הברברת הלאומית בנושא האיום האירני והלהג הבלתי פוסק כיצד לטפל בו הפכו לשיח לגיטימי, ונפרץ כל סכר אפשרי בנדון. ממדינה אשר עד לא מזמן הקפידה לשמור בסוד את זהותו של ראש המוסד, הפכנו למדינה בה ראש המוסד היוצא בכבודו ובעצמו מוציא להורג בכיכר העיר את שבועת האמונים שלו לסודות המדינה.
השאלה אם לתקוף באירן אם לאו היא סוד מדינה פר אקסלנס!!! ומהותו של סוד מדינה היא למנוע מהאויב לדעת או להבין את תוכניותיך. לפיכך מתמיהה ביותר הפומפוזיות המופקרת בה בחר דגן לומר את עמדתו בנושא, ואין ספק שבחירתו מדאיגה ומזיקה לאינטרסים של מדינת ישראל.
להיות או לחדול? להיות!!!
מכיוון שהשיח בנושא כבר הפך לנחלת הכלל, ארשה לעצמי להעיר הערה נחרצת בנושא:
על ממשלת ישראל ועל העומד בראשה מוטלת החובה לפעול בכל מחיר (!!!) לחיסול מלא של פרויקט הגרעין האירני, ואם אין הדבר אפשרי, יש לעשות הכל על-מנת לעכבו ולשבשו.
כמדינה שקמה מחורבות השואה, המוטו המאחד את כולנו הוא: לעולם לא עוד שואה! כאומה, עלינו להיות מוכנים לשלם מחיר, גם אם הוא נורא עד מאוד, על-מנת להבטיח את הישרדותנו הפיזית. ראש הממשלה ושר הביטחון צריכים לומר ביושר לעם כי אנו מצויים בשעה המסוכנת ביותר לקיומנו, וכי מאז קום המדינה לא הייתה שעה מסוכנת מזו. אנו מגיעים במהירות לצומת אשר בו נדרש להכריע בשאלה: להיות או לחדול. אם חפצי חיים אנו, אזי התשובה לשאלה זו ברורה, ומכאן גם מחירה האפשרי.
אחמדינג'אד בהיכל התהילה
מומחים העוסקים בלוחמה בטרור מכירים באמת הפשוטה כי ארגון טרור תמיד ישתמש בשלב כלשהו באמצעים הפיזיים העומדים לרשותו. השאלה מבחינתו היא אך ורק מהו הזמן המתאים ביותר לפעולת הטרור המתוכננת. אירן עסוקה בתכנון השמדתה הפיזית של מדינת ישראל, והשאלה מבחינתה היא מתי יעמדו לרשותה האמצעים לצורך כך, ומהו העיתוי שיתאים ביותר מבחינתם לביצוע תוכנית ״קדושה״ זו.
בטהרן לא רק שיש שלטון טרור במסווה של מדינה, אלא שהעומד בראש מדינה טרוריסטית זו, מחמוד אחמדינג׳אד, הוא חבר בכת איסלאמית סודית אשר עיקר אמונתה נובע מהפנמת האדישות הטוטאלית למחיר שעל המאמין המוסלמי להיות מוכן לשלם על-מנת להוציא לפועל את תוכניתו. כלומר, הכל מותר! אם וכאשר תהיה בידיו של
אחמדינג'אד פצצה אטומית, הוא עתיד להשתמש בה, ובכך להנציח את עצמו, לשיטתו, ב״היכל התהילה״ האיסלאמי.
להקדים תרופה למכה האירנית
מדינה חפצת חיים לא יכולה להרשות לעצמה להגיע למצב שכזה, ועליה להקדים תרופה למכה, גם אם, חלילה, מחיר התגובה האירנית יהיה כרוך בסדר גודל של אלפי (!) קורבנות. שכן לגבינו האלטרנטיבה גרועה הרבה יותר ומובילה לחיסולנו הפיזי.
יתייצב נא ראש הממשלה בפני העם ויאמר ביושר כי אנו עומדים בפני שתי ברירות רעות, אך הברירה הרעה יותר של הימנעות מפעולה היא קטסטרופלית לעתידנו. אין לי ספק כי ביום מבחן יידע עם ישראל לנשוך שפתותיו, להתלכד ולתמוך, ואם יהיה צורך - לחבוש את הפצעים הקשים ולהמשיך הלאה. אך אז נדע, כי פעלנו כך על-מנת להבטיח (במחיר קשה ואיום אומנם) את חיי ילדינו ונכדינו לשנות דור.