ייסורים לקראת השתלבות

אי שם בדרום. חולות מדבר ושמיים מכוכבים. תרגיל דימוי קרב שריון בשריון. מפקדים ולוחמים שועטים על הדיונות והגבעות החוליות. אדמת המדבר רכה אחרי הגשם שהרווה אותה מעט. אדמה "שצימאונה נושן מיין, שרִשְעָהּ עתיק מֵאהבים, שובה ולא סולח", כתב אלתרמן ב"כוכבים בחוץ". ומי מפעיל את המפלצות השועטות בדרכי עפר? - נשים. לוחמות במילואים. אחת מנהלת בית קפה, ורעותה קיבוצניקית והשלישית סטודנטית. רכה אחיזתן על ההגה, קשוחה ובוטחת. אפשר לסמוך עליהן שגם בלילה חשוך יביאו את הלוחמים בשלום ליעדם. מי שמע פה על הדרת נשים? ובאמת, רחוק מההמולה התקשורתית ומההיסטריה המכה באוזנינו באלפי תופים - "הדרה", "השפלה", "חרדים", "לא ייתכן", "בני אור ובני חושך" ו"כאירן היינו, לסעודיה דמינו" (!) - אפשר להתבונן בתמונה הכללית ולבחון אותה בפרספקטיבה היסטורית ולא היסטרית, האם אכן כזעקתה, החברה הישראלית הולכת לעברי פי פחת ואבדון? חשוב להדגיש שרוב המקרים שהובאו בתקשורת מגונים בהחלט, וחובה על הרשויות והחברה בכללה לעשות ככל שדרוש כדי לשרש זאת. בשום מקום וזמן אין להשלים עם כך שילדה בכיתה ג' תחשוש להלך ברחובה של עיר מפחד פנאטים הרואים בה מושא לתאוות חטא. אין מצב שקיצונים יהפכו את תורת ישראל למעיין יריקות והשלכת חפצים סרוחים על נשים, רק משום שלא מילאו אחר צו הצניעות המחמיר ביותר. למען יראו וייראו - יש לעצור את הפורעים הללו, מחללי שם שמיים ומורשת ישראל, ולהרחיקם מחברתנו עד שיעשו את חשבון נפשם ותורתם, ובעיקר ייכבדו במקומם ולא יזיקו.

ואחרי שאמרנו זאת, כדאי להתוודע לרכיבים נוספים של התמונה הרחבה שהחלק המיליטנטי בתקשורת ובפוליטיקה הישראלית אינו רוצה שנראה. עניין ברור הוא לכל חוקר חברה, שהחברה החרדית ברובה המוחלט הולכת לקראת ישראליזציה. מאז המהפך ב-1977 נכנסו המפלגות החרדיות יותר ויותר לצמתי הכרעה של קובעי המדיניות. אפילו המעמד המגוחך של "סגן שר" מצד החרדים האשכנזים אינו אלא תשלום מס אידיאולוגי לתקופה שאבד עליה כלח. זאת משום שסגן שר הבריאות ליצמן מתעסק רוב זמנו בסוגיות פוליטיות וחברתיות כלליות הנוגעות לענייני משרדו, וכמעט שאינו נוגע בסוגיות סקטוריאליות טהורות. שרי שס בממשלה נמצאים בקבינט ובשמינייה ומכריעים גורלות. אי-אפשר לנתק בין מעורבות הנציגים החרדים בהנהגת המדינה למעורבות ציבור שולחיהם בנושאים אלה וממילא בוויכוחים הניטשים בכל קרן רחוב ואתר אינטרנט. החרדי הממוצע מעורה ומעורב היטב בסדר יומה של החברה הישראלית. אפילו הסוגייה החמה של "הדרת נשים" מתקיימת מצד החרדים בתוך זירת הוויכוח המרכזי בתקשורת ובפוליטיקה. הטיעונים הנשמעים מצדם אינם נוגעים רק ל"זאת אמונתנו" ו"זאת ההלכה" - אלא מתייחסים לצביון הפרהסיה של המדינה, ואפילו לסוגיית מעמדה של האישה. אל מול הטיעון הנפוץ מצד החברה החילונית, לפיו מגבלות הצניעות המחמירות הופכות את האישה לאובייקט מיני, אין זה חזון נפרץ לשמוע את הטיעון החרדי ביחס למקומה הלא-פחות בעייתי של האישה כאובייקט מיני בחברת הצריכה המערבית. לא הטיעון הוא שחשוב, אלא השמעתו על מישור ויכוח שווה-ערך, שבו החרדי יוצא מחממתו ונכנס אל זירת הוויכוח הכללית כשווה בין שווים. נכון הוא שמדובר עדיין בחברה בעלת תודעה מתגוננת שחלק ניכר מטיעוניה אפולוגטיים, אבל די להשוות את זירת הדיון הציבורי כיום עם זאת שהייתה עד לא מכבר, והשינוי הנוכחי יבלוט.

לימודים אקדמיים בחברה החרדית הפכו לעניין שבשגרה ההולך ומתרחב משנה לשנה. לי עצמי יצא להרצות בפני סטודנטיות חרדיות על ספרות עברית במסגרת לימודיהן לתואר אקדמי. למעט פינות נידחות, החרדי הבוגר חשוף היטב לאינטרנט וחותמו ניכר בסצנת הטוקבקים כמעט בכל אתר ואתר. כדאי להציץ גם באתרים חרדיים מובהקים כדי להתרשם משפע הנושאים הנידונים שם, מעוצמת היצרים המופלגת המשתחררת בפורומים המסוימים, ואפילו מהביקורת העצמית המוטחת חדשים לבקרים מפי אנ"ש כלפי אנ"ש. שלא בטובתה, עלתה בית שמש כדוגמה להשתלטות חרדית על הפרהסיה בעיר. אבל כדאי להסתכל גם מהזווית הסוציו-גיאוגרפית. אם פעם התרכזה החברה החרדית במספר מצומצם של מרכזים עירוניים - בעיקר בירושלים ובבני ברק - כיום היא מפוזרת במקומות רבים. התוצאה היא צמצום שליטת הממסד החרדי (דה-צנטרליזציה) והיחשפות גדלה והולכת בכל ההיבטים של החברה החרדית לחברה הכללית. במצב כזה, קשה מאוד לממסד החרדי לשווק את הגבלותיו על אורח החיים החרדי ללא ביקורת מצד צרכניו, הרואים מה נעשה בחברה הכללית השכנה לטוב ולרע. לכל מי שלא יודע, החברה החרדית עוברת מהפכה תקשורתית - באינטרנט וברדיו וגם בעיתונות המודפסת. מדובר בשפע של זירות תקשורתיות שתוצאתן המתמשכת היא דמוקרטיזציה בשוק הדעות החרדי. החרדי נחשף כיום יותר לאפשרויות הלכתיות שונות וכשרות לא פחות ממה שהורגל בביתו. הוא יודע, למשל, שבזרם ההוא, הנחשב קפדן לא פחות, מקלים בנושא שאצלו נחשב לחומרה מיוחדת. לא מדובר רק בידיעה, אלא בהיחשפות מלאה לאנשים כמוהו הנוהגים אחרת - בצפייה, בהאזנה, בקריאה. אי-אפשר שלא להפריז במשמעות המצטברת של התופעה.

אפשר להרחיב עוד בשינויים המפליגים העוברים על החברה החרדית, שינויים שכאמור ידועים לחוקרי מדעי החברה. מכל מקום, ברור הוא שהשינויים מקיפים את רוב החברה החרדית. עם זאת, חשוב להבין שבחברה שמרנית - כל חברה שמרנית, ואפילו ליברלית יותר - תהליכים מעין אלו מתרחשים באיטיות. הם מלווים בחששות כבדים מפני התפרקות ערכית של המסגרות שעד כה שמרו והגנו ובודדו את החברה הזאת מהעולם בחוץ. אל מול התזה, תוצב תמיד אנטי-תזה. על-רקע זה, אפשר לראות בתופעות ההקצנה שדווחו לאחרונה - החל בהפרדה באוטובוסים וברחובות, דרך החרמת אלה שהעזו לשנות במשהו את המסורת המקובלת, עבור לכיסויי הלבוש המפליגים (נשות הטליבאן), ועד להשלטת תקנות צניעות מחמירות על הפרהסיה באמצעות איומים ואפילו ההתעקשות על הדרת הבנות הספרדיות במוסדות החינוך האליטיסטיים האשכנזיים - חלק מריאקציה ידועה לשינויים מפליגים בכל חברה שמרנית, ועל אחת כמה וכמה בחברה אולטרה-שמרנית. לסיכום נאמר כך: אין ספק שלטווח הקצר, התופעות שדווחו מקוממות ומכעיסות וכמובן שיש לטפל בהן, אבל דווקא נוכחותן מלמדת על השינוי הגדול לטווח הארוך, שבפתחו ניצבת החברה החרדית, לקראת השתלבות מלאה בחברה הישראלית.