השכנים החדשים בפרלמנט המצרי

תנועת האחים המוסלמים במצרים שנוסדה ע"י חסן אלבנא בשנת 1928, היא ההתארגנות הוותיקה ביותר בתנועות האסלמיות המודרניות. חסן אלבנא ניסה לאחד זרמים אידיאלים אסלמיים בתנועתו כדי לאחד שורות האיסלאם, מול האתגרים העומדים בפני האסלם, ולשם כך הכריז "אנחנו תנועת הטפה סלאפית עם מציאות סופית", והדגיש שהסופיות היא אמצעי ולא מטרה והיא מנהג תרבותי ולא שיח ציבורי. אך זה לא איחד את השורות, כך שלא הסלאפים נטשו את קבוצותיהם והצטרפו לאחים המוסלמים וגם לא הסופים נטשו את מנהגיהם והצטרפו לאחים, אך מה שקרה שבתוך תנועת האחים המוסלמים היו זרמים סלאפים וזרמים סופים. חסן אלבנא תקף את הצד האידיאולוגי והערכי של המערב המנוגד לשריעה האיסלאמית, אך נהנה מחלק גדול במדע המערבי שלא בא בסתירה עם האסלם, ובעיקר מדעי הארגון, הניהול, העיתונות והתקשורת וכו..... עד היום מממשים תנועות האחים המוסלמים בעולם את עקרונותיו של חסן אלבנא, והוא כמו מנהיגי כל התנועות האסלמיות המודרניות רואים שהפרימיטיביות האיסלאמית בת ימינו נובעת מהתרחקות המוסלמים מהאסלם של מוחמד וחבר רעיו, ורואים כי הפתרון לכל בעיות המוסלמים היא חזרה למורשת האומה האיסלאמית וחזרה ומחויבות לאסלם כפי שהיה בימי "אלסחאבה" חבר רעיו של מוחמד תנועת האחים המוסלמים במצרים עברה הרבה שינויים מאז שהקים אותה חסן אלבנא והתאקלמה עם המציאות, כך שאחרי התחזקותה והגעתה לשיא כוחה הקים חסן אלבנא "התארגנות ייחודית" שרבים מהחוקרים חשבו שזו התארגנות צבאית חשאית בלבד, אך בעצם זו הייתה התארגנות אידיאולוגית איסלאמית וחמושה בה בעת. החשאיות של ההתארגנות באה מהעובדה שאלבנא היה מודע לכך שלא האנגלים ולא ארמון המלך וגם אף כוח בינלאומי גדול, לא ירשה לקיומו של ארגון פוליטי אסלמי גדול וחזק שחותר להחזרת עידן החליפות האיסלאמית, ולכן הכין את הכלים ליום הדין שיצטרך להתנגש בהם.

נטישת המאבק המזוין כאמצעי לשינוי הפוליטי

לאחר שהמשטר המצרי חיסל את חסן אלבנא, והנחיל מכה קשה על הארגון פעל מחליפו חסן אלהדיבי למראית עין שהוא מפרק את הארגון, אך בפועל הוא פעל להקמת הארגון בתנאים חדשים שיתאימו לרוח המציאות בצל ניסיון העבר של האחים המוסלמים, כפי שבא בזיכרונותיו של סלאח שאדי אחד המנהיגים הבכירים של התנועה. לאחר מכן נכנסו האחים המוסלמים למאבקים סדרתיים קשים עם משטרו של ג'מאל עבד אלנאצר אחרי המהפכה, שהסתיימה במאסר מתמשך של ראשי הארגון עד ששחרר אותם סאדאת באמצע שנות השבעים, וכך הפכה ההתארגנות המיוחדת להיסטוריה. בכך נכנסו האחים המוסלמים במצרים לעידן חדש, בו נטשו את המאבק המזוין כאמצעי לשינוי הפוליטי, ומיקדו את שיטות שינוי המשטר והחברה במאבק הפוליטי והפעילות החברתית, תרבותית ותקשורתית, ומהר מאוד התמודדו בבחירות למועצת העם ולמועצה המייעצת ולמועצות המקומיות. ההערכה כי אם המשטר לא היה מזייף את תוצאות הבחירות היו האחים המוסלמים מצליחים לתפוס מספר גדול של מנדטים במועצות, ככל שהתמודדו למועצות אלה, למרות שהם לא פעלו להיכנס בכל הכוח האלקטוראלי שלהם מחשש שהשלטון יכה בהם. למרות שהתקווה שלהם לתפוס את השלטון גברה לאחר שמפלגת (ארדואן) תפסה את השלטון בטורקיה שהיא מפלגה עם שורשים איסלאמיים במידה מה, הם שמרו על פרופיל נמוך עד רמה שימנע מהמשטר לכלות בהם את זעמו. זאת עד שהחל גל המהפכה שכונה "האביב הערבי" שפרץ בטוניסיה והצליח להפיל את המשטר, האחים המוסלמים הוציאו רבבות מפגינים לכיכר אלתחריר וקראו לשינוי המשטר. לפי עדויות שלא זכו לסיקור תקשורתי המהלך תואם על פרטיו עם נציגי ראש ממשלת טורקיה ארדואן, שביקרו במצרים שבועות אחדים בטרם התפרצותם של הפגנות ההמונים. האחים המוסלמים בעצה אחת עם הנציגים הטורקים עמדו בצללית ולא בראש המחאה, ולהעמיד אנשים שיש לגביהם קונצנזוס במערב דוגמת אלבראדעי ומה שהוגדר "צעירי הפייסבוק" בנוסף לאנשי רוח ואמנים, זו אסטרטגיה חכמה שהביאה אותם לניצחון על מובארק, שכן אם היו עומדי בפומבי בראש המחאה הסיכויים קלושים שהמערב היה מתנער ממובארק, ומייד לאחר נפילת מובארק השתלטו על הכיכר והרחיקו ממנה את הזרם החילוני שהועמד בחזית המאבק בראשיתו. לתנועת האחים המוסלמים במרוצת השנים נפתחו סניפים ברוב מדינות ערב, החל מירדן שקישרה אותם גם עם חסן יוסף ושייח' יאסין שייסדו את ארגון החמאס, כך גם התנועה האיסלאמית בישראל , ארגון האחים המוסלמים בסוריה, באפגאנסטאן, טוניסיה, קניה ועוד...

הזרם הסלאפי האופייני הוא זרם וותיק מתקופת הביניים האיסלאמית, ויוצג ע"י ארגונים וקבוצות רבות מאז תחילת המאה העשרים כמו ארגון "אלהדאיה" שהוביל מוחמד ח'דר חוסיין אך ארגונים וקבוצות אלה קמו והתפרקו במהרה עם הזמן. ארגונים וקבוצות אלה התמקדו בטקסים ובתפילות איסלאמיות וטיהורם מהאלמנטים האסתטיים, ופועלים לקיומן לפי מה שהיה נהוג בתקופות הראשונות של האסלם בעידן מוחמד וחבר מרעיו ותקופת החליפות הראשדים בעיקר. כמו-כן פעל זרם זה למה שהוגדר ההטפה לחיצוניות, ז"א לנהוג ע"פ "סונת מוחמד" - הנחיות מוחמד בכל הקשור לצורת המלבוש, שערות הראש, הזקן לגברים והחיג'אב והסתרת הקישוטים אצל נשים. הארגון השרעי לשיתוף בין הנוהגים לפי הקוראן והסונה השיח' מחמוד ח'טאב אלסבקי שהיה מבכירי אלאזהר הוא מייסד "הארגון השרעי לשיתוף בין הנוהגים לפי הקוראן והסונה" שנוסדה בשנות התשעים של המאה ה-19, וכאשר חוקק חוק העמותות והארגונים במצרים, רשם את הארגון בהתאם לחוק בשנת 1913 והיא ממשיכה לפעול עד עצם היום הזה בכל מחוזות מצרים, ובדרך כלל מנהיגיה הם מבכירי אלאזהר למרות שיש בה מטיפים שלמדו במוסדות חילוניים, אך התנאי לשילובם היה שיעברו הכשרה של שנתיים במכללה להכנת מטיפים השייכת לארגון, לפני שתכיר בהם כמטיפים ותרשה להם להטיף וללמד במוסדותיה. תנועה זו אינה מעורבת בפוליטיקה כעיקרון, לא דנה בנושאים פוליטיים ולא נוקטת עמדה פוליטית, אך מסיבה זו או אחרת הוציאה לאור באמצעות החאג' עיסא עאשור עיתון בשם "אלאעתסאם" וסוכם שיהיה הביטאון הרשמי של הארגון. ביטאון זה כתב על הפוליטיקה כאילו שמדובר בביטאון אופוזיציה, דבר שהביא את הנשיא סאדאת להוציא את הביטאון מחוץ לחוק כפי שנהג עם כל כוחות האופוזיציה בספטמבר 1981, ולאחר חיסול סאדאת חזר הביטאון לראות אור עד מותו של מייסדו עיסא עאשור. בשנים האחרונות הוציא הארגון לאור ביטאון חדש בשם "אלתביאן" שנוקטת בקו פוליטי דומה לזה של "אלאעתסאם" אך פחתה בו הגישה של האחים המוסלמים למרות שעדיין רואים בו טביעת אצבעותיהם, אך עדיין בולט בה אותו קו של שני הבטאונות שלא מקפיד על היסוד של הארגון שלא לעסוק בפוליטיקה ומנוגד לעמדותיו של מייסד הארגון השיח' מחמוד אלבסקי, כמו-כן בולט בו חדירת משמעותית של האחים המוסלמים לארגון חשוב וותיק שמונה עשרות אלפי חברים. ארגון זה לא התעמק בסוגייה הפוליטית שכן תקף את החסרונות של המשטר אך לא הציג פטרונות וחלופות, ההתמקדות העיקרית שלו הוא טיהור הדת מהאלמנטים האסטטיים, מסיפורי הבדיות ונאבק בקבלת הברכות וההשתטחות על קברי צדיקים, ובנדרים ובתפילות בקברי הצדיקים, ולמרות שאינם מטיפים לזרם דתי ספציפי חלק מחכמי הדת של הארגון היו נוטים לזרם מסוים בהשפעת לימודיהם באלאזהר, אך המטיפים המרכזיים של הארגון היו מתבססים כמקור על ספרו של השיח' מחמוד ח'טאב אלסבקי "הדת הטהורה" והוא אנציקלופדיה גדולה שנותנת מענה לכל הרעיונות הדתיים באסלם. "הארגון השרעי לשיתוף בין הנוהגים לפי הקוראן והסונה" רואה שבעיית האומה האיסלאמית טמונה באלמנטים האסתטיים, סיפורי הבדיות וקבלת הברכות, וההשתטחות על קברי צדיקים שחדרו לדת האיסלאם וכן טקסים סופיים. אם תטוהר הדת מכל אלה האסלם יחזור לעוצמת כוחו וגאוותו. עמדתם מהסופים לא הייתה שזהו זרם נפרד בשל הסביבה הסופית בה התחנך אלסבקי באלאזהר, אם כי הם רואים בסופים שני זרמים - הרם המתון שמחויב לחוקי הסונה וזרם קיצוני שיש בו את הסטיות הדתיות והערכיות מהאסלם.

קבוצת תומכי הסונה המוחמדית

זרם של התנועה האיסלאמית האופיינית קיצוני מאוד בעמדותיו כלפי הסופים והסופיות, זרם זה יוסד ע"י השיח' מוחמד חאמד אלפקי בשנת 1926 תחת השם "קבוצת תומכי הסונה המוחמדית" והיא פעילה עד היום, השיח' אלפקי היה אחד מבכירי אלאזהר והיה מחברי אלג'מעיה אלשרעיה, אך היו ביניהם חילוקי דעות באחת מסוגיות הגדרת אלוקים שהיא חלקיק ממדעי האמונה והיא מהמהות שמבדילה בין פלגי האיסלאם השונים (מועתזלה, האשערים, הסונים, השיעים ואחרים). לכן הקים השיח' אלפקי קבוצת תומכי הסונה המוחמדית, שהיא בדעותיה הדתיות קרובה יותר לסונה מאשר לג'מעיה אל אלשרעיה, ומתמקדת בהטפותיה במאבק בייפוי המסגדים וקברות הצדיקים והסופיות וטוענת כי הריחוק מהאיסלאם הטהור הוא אחד הגורמים בפרימיטיביות של האומה האיסלאמית. כמו-כן דוגלת בצורך בהחלת חוקי השריעה במישור השלטון המרכזי, דבר שמצוי באג'נדה ובמצע הארגון, אך כאשר הם דורשים זאת בהטפות שלהם ובשיעורים במסגדיהם, לא מקיימים שום פעילות פוליטית לצורך מימוש דרשותיהם, ורוב חכמי הדת של קבוצה זו הם חלק מבכירי אלאזהר עד היום, ולה סניפים ברוב המחוזות במצרים אך היא פחות אקטיבית מהג'מעיה אלשרעיה למרות שהדעות הדתיות יותר אקטיביות מהדעות של הג'מעיה אלשרעיה. מורגשת חדירה של הסלאפית המסורתית והסלאפית הארגונית לארגון תומכי הסונה המוחמדית, באותה מידה של חדירת האחים המוסלמים לקבוצת אלג'מעיה אלשרעיה. מספר חברי הארגון מוערך בכעשרת אלפים, אך כוחם מורגש בשל ריבוי עמותות הצדקה והמכללות הדתיות והמסגדים שלהם, ויש תנועות המשך של תומכי הסונה המוחמדית במספר מדינות ערב, אך אינם כפופה אליה ארגונית. החשובה ביניהם מחוץ למצרים היא זו הנמצאת בסודן ומהווה ארגון גדול וחזק יותר מזה שבמצרים, למרות שהארגון במצרים הוא ארגון האם. ככל הנראה זה נובע מחופש הפעולה שזוכים לו חברי הארגון בסודן יחסית לארגון האם במצרים. כמו-כן ישנם תומכים לארגון ברוב מדינות אירופה אך עם הזמן הפערים הולכים ונעלמים בין הסלפים לבין תומכי הסונה אלמוחמדיה בשל הדמיון הרב בין דעותיהם ועמדותיהם האידיאולוגיות דתיות.

זרם זה התפתח במתכונתה הנוכחית באמצע שנות השבעים של המאה שעברה. חסידי פלג זה המכנים עצמם סלאפים, אינם מאוגדים על-ידי ארגון מסוים, אך הם מתגודדים סביב מספר שיח'ים ולומדים מהם. כל שייח עם קבוצת תלמידיו מהווה ישות נפרדת משאר השייח'ים והחניכים שלהם. השוני במספר החניכים בין שייח למשנהו נמדד על-פי ההצלחה של השייח והמוניטין שלו בתחום ההסברה, יש שייח שמספר חסידיו הוא עשרות אלפים ויש שייח שמספר חסידיו עשרות בודדים בלבד. השיח' המפורסם ביותר והפופולרי ביותר של הזרם הזה הוא ד"ר אוסמה עבדל עזים, פרופסור למשפטים באוניברסיטת אל-אזהר, וטוענים כי חסידיו מונים יותר מ-150,000 ופרוסים ברוב המחוזות של מצרים. מספר זה גדול בהשוואה למספר חברי רוב המפלגות במצרים, למעט מפלגת השלטון, והחשיבות של מספר זה של חסידים נמדד אם כולם פעילים ולא רק מאזינים לשייח. השייח מוחמד מוסטפה אלדביסי מוגדר כסגנו של ד"ר אוסמה עבדל עזים והוא החשוב ביותר מבין עוזריו מאז הקמתו של זרם זה, על-אף שזרם זה לא הכריז על גוף ארגוני מוגדר עד היום. זרם זה בדרך כלל לא מעורב בפוליטיקה אינו מדבר בפומבי ולא נוקט בעמדות פוליטיות בפומבי, אך נאלץ לדבר בנושאים פוליטיים במענה לדרישות חסידיהם הקרוב ביותר. הכל מתקיים בדיונים סודיים בהשתתפות מספר מצומצם של חסידים מקורבים, וההתייחסות הפוליטית מוגדרת רק כדי להסביר את תפיסתם למציאות הפוליטית ובעיותיה. דיונים אלה מוגדרים כדיון סגור וסודי שאסור על כל הנוכחים לחשוף את תוכנו מחוץ למשתתפי הדיון. תמצית חזון פלג זה לשינוי פוליטי וחברתי כלכלי, בפרשנות שלהם לפסוק "אלוהים לא משנה את מצבם של אנשים עד שהם חותרים לשנות את המציאות של עצמם". הם רואים כי שינוי המציאות של האומה האיסלאמית לטובה ייעשה רק כאשר כל מוסלמי ישנה את עצמו בהתאם לפרמטרים של האסלם, וישפיע על סביבתו הקרובה ועל שכניו וחבריו לשנות את אורח חייהם לפי מנהגי האסלם, ולטהר את הדת ממה שמוגדר אלמנטים האסתטיים בעיקר אלה הקשוים בסופיות וקבריי צדיקים, כמו גם למנוע ממוסלמים להתקרב מהציביליזציה המערבית ומתרבותה המנוגדת לערכי האיסלאם. שיטת השינוי מוגבלת באמצעות דרשות יום שישי שיעורי דת במסגדים, בנוסף להטפות אישיות, וכמובן לאחר כניסתם של שורת ערוצי לווין ואתרי אינטרנט, הפלג היה מזמין אנשים מהרחובות ובתי הקפה להתפלל במסגד ולשמוע את ההטפות של השיח'ים (כאשר כוחות הביטחון נהגו להעלים עין על זה בשנות השבעים של המאה הקודמת), אך הפסיק את הפעילות בשנות השמונים של המאה הקודמת בשל הלחץ הביטחוני.

ארגון אלדעווה ואלתבליע'

ג'מאעת אלדעווה ואלתבליע' (קבוצת ההטפה והבשורה) הוא זרם משמעותי של "התנועה האיסלאמית המסורתית" במצרים ונחשב לשני בחשיבותולאחר התנועה הסלאפית המסורתית. ג'מעאת אלדעווה ואלתבליע' נכנס למצרים באמצע שנות השבעים של המאה שעברה, כמעט מגיע מהודו, למרות שקבוצת אלדעווה ואלתבליע' מקורה מהודו והם לא היו קשורים כלל לאלאזהר אך המייסד ההודי (ואליי אלדין אלקאנדהולי) הוא אחד השיח'ים הסופים בהודו, וידוע כי הסופיות הוא עיקרון מרכזי מעקרונות אלאזהר. ובכל מקרה, קבוצת אלדעווה ואלתבליע' כשנכנסה לעולם הערבי אימצה את הצביון הסלפי כתוצאה של השתלטות השיטה הסלפית על רוב הפלגים של התנועה האיסלאמית השונים, המחייב כל הפלגים ולו למראית עין לנהוג לפי דברתו של הנביא מוחמד "האומה שלי מפוצלת לשבעים ושלושה פלגים, כולן סופם לגיהינום מלבד אחד . שאלו, ומי הפלג הזה? והוא ענה, מה שאני והמלווים אותי". מסופר על-ידי אבו דאוד, אחמד ואחרים וזה דבר נכון ואמיתי, הראשון להיכנס ג'מאעת אלדעווה ואלתבליע' למצרים, הוא שייח עיזאת איברהים, שהוא עצמו היה בעל נטייה סלאפית, כך שהזרם ג'מאעת אלדעווה ואלתבליע' הושפע מאופיו הסלפי של עזת אבראהים. בנוסף, ג'מאעת אלדעווה ואלתבליע' היה ועודנו אחד הקבוצות האיסלאמיות הגדולות, מספר פעיליו מוערך במצרים יותר מ -250 אלף בני אדם, וזאת בשל האופי הפשטני והקל לגישה, והסגנון האינטלקטואלי הפשוט והאפקטיביות של פעילותם והמוטיבציה של החברים. כמו-כן הימנעותם מהתנגשות עם הממשל כך שהביטחון לא מנע את התחזקותם. שיטת הפעולה שלהם היא לצאת אל המרחבים, למסגדים הרחוקים מעיר הולדתם או מחוץ לגבולות המדינה, לשליחות של בין שלושה ימים עד לארבעה חודשים, וזו יציאה למען אללה הכוללת שהייה במסגד מבלי לצאת ממנו מלבד הסיורים לקרוא לאנשים מהרחובות ובתי קפה למסגד. ג'מאעת אלדעווה ואלתבליע' דורש מחסידיו לא לדבר על פוליטיקה או על קבוצות אסלמיות שונות או הבדלי פרשנות, או לדבר על הלא מוסלמים.כמו-כן דרשו מהם לא לבקש ללמוד לימודים חילוניים, כי הדבר מסית אותם מהדבר החשוב ביותר מנקודת מבטם שהיא - ההטפה הדתית. ראוי לציין כי ג'מעאת אלדעווה ואלתבליע' היא קבוצה גדולה בעולם, ומהווה זרם רחב שעדיין פועל במרץ בכל רחבי העולם. יש להם תפקיד מרכזי ובולט במדינות שאינן מוסלמיות, בעיקר באירופה ובארצות הברית, ודרכם מתאסלמים רבים שאינם מוסלמים ממדינות המערב. באשר למצרים, בשנות השבעים של המאה העשרים, רבים מאלה שנטמעו בשורות התנועה האיסלאמית על כל הפלגים שלה היו כאלה שנמשכו מהרחובות, מהמועדונים ובתי קפה למסגדים ע"י חברי אלג'מאעה אלדעווה ואלתבליע', ולאחר שעברו סדרת הטפה והתחייבו לפעול לפי דרכי האסלם, כל אחד מהם בחר להצטרף לאחד מהפלגים או הסלפית או האחים המוסלמים או לג'יהאד האיסלאמי. בנוסף, לאנשים רבים שהחליטו לפעול בשורות ג'מאעאת אלדעווה ואלתבליע'. במהלך חקירה נרחבת, שכללה את רוב מנהיגי כל הפלגים של התנועה האיסלאמית לאחר רצח הנשיא אנואר סאדאת, גילה כי רבים מחברי ומנהיגי הפלגים האיסלאמיים, בעיקר מארגון הג'יהאד החלו את התקרבותם האיסלאמית באמצעות ג'מעאת אלדעווה ואלתבליע'. המפורסמים ביותר היו עבוד אל זומור אחד המנהיגים המוכרים ביותר של ארגון הג'יהאד האיסלאמי, כמו-כן הוכח כי השיח' אבראהים עזת רמז למוחמד עבד אלסלאם פרג' מאמין בדרכו של ארגון הג'יהאד האיסלאמי, והוא לא מצטרף אליו מסיבות השמורות לו, אך לא מתנגד לכך שהג'יהאד יפעלו לגיוס חברי ג'מעאת אלדעווה ואלתבליע' בסתר ובשיטה פרטנית לעבוד בשורות ארגון הג'יהאד. הציטוט המדויק שלו היה "חלקי להביא לכם את האנשים מהרחוב למסגד, ועליכם לטפל בכל השאר." וגם בחקירות עם ארגון הג'יהאד בעקבות רצח הנשיא סאדאת נחשפה עובדה זו לשירותי הביטחון, ולכן מערכת הביטחון לא אפשרו לארגון לפעול עד מותו של אברהים עזת, החל בסוף שנת 1981 ועד מותו, מותו של איברהים עזת לא איחר לבוא ועלו ספקות רבים לגבי נסיבות מותו, ונטען כי הוזרקה לו זריקה כאשר היה על ספינה שהפליגה לערב הסעודית, למרות שהוא לא סבל ממחלה כלשהי!.