עלה תאנה סיקריקי ביער הערוות הבוכיות

אז יום אחד פרצו לתודעה שלנו הסיקריקים. ככה, פתאום, בבום אחד גדול. או לפחות כך ניסו לשכנע אותנו כל מי שמילאו את אולפני הטלוויזיה בפנים זעופות של נעלבים, ובטיעונים סוריאליסטיים. "אלה הסיקריקים", זו אינה האוכלוסיה הכללית של העיר, ובטח שאלה אינם החרדים כולם, "זה הסיקריקים". בכל המהדורות כיכבו לפתע שליחי ציבור חרדיים, שביקשו להסביר לנו שאלה שוליים קיצוניים. בערוץ 2 התראיין אלי ישי אצל יונית לוי, ובאותה משבצת זמן התראיין בערוץ 10 הצ'ילבה שלו, אריה דרעי. יש מעט דוברים רהוטים, שהם גם שרלטני תקשורת מוכשרים, אשר יודעים את המלאכה כל-כך טוב כמו אריה דרעי. ולכן, בקרב האימתני בין השניים על רוחב פס ההקשבה המוגבל שלי – זכה דרעי (מן ההפקר כמובן, לא לומר "מן ההפקרות").

דרעי קישט את ההסבר שלו כמו ילדה בת 10 המתכוננת לחג הסוכות. הרחיק ואמר (באורח פלא, בדיוק את מה שאמר הצ'ילבה שלו בערוץ השני), שגם הוא חוטף מהקיצוניים האלה, וחוטף גם "מאחרים" (ואולי התכוון כאן במסווה למוסדות אכיפת החוק?), וגם הוא מרגיש לפעמים לא נוח ברחוב. וכאשר נשאל לבסוף אם אין רב שיוכל להרגיע אותם, השיב: "אני אגיד לך מי הרב היחיד שיכול להרגיע אותם, זהו רב-ניצב יוחנן דנינו, מפכ"ל המשטרה, שיאכוף את החוק..." אז רק תזכורת קצרצרה, למי ששכח את סדרת "אני מאשים" של אריה דרעי, ואת התייחסותו לרשויות החוק והאכיפה של מדינת ישראל, בג'ינגל שייזכר לדיראון עולם כזלזול מופגן ברשויות החוק והצדק של מדינת ישראל: "הוא זכאי". פשוט, כי המרן, הרב עובדיה, פסק על-פי דעת תורה (!) שאריה דרעי – זכאי. וזה מה שקובע עבור חסידי המרן. עליונות החוק כאן נשקלת רק אל מול עליונות החוק של המרן! והמרן מנצח כאן!

אז השיטה נשארה אותה השיטה, זה לא אנחנו. אנחנו זכאים כאן במדינת המרן. אלה הסיקריקים. אז בואו נדבר על הסיקריקים באמת. הרי הם עלה התאנה של הסיפור הזה. מה מבקשים להסתיר באמצעות העלה הזה, והאם בכלל ניתן להסתיר משהו מאחוריו? הסיקריים היו כת, שנקראה כך, על שום שנשאה עימה פגיון קטן מתחת לגלימה, בימי המרד הגדול של יהודה נגד הכובשים הרומאיים. משמעות השם סיקריקים, נגזרה מהמילה הלטינית "רוצח", שכן הסיקריים היו קבוצה אלימה, שלא בחלה בשום אמצעי על-מנת לשמר את השליטה של עצמאות יהודית אל מול הכובש. הסיקריים נקטו בשיטה של "רובין הוד" על-מנת להתחבב על ההמונים. האדיקות של קהילה כזו, בצירוף עם הדבקות החרדית המפורסמת במקורות (עד כדי אובדן זהות עצמית לטובת המקור), מחייבת, אם כן, שאילו היו הסיקריים פועלים היום, כאן בישראל, הרי שהמדינה היהודית הייתה משולה בעיניהם לכובש, דמם של הציונים הממלכתיים היה מותר, הקהילה הייתה מתרכזת בהשגת השלטון מידי הכובד הציוני, והייתה עושה הכל על-מנת להתחבב על הציבור (הקרוב לליבה) על-מנת לגרוע ממעמדו של הכובש.

אז לאן מוביל הטיעון הזה את ש"ס, אם המאפיינים של סיקריים הם התמסרות מוחלטת לשלטונם שלהם וסילוק השלטון העויין, עם כפירה במוסדות המדינה (מרן הוא הפוסק האחרון וריב אריה הרי זכאי, וגם כל יתר אנשי ש"ס הממלאים את בתי הכלא, יאיר לוי, בניזרי ואחרים)? ואם נוסיף את המרכיב של "מעשה רובין הוד", לוקחים מאלה שיש להם ונותנים לאלה שאין להם (בין שאין להם משום שאינם עובדים לפרנסתם ובין אם מכל סיבה אחרת), באמצעות למשל מעיין החינוך התורני ומפעל ההזנה היונק מתקציבי המדינה שהם כה לועגים לשלטונה ומוסדותיה?

לומר על הקהילה העוסקת באופן אובססיבי בכפייה דתית שהיא קהילת סיקריים שולית, יהא לכל הפחות מעשה ש"סיקריקי שיקרי. זהו ניסיון לכסות באמצעות עובדה היסטורית, אירוע של הידרדרות עכשווית שאיש אינו רוצה לקחת על עצמו אחריות לגביה. טענת "הסיקריים" היא עלה תאנה לכיסוי ערווה בגודל של עץ תאנה. אין כאן שום בום של סיקריקים, המהווים סכנה לציבור (ושנולדו כאן לפתע פתאום). יש כאן מחדל של הידרדרות הכפייה הדתית ותהליך ההתחרדות הקיצוני שאיש אינו מוכן לקחת על עצמו אחריות להידרדרות הזו. יתרה מכך. בעיני אלי ישי והצ'ילבה שלו, וגם בעיני מרן ויתר אנשי "התאחדות הספרדים העולמית שומרי תורה" (גם החופשיים וגם הכלואים), אין מדובר כלל במחדל של הידרדרות, אלא בהצלחה עצומה.

מהיקף של אפס מנדטים בכנסת ה-10 (עד 1984), להיקף של 4 מנדטים בכנסת ה- 11 (1984), ועד להיקף של 11 מנדטים בכנסת הנוכחית (בבחירות שנערכו בשנת 2009). וכמובן, מעבר למישור הארצי-ממלכתי, הצלחה עצומה גם ברשויות המקומיות (בית שמש למשל, שבה ראש העיר הוא ראש עיר של ש"ס). מוסדות "המעיין" התורני של ש"ס השקו במשך כמעט 30 שנה את מי שלא היה בידו לספק חינוך (ש"ס נתנה בחינם), ארוחות צהריים (ש"ס סיפקה בחינם). המעיין הוא אולי תורני, אבל המקור של המעיין הוא חילוני לגמרי, והוא בא מכיסיה של החברה החילונית. המעיין הוא תורני בדיוק כמו המעיין המזין את "כימיקלים לישראל" והאחים עופר – זהו רכוש הציבור שמישהו השתלט עליו ושותה ממנו ומשקה באמצעותו את הסקטור הפרטי שלו.

הקרקע הפוריה של מציאות קשי-יום הושקתה במסירות ובנדיבות (על חשבון האזרח החילוני) במשך כמעט 30 שנים. החל משנת 1984 (לאחר הבחירות לכנסת ה-11), צמח שיעור חברי הכנסת החרדיים ב-50%. זהו שיעור הגבוה אפילו משיעור צמיחת האוכלוסיה החרדית, ומשמעו – מפעל ההשקיה מניב פירות והאוכלוסיה גדלה לא רק באופן "טבעי" על-ידי ילודה, אלא גם באופן המתפשט בתוך החברה הישראלית וגובה את מחירו מהמגזר החילוני. ישראל מתחרדת. נקודה. בנסיבות אחרות הייתי מברך את הרובין-הוד החדש על הצלחתו לחלוב שלמונים לטובת מעוטי היכולת, אך הרובין הוד הזה הוא זה שמנציח מעוטי יכולת, ומייצר מעוטי יכולת חדשים, המצטרפים למעגל אלה שתורתם-אומנותם, ואלה שכור מחצבתם האידיאולוגי הוא בדלנות חברתית לטובת הסתגרות קהילתית המלווה בהתקרנפות של "התחזקות" וחזרה למקורות.

את המפעל היצרני משאירים לציונים ולמוסדות המדינה (שלחוקיה הם בזים ומחליפים בחוקי המרן), ובמקום המפעל היצרני נולד כאן מפעל תורני. אל יפלא איש שתוצאות המפעל התורני המהולל הזה, בבית השמש היורדת, שבה ראש העיר התקין מפעל השקיה וממטרה כהלכתו, פרץ מרד האור הקטן של חג החנוכה 2011. כן, נכון, באמת, צודק. זו לא הקהילה הכללית של החרדים, זה רק מיעוט סיקריקי קטן, שאת האלימות שלו צריך לפתור רב-ניצב יוחנן דנינו. השלטים שהיו תלויים בעיר לראווה ואשר סימנו מדרכות לגברים בלבד, מפעל החינוך התורני שהשתלט על בתי הספר הממלכתיים, סיירת היריקות שהטילה מורא באין מפריע, וכל יתר הגרורות של סממני סילוק הממלכתיות הישראלית – כל אלה קרו בזכות איזו קבוצה קטנה, קיצונית ואלימה, ששרי הריבוא של ש"ס השולטים בעיר החושך הזו באמצעות האייתולה המקומית לא חשבו שזה מצדיק טיפול באולפני הטלוויזיה עד שהבומרנג הזה חזר הבייתה.

ועכשיו, על המסכים המשוקצים של התרבות החילונית, מופיעים ראשי ש"ס והצ'ילבה שלהם, הזכאי דרעי, ומלמדים זכות על מפעל ההשקייה תורני של העדה הש"סיקריקית בכלל, ושל ההצלחה המקומית בבית השמש היורדת. אך זה אינו יער שרווד של רובין-הודים חברתיים מודרניים ומאירים. זהו יער של ערוות בוכיות שנציגיו עטורים בחליפות השחורות המפורסמות של גוצ'י וארמאני, כאנשי עסקים לכל דבר ועניין ולא כרובין-הודים חברתיים. בערב מאלף של גלגול עיניים לשמיים, וטקסטים של "חובתנו כאנשי ציבור להרגיע את השטח, שהרי אחים אנחנו, וכל ישראל ערבים זה לזה", מפעילים נציגי הכלכלה השחורה סחטנות רגשית סוחטת דמעות, במופע הארנבות של ד"ר כספומטי, ובביצוע מתוזמר היטב בכל הערוצים של הלהיט החדש "יער הערוות הבוכיות". ועל זה אמר שלום חנוך: "הציבור מטומטם, ולכן הציבור משלם".

השיטה של עלי תאנה מפוברקים שנועדו לכסות את המופעים המפוברקים של "יערות הערוות הבוכיות", עובדת מעולה. בזמן שמסכי הטמבלוויזיה של הציבור החילוני מקבלים מופעי גלגול עיניים לשמיים, המצאות של עלי תאנה סיקריקים, ומופעי ארנבות של ד"ר כספומטי, בערוצים החרדיים נמשכת ההטמעה של האייתולות של מפעל ההשקייה ההלכתי. ה"רב" נגארי, רבה של מעלה אדומים ברדיו ערוץ 7 ה"רב" אליהו קאופמן, עיתונאי בעיתון News1 ה"רב" פייגלין, "חטיבת יהדות" בתנועת הליכוד בסריקה שערכתי על מנועי חברת החיפוש Google, נמצא המידע המובא להלן על הערך "סיקריקים": • בפעם הראשונה נזכר הערך הזה בשנת 2002 (בהקשר לאומני ולא "דתי") • בין שנת 2002 לשנת 2007, נזכר הערך הזה באופן מדורג ובמספר איזכורים זניח (פחות מ-100 איזכורים בשנה) • בשנת 2009 (לאחר הבחירות לכנסת הנוכחית וייסוד הממשלה הנוכחית), חלה קפיצה מטאורית במספר האיזכורים, והוא עלה עד מעל ל-116,000 בשנת 2011.