כשהייתי חייל, זה היה לפני למעלה מעשר שנים, היינו מדרגים את חברינו החיילים האחרים ברמת ה-"חיים הטובים" שהחיילים עושים. כמו שאצל לוחמים יש סיירות ויחידות עילית, אז גם לחיילים הלא לוחמים (ג'ובניקים בשפת העם) היו מדרגים. על פני כולם תמיד הובילו אלו שהיו שחקני כדורגל או כדורסל והסתפקו בלהגיע שעה בשבוע לבסיס להצטלם עם המפקד. זה היה גם ברור שעם הרכב שאיתו הם מגיעים אין להם שום כוונה אפילו לאסוף מישהו מהטרמפיאדה מחוץ לבסיס, שמא ילכלכו להם את הריפוד. מקביל אל החיילים האלו, היו אנשים לא פחות מסודרים. אלו היו החיילים שהכירו את נציגת הוועד לאגודה למען החייל שבעיר שלהם.
תמורת שני קומקומים חשמליים למפקד הבסיס מתנת נציגת האגודה למען החייל, היה מוכן מפקד הבסיס ובעיקר סגנו, ליפול לשלושים שכיבות סמיכה ומינוי של החייל הקומבינאטור לממונה על שירותי הארכיון ביחידה. בשום בסיס אגב, אין ארכיון אבל לא נתעסק בקטנות. בהמשך המדרג, נמצאו אלו שזכו לרישיון צבאי על חשבון הצבא (את הטעות הם הבינו רק מאוחר יותר בשירות המילואים), משק"ים בתפקידים שונים ומגוונים (דואר, שק"ם, מזון, ועוד כל מיני.
על כל אלו תמיד ניצחו - תרתי משמע, הכבאים. אם מישהו היה אומר שהוא כבאי בצבא, ועוד יותר מזה, אם היה כבאי בחיל האוויר מיד הורדו הכובעים (או הכומתות) וקידה עמוקה קדנו להם. לא תמיד ידענו מה בדיוק עושה כבאי בצבא, אבל זה היה ברור שזה כיף חיים. אני מצידי ווידאתי בטיחותית, שאותו כבאי לא משרת איתי באותו בסיס. הקשר בין ה"כבאי" לכיבוי היה המקרי בהחלט ועל קורסים צבאיים עם כל הכבוד, אני לא סומך.
שירותי הכבאות - מקצועיות? קצת לפני דוח מבקר המדינה
שנה חלפה מאז אסון הכרמל. האם זה יכול לחזור על עצמו? בחודשים האחרונים מסתובב ברשת מייל עליו חתום אבי אריאל שהיה דובר נציבות כבאות והצלה בשנים 1993-1998. נתעלם מזהות הכותב כי לא ברור אם יש אדם כזה או שמא זה מישהו שלא רוצה להיחשף. התוכן הוא מה שחשוב.
והנה המכתב (ווי נט, 11.12.10): "נציבות כבאות והצלה הוקמה עוד בתקופת שר הפנים דרעי וראש הממשלה רבין, כחלק מלקחי מלחמת המפרץ הראשונה ב-1991 וכבר אז נתגלה מערך הכבאים במערומיו. אז היה מספרם 1,000 איש והיום הם מונים 1,500 איש (50%) יותר.
הכבאים בעצמם משחקים משחק כפול: הם מאוגדים בוועד לוחמני שמנע מאז ומתמיד את הרצון להקים גוף ארצי נוסח משטרה או מד"א וכל זאת תחת חסות ההסתדרות שנתנה להם גיבוי. לא תאמינו אבל מקצוע הכבאות מאוגד בהסתדרות החדשה תחת "הסתדרות הפקידים". ולמה הם כל כך מפחדים? כי בעצם אז ייצא וייחשף הסוד האמיתי - אין כבאי במדינת ישראל שזו עבודתו העיקרית!.
כבאי מועסק במשמרות של 24 שעות, אחרי זה יש לכבאי 48 שעות חופש, כלומר, כבאי בעצם עובד רק 10 ימים בחודש. לרוב הכבאים יש עסק נוסף: שרברבים, שרותי הובלה, מזגנים או שרותי ייעוץ לקבלנים בנושאי מיגון אש.
אופי העבודה מצריך ימי חופש וזה בסדר. גם עם עבודה נוספת אין לי בעיה. זה תמיד טוב לנסות לשפר את חייך, בייחוד לאור המצב הכלכלי. הבעיה מתחילה שהעבודה הצדדית הופכת לעיקר והכיבוי כבר לא מעניין. יש תופעה פסולה שבה, עובדים ממשיכים לנהל את העסק הפרטי שלהם מתוך התחנה.
הפיכת הכבאים ככפופים למשרד לביטחון פנים, יקביל את תפקידם ואופי משרתם לשוטר או לקצין צה"ל, שלהם אסור לעסוק במשלח יד נוסף. כבאי ייחשב לשוטר 24 שעות ביממה ותמיד אפשר להזעיק אותו.
ולכן הכבאים מדברים בשתי שפות: המפקדים מדברים בעד הקמת נציבות ארצית, ואילו הכבאים מטרפדים בפועל כל כוונה להקים מערך כבאות ארצי! מתוך הבנה שבמצב התוהו ובוהו הקיים היום יש להם שליטה מלאה.
מדובר בכאוס ארגוני שלפיו יש 24 רשויות של איגודי כבאות המדינה, שלכל אחד יש יו"ר, הממונה בדרך כלל ע"י פוליטיקאים, יש לו מנגנון מנופח המפרנס בכבוד עשרות אנשים. חלק מהיו"רים נוסעים במכונית פולקסווגן מפוארת בצבעי אדום-לבן עם הרבה אנטנות, פנסים מנצנצים, ומערכות קשר.
מפקדים עם פוזה זה תמיד טוב. הבעיה עולה כאשר צריך את "רכב השרד" שלו למטרת כיבוי והמפקד בדיוק נמצא בקניות. וזה לא הכול, לכל מפקד כבאות יש את הספקים שלו לציוד, יש האוהבים את הציוד הגרמני והם נוסעים תדיר לביקורים בגרמניה הממומנים על-ידי בתי החרושת המייצרים את הציוד היקר, יש האוהבים את האנגלים ויש כאלה שמאוהבים בארה"ב והביאו ארצה מכוניות כיבוי ענקיות מסוג A1 שיש להם מגבלות גישה קשות לרוב המקומות בארץ בגלל אורכן. אבל שיא השיאים הוא האבסורד שחלק מצינורות הכיבוי קוטרם באינטשים וחלק הצינורות הכיבוי קוטרם בס"מ... כך שבזמן חירום אי-אפשר בכלל לחבר ביניהם, אין תקן אחד, אין מערך אחד, אין רשת קשר ארצית! ".
עד כאן נוסח המכתב בשינויים קלים. האם שירותי הכבאות מוכנים לאסון הבא? הם יותר עסוקים בכיבוי שריפות. השריפות הלא נכונות.