הדרת נשים נהוגה בביתי באופן יומי

קראתי זה מכבר כי כבודו מונה לראש הוועדה לחקירה נגד "הדרת נשים" בישראל. אי לכך הייתי חפץ להיות הנחקר הראשון בנושא משום שבלאוו הכי תגיעו אלי. שמי אליהו קאופמן ואני מתגורר בשכונת "רמת בית שמש א" בעיר בית שמש, שעלתה לכותרות בשבועיים האחרונים. מאחר ש"הדרת נשים" נהוגה בביתי באופן יומי אשמח בראשי פרקים לעכן אותך בנושא, ואולי גם יחסך מזמנם של חוקרייך, כשיגיעו אלי. אשתי שתחיה מודרת באופן שבועי מלקדש על היין בלילות שבת וכך גם המנהג בלילות ימים טובים, ורק כשאני נעדר בשבתות או בימים טובים מהבית היא מקדשת בעצמה, אם אין גבר אחר בסביבה. יכול להיות שזה לא נאה בעינייך או בעיני שולחייך לוועדה אך את זאת כתב לנו יהודי זקן וכפוף מצפת בשם יוסף קארו, וגם השאיר לנו זאת בכתובים, על גבי ספר עבה בשם "שולחן ערוך". חוץ מזה , אני חפץ להודות על האמת עו"ד יקר, ולומר לך שלמרות שכל השבוע אני ואשתי אוכלים יחד, אזי, בלילות שבת - אם ישנם רק אורחים גברים, היא אוכלת במטבח עם הנשים. גם כאן אנחנו לא המצאנו זאת. אני פוסק הילכותי על-פי הרב יוסף חיים שנפטר בשנת תרס"ט (1909) ושנודע יותר בכינויו "הבן איש חי", והוא הותיר לנו הלכה זו. לא אשקר לך אבל אודה ולא אבוש , לאשתי אסור לומר "דבר תורה" בשולחן השבת או להורות תורה - אפילו לא לנשים, משום שבתלמוד הירושלמי נאמר במפורש "ישרפו דברי תורה ולא יינתנו לנשים". יש גם איזה שבועיים שהיא פשוט "מחוץ לתחום" ואדם מלומד כמוך יבין למה הכותב התכוון, שהרי כבר משה רבנו מסר לנו דיני טומאה וטהרה כשהתורה ניתנה. אשתי והאורחות אינן רשאיות לשיר משום שחז"ל כבר קבעו ש"קול באישה ערווה". אני לפעמים - בקיץ בעיקר, לובש חולצה עם שרוולים קצרים אבל אני אוסר על כך לאשתי משום "דיני צניעות האישה" שהורישו לנו אבותינו. לאשתי יש רק את הזכות להקדים אותי בהדלקת נר שבת, כדי לתקן ולהדליק מחדש את אורו של העולם שחווה אימנו כיבתה בחטאה. אינני חפץ להיות "מוייסר" אך הדברים הללו - של "הדרת נשים", אינם רק עניין פרטי שלי אלא זוהי שגרת היום גם במקומות הציבוריים שאנחנו דורכים בהם. כך למשל כשאני ניכנס לבית הכנסת אשתי אוטומטית נכנסת ל"עזרת נשים" ווילון לא שקוף מפריד בינינו. כך זה קורה גם בשמחות - כן ירבו. ושתדע לך - יועץ משפטי חשוב, כי אסור לנשים שלנו לשמש "שליח ציבור" בבית הכנסת או לשאת נאומים בשמחות כי כך לימדונו אבותינו ומעשה אבות סימן לבנים. מאחר שהודיתי בפנייך על יותר מדי עבירות בנושא "הדרת נשים" הרי שאני רוצה רק לציין כמה נקודות זכות הנהוגות אצלנו, ובכך אולי ל"המתיק" את דיניי אצלך. להבדיל מהרבה "ליברלים" אני נוהג לא להתקשר לנשים אחרות ואח"כ לספר לאשתי ש"הייתי במילואים". שפוט אותי לזכות גם משום שכאשר אני לא עובד או לא נימצא בסידורי בית אז אני נימצא בבית או בבית המדרש ולא באיזה מועדון זול או במסעדה רחוקה , או סתם משתכר עם חברים כמנהג הציבור ה"ליברלי" וה"חופשי" . אנחנו - בבית, לא מדברים גסויות כמו כל "צבר" מצוי ואשתי לא סובלת השפלות אישיות מול הילדים בסלון בסרטי תועבה, משום שפשוט הסרטים אצלנו מחוץ לתחום. אז יועץ משפטי יקר, שקול את עדותי ומה שכתבתי כאן היה "על קצה המזלג" ובראשי פרקים. בכל אופן, מעכשיו אני כותב שלא איכפת לי מה שתחליט אחרי שתקרא ו/או תזמן אותי כי ממנהגינו אנחנו לא זזים וזאת גם על דעת אשתי, כי כמו שכתבתי לך הרי ש"מעשה אבות סימן לבנים" ובזכות זאת שרדנו כיהודים - וזה כולל גם את הישדרותך. על החתום: אליהו קאופמן בית שמש נ.ב. אם ניראה לכם - חילוניים ומסורתיים יקרים, כי מעשינו מוגזמים דעו לכם כי כך היה המנהג בא"י מאז ומעולם ומי שלא קיימו נכחד כמו עמי כנען. אז אם יש לכם בעיה עם העניין ועם מנהג המקום אתם מוזמנים לחזור לאירופה, לאמריקה, לאוסטרליה או לדרום אפריקה ואנחנו עם הערבים כאן כבר נסתדר, כי הם בלאוו הכי נוהגים כמונו בהרבה תחומים ועד סוף המאה ה-19 הסתדרנו איתם יפה - עם או בלי "הדרת נשים".