הדרת נשים - לא רק בעיה שלנו

שמעתי אתמול את שלי יחימוביץ' מתראיינת אצל רזי ברקאי בנושא הסיכולים הלא ממוקדים שנעשים לאחרונה כנגד נשים והתעצבנתי. יותר מזה - התעצבתי. ברקאי, מראיין חד ואזרח מועיל, הציע לאסוף נשים מרכזיות בפוליטיקה הישראלית ולהושיב אותן בקדמת אוטובוס שנוסע מאשדוד לירושלים. "מה אכפת לך?", שידל רזי, "יש לכן אבטחה". יחימוביץ' לא הייתה מוכנה לקבל מברקאי הוראות, אבל כן הסכימה שיש כאן מאבק משותף לכל הנשים בלי קשר לשיוך המפלגתי שלהן. היא אמרה שחברות הכנסת מימין ומשמאל חייבות להתלכד ולפעול יחד כראש חץ לטיפול בתופעה של הדרת נשים ושזה מאבק פמיניסטי. ואני אומרת – לא! שניכם טועים. אם תהפכו את זה למאבק פמיניסטי, פספסנו הכל. לא מדובר כאן במאבק על זכויות נשים אלא על זכויות אדם בלי קשר למגדר, דת או השתייכות אידיאולוגית, וטועה שלי כשהיא טוענת שהטרור היהודי בשטחים והטרור החרדי נגד נשים הם לא שתי פנים של תופעה אחת. אין מלך בישראל בין ההתפרעויות האלימות ברחובות ירושלים, החיילים שמחרימים טקסים ממלכתיים והוונדליזם שנעשה בבסיס חטיבת אפרים, יש מכנה משותף. קו ישר מחבר בין האיסור לשמוע שירת אישה לבין הסיוט של אי-ציות למפקדים ביום פקודה. זה לא משנה אם מדובר בסירוב לפנות מאחזים, בעקירת עצים, בשריפת מסגדים, בתקיפת המח"ט או בהשחתת כרזות פרסום עם צילומי נשים. כל ההתפרצויות החוליגניות האלו הן תוצאה של זלזול בוטה בערכי המדינה הדמוקרטית שנעשות בחסות ממשלת ישראל שנבחרה להיות הריבון - המוציא והמביא של הערכים האלו. כי אין מלך היום בישראל - יש רב. אלא שממשלת ישראל, מגינתם של האזרחים הקטנים נפגעי לשון הרע באשר הם, ואבירתו של הציבור העשוק נושה ערוץ 10, מקלה ראש כשהפגיעה היא בערבים, בחיילים ובנשים. איזה אורך-רוח יש לנתניהו כשלא בעלבון הפרטי של שרה מדובר! מעלים עין, אחר-כך מגנה, ואז שותק ושוב מגנה, קורץ לימין וממצמץ לשמאל, מחבק מכאן ומתנער משם. כן, הוא אמר שלא יסבול תקיפת חיילים - אז מה? מישהו נעצר? סליחה, אחד נעצר. הוא גם התבטא כנגד השפלת נשים. תודה, באמת. איפה הכנסת החרוצה שלו כשצריך לחוקק חוקים נגד הפרדה במרחב הציבורי? הגיע הזמן להחליף דיסקט - זאת לא מלחמה של נשים, זאת מלחמה של כולם. נשים בספסלים האחוריים וחיילים בחדר מיון - מה ההבדל? אין שום הבדל. קומץ של פנאטים מנסה להכפיף אותנו לצווי הלכה. הראשון מקדש (תלוי את מי שואלים) את האישה והשני את ארץ ישראל. יותר מדי קדושים - זה תמיד נגמר רע. ציפי לבני, שעלתה לשידור לפני יחימוביץ', צודקת: נתניהו הקריב מדינה שלמה על מזבח ההישרדות הפוליטית. הוא לקח אותנו בני ערובה כדי להבטיח את המשך שלטונו, כרת ברית עם שתי קבוצות קיצון - המתנחלים והחרדים - והם מגישים עכשיו את החשבון. ושיהיה ברור, זהו אותו חשבון בדיוק, הוא גם כתוב באותה שפה - השפה של פעם. שלי יחימוביץ' טועה מאותה סיבה בדיוק: זאת לא מלחמה נגד "הדרת נשים מהמרחב הציבורי" (איזו מכבסה, לעזאזל) זאת מלחמה נגד הדרת הקידמה מפני הפונדמנטליזם. מהיום, כולנו מאחור טניה רוזנבליט היא לא רוזה פארקס. היא לא צריכה לקחת על כתפיה את המאבק, כי ההקבלה בין השתיים לא נכונה. שם, באלבמה של שנות ה-50, התנהל מאבק של השחורים נגד הגזענות ואך טבעי היה שאישה שחורה תישא את הדגל. כאן יש מאבק של המדינה הדמוקרטית נגד הכפייה הדתית - למה, אם כך, שגם גברים לא יקחו על עצמם את המשימה? חנוכה עכשיו, באנו חושך לגרש. אני קוראת מכאן לקוראים, גברים ונשים גם יחד - תעלו לאוטובוסים בירושלים, בבני ברק ובאשדוד, ותתיישבו יחד עם הנשים המושפלות בספסלים האחוריים. תעשו את זה בשקט אבל בעקביות, תתלבשו בצניעות, תכבדו את הנוסעים - אל תשכחו שגם להם יש זכויות והפרתן הבוטה תעשה את ההפך ממה שאתם דוגלים בו - אבל אל תוותרו. זאת לא מלחמה נגד הדת, זאת מלחמה על צביונה הליברלי של מדינת ישראל. אל תתנו לה להפוך לעוד מאבק פמיניסטי.