בימים ובשבועות האחרונים מטפטפת התקשורת (נעזוב את הדיון הספציפי עליה) את מה שהמחבלים בבטחון המדינה מנסים לקבע: מניעת הירידה המתבקשת במחירי הדיור בישראל. להזכיר לכולנו: בנושא זה התחילה מחאת קיץ 2011, ואין בכלל ויכוח שזו המטרה היחידה הראויה לטיפול שורש – כי בנפשנו הדבר, וממחירי הדירות והשכרתן - כל יתר ההשלכות על מרכיבי חיינו.
מנכ"ל אשדר, ארנון פרידמן: "מחירי הדיור ירדו באחוזים בודדים בלבד. הרוכשים מכירים בכך שלא תהיה ירידת מחירים של עשרות אחוזים. בוודאי לא כשהתחלות הבנייה נעצרו לגמרי".
בימים אלה עובר רגע השיא אשר לאחריו כבר נתגלגל ככדור שלג לתוך להבות הגהינום. מיני-המחאה הוכיחה את רצון העם להפחתה משמעותית במחירי הדיור. רעיונות ותוכניות אופרטיביות נזרקו לחלל המדינה – וגמגום הממסד מוכיח כי אינו רוצה באמת ליישם דבר מהותי בנדון.
מאידך-גיסא, ההיחלשות בביקוש לדירות מביאה את הצד השני לכל מיני מהלכי ייאוש, והכל מתגלגל אלינו כאילו אנו אשמים – עם הבטחות וניתוחי הונאה שלא יקרה דבר בנדון. את הרגע הקריטי הזה אסור לפספס וחייבים למנף אותו בגדול – לניצחון.
אני קורא לעם ישראל שלמרות חוכמתו הרבה בכמעט כל תחום, הוא ברובו דביל מוחלט באשר לשמירה על זכויות היסוד שלו במדינה דמוקרטית - הבה נקומה כאיש אחד נגד כל המחבלים המנסים לעשות מאיתנו עבדים לנצח, ונוכיח להם שלא יוכלו לנו.
בלי הרבה התחכמויות, להלן הצעתי:
- להפסיק לקנות דירות בישראל.
- להוקיע ברבים כל רוכש דירה – ולא משנה הסיבה שבגללה החליט לעשות מעשה.
- לא להתרגש מהתקשורת. לתת לכל הכתבות בכתב ובעל-פה לזמר מעל ראשינו כאילו היו מזג אוויר חולף.
- לא לפחד מאיומים ו/או מהפחדות ממשלתיות ו/או של בעלי הון בנושא.
- לתת לזמן לעשות את שלו: מי שימצמץ ראשון לא יהיה הציבור שבכל גרף כלכלי הוא המנצח.
- להמשיך את החיים כרגיל, ולהמתין. הסבלנות היא אם כל הצלחה.
מאחר שבתוך עמי אני יושב, אין פשוט יותר מאשר להיות סקפטי באשר להצלחת הרעיון המחאתי אותו אני מתריע כרגע בראש חוצות. הכל ברור. כולם חזקים ממני: התקשורת, בעלי ההון, הממשלה, הכנסת, הבנקים... כווווווווולם. אבל אינני עשוי מחומרים רגילים. גם אם צבר למוד-ניסיון-חיים עגום אני במדינה הזו שנהרסה על-ידי נבחריה הקלוקלים, כנראה שלעולם לא יצליחו לכבות בי את האנושיות, התרבות והאכפתיות הלוחמת למען צדק חברתי אמיתי.