מול הרואים התגלות ערות אישה בעת שהיא משמיעה את קולה בציבור בשירה , אני מסב את תשומת לבם לשמות ט"ו, פס' 21 - "וַתַּעַן לָהֶן מִרְיָם שִׁירוּ ל-ה', כִּי גָּאה גָּאָה סוּס וְרוֹכְבוֹ רָמָה בַּיָּם ". הציבור הגדול ששר עם משה את שירת הים, נענה למרים והצטרף לנשים בשירה ובהאזנה. בנוסף לקריאתה ושירתה באותו מעמד כדברי הכתוב יצאה גם בתופים ובמחולות.
כשאנחנו מסיבם לליל הסדר, אחד מהשירים המרגשים שאנו שרים הוא השיר "דּוּמָם שָׁטָה תֵּיבָה קְטַנָּה עַל הַיְּאוֹר הַזַּךְ...". שיר הודות הצלת משה בזכות תושיה ואומץ לב של ילדה-נערה בשם מרים. שיר שנכתב על-ידי משורר אלמוני בשם קדיש יהודה עילמן והלחן הוא עממי, איננו יודעים מי חיברו .
אנחנו שרים את "שִׁירַת הָּים", שחובר כבר על-ידי מרים הבוגרת - מרים המשוררת והמנהיגה . מרים הנביאה, אחת משלוש הנביאות שהיו לישראל - חולדה, דבורה ומרים שלנו.
מרים היא דמות טראגית, שהחיים לא גמלו לה באותה מידה שהייתה ראויה לאור הנתינה האין סופית שלה למשפחה ולחברה בה היא חיה. כשמספרים את סיפור ההיסטוריה של המאבק לחרות, מדובר בשלושה גואלים של ישראל, שלושת ילדיהם של האם יוכבד והאב עמרם - משה, אהרון ומרים הבת שבחבורה.
לצידו של משה המנהיג פועלים שני מנהיגים האח אהרון והאחות מרים. מרים אינה בחזקת קול באישה ערווה, אלא היא מנהיגה בעלת שיעור קומה , המופיעה בפני כנסת ישראל כולה במעמדים היסטוריים, נואמת ושרה, וכולם מקשיבים לה ביראת כבוד.
מרים מארגנת מארגנת מקהלת נשים , הנותנת ביטוי פיוטי למה שהעם חווה במלחמה ולתקוותיו לעתיד . לגבי המקהלה הזו לא התעוררה התביעה ההלכתית שפסקה - "קוֹל בְּאִשָּה עֶרְוָה".
מקומם הבולט של נשים, המבטאות עצמן בדיבור ובשירה בדור יציאת מצרים, לא סבל מנחת זרועה הנוקשה של הלכה מאוחרת במסכת ברכות כ"ד, וגם לא מההוראה האומללה במסכת קידושין, שהאיסור חל לא רק בשירה, אלא אפילו על קול בדיבור.
המקהלה של מרים והנשים מקובלת על כל הציבור, גברים ונשים, מאזינים לה בקשב רב, אוהבים את שירתה, כי היא נותנת ביטוי לרחשי לבם. זו תופעה שגם מקובלת בתרבות המזרח הקדום והיא מעוצמת מאוד ב"שירת הים".
מרים היא לא רק העומדת בראש המקהלה ושרה, היא גם המשוררת המעניקה לדורות רבים נכס ספרותי כה יקר - את מתת שירתה שירת הים - החובקת עוצמה של מלים, המרטיטות את הלבבות בכל דור.
אישה העומדת בפני עצמה
מרים היא לא כאן האחות של משה, אלא היא אישה העומדת בפני עצמה. אישה אהובה, ולצערי גם דמות טראגית כפי שכבר ציינתי, ששלמה מחיר כבד על היותה אישה דעתנית , שחשה חובה לומר את אשר יש לה לומר, גם אם זה לא נראה בעיני המנהיגות והדעות הרווחות בציבור.
מרים מתריסה כלפי משה, שהוא סמכות בלתי מעורערת. יש מי שיראה בהתרסה טרחנות רכילאית של התערבות בנושא שאין לה רשות, כמו תלונתה שיש למשה אישה נוספת, אשה כושית. אישה שאינה נראית למרים. יש מי שיראה כאן מחאה של אישה התובעת שוויון - כולנו נביאים. לא חשוב לי , אם המניע הוא טרחני רכילאי, כפי שרבים סוברים, או שהמניע הוא אידאי ערכי.
דבר אחד מקומם אותי זה העונש שהיא קיבלה, מחלת הצרעת. אישה שכבר בילדותה נרתמה להצלת משה. רק תושיתה הביאה להצלתו של משה מטביעה בנהר. האם זה הגמול שהיה מגיע לאישה הזו, עונש כה כבד כמו לחלות באחת המחלות הקטלניות - צרעת. האם היה מגיע לה להיות מנודה ומבודדת בהסגר באוהל מחוץ למחנה. האם צלקת נפשית ופיזית של מחלה כה איומה יש לתת לאישה, שכל חטאה שהעזה לתת ביטוי לדעותיה בניגוד לדעת המנהיג.
לי קשה לקבל זאת. בנושא הזה אני ממליץ בפני הקוראים לקרוא את ספרה האחרון של יוכי ברנדס בפרק הדן במרים הנביאה (ספר שראוי לרוץ לחנויות ולקנות אותו. ספר שראוי לתת מתנה לחברים)
אני רוצה לסיים בסוף אופטימי. מאחר שידוע לנו מעט מאוד על מרים במקרא, הרי ספרות האגדה פרנסה אותנו רבות. לפיה, משה זכה בכתר נבואה, אהרון זכה בכתר כהונה ומרים זכתה בכתר מלוכה, כאשר מייחסים לה את האימהות על מלכות יהודה.
מרים מזוהה גם עם השיר בספר במדבר פרק כ"א פסוק 17 - "אז ישיר ישראל את-השירה הזאת עלי באר ענו לה". חוזר כאן אותו עיקרון של משוררת וסולנית, ששרה והמקהלה עונה לה. בתלמוד אנו מוצאים סברה אחת לפיה מדובר במקור מים שהוא הים התיכון, ויש סוברים שמדובר במקור מים בשם ימת כנרת. אך בעוד רוב המקורות מייחסים את השיר הקצר למרים, הרי בבריתא בתלמוד, מסכת בבא בתרא דף ט"ו עמוד א' נמצא מקור אחד המיחס את השיר למה שהם קוראים - חזקיהו וסיעתו.
דמותה של מרים זועקת מתוך הטקסט המקראי, טקסט השם ללעג את מקדשי המלים - "קול באישה ערווה". אני רואה במרים גיבורה הראויה להערכה ולהערצה.