחו להעלות בצורה ניכרת את רמת החיים ואיכות החיים של אזרחיהם. כי אמת עצובה אך פשוטה מראה כי הכל בחיים עולה כסף. וכשיש יותר ממנו, יש יותר גם לשירותים חברתיים. לכן יכולות מדינות סקנדינביה העשירות להנהיג שירותי רווחה מפליגים ולשמור על יציבות כלכלית ורמה סבירה של פערים חברתיים. ובדיוק מאותה סיבה יוון הענייה מצמצמת כעת את שירותי הרווחה שלה כדי לא לפשוט רגל באופן מוחלט. יתירה מזאת, אם נשתמש במדד פשוט, אך יעיל, כמו תוחלת החיים ותמותת התינוקות כדי להעריך את רמת הבריאות של האוכלוסיה, נמצא יתרון ברור למדינות שהנהיגו כלכלת שוק על פני אלו שנמנעו מכך.