בפעם הקודמת שהתייחסתי לדבריו של ה
מלך הירדני, הוא דיבר על האלטרנטיבה בין פצצה אירנית ומדינה פלשתינית. אתמול (17.1.12) פורסם ב"וושינגטון פוסט" שהוא קורא לישראל לבחור בין אפרטהייד לדמוקרטיה.
בהמשך הוא מתריע בפנינו על כך שצריך תהליך אמיתי ורציני לשלום, כשהדבר הראשון בו יש לעסוק במהלך המשא-ומתן הוא גבולות וביטחון (הישג מדיני למדיניות ישראל) ורק לאחר מכן יהיה אפשרי להמשיך הלאה, תוך כדי מתן אפשרות לישראל לבנות כרצונה בשטחים שייוותרו שלה בהסכמה של שני הצדדים.
הבעיה היא עם דבריו העיקריים. דמוקרטיה או אפרטהייד. מלך ירדן שייך הרי לשבט האשמי ששולט על אוכלוסיה של למעלה משישה מיליון איש, כשלמעלה משמונים אחוז מהם נמנים על גדר הלאום הפלשתיני. דמוקרטיה? מונרכיה. בירדן קיים משטר מלוכני-נשיאותי, לא דמוקרטיה. כן, יש בחירות, אבל המלך הוא זה שלא מתחלף.
אפרטהייד?
אפרטהייד הוא שלטון מיעוט על רבים. האיום הדמוגרפי שמציג עבדאללה מעלינו הוא איום סרק. הרי אחוזי הילודה הערביים בגדה המערבית של ארץ ישראל ירדו בקיצוניות בעשרות השנים האחרונות - מחקרים שונים על שיעורי הלידה בקרב האוכלוסיות היהודיות והערביות הפריכו את האיום הזה.
אפרטהייד הוא כאמור שלטון מיעוט. הממלכה האשמית, עשרים אחוז מאוכלוסיית ירדן, שולטת על שאר שמונים האחוזים.
ובישראל? שבעים וחמישה אחוז מהאוכלוסיה הם יהודים, חמישה נוצרים ואחרים, עשרים אחוזים הם מוסלמים, כלומר המיעוט. אותם פלשתינים שנמצאים בשטח ארץ ישראל הם אזרחים שננטשו על-ידי...ירדן. ומצרים וסוריה שהפסידו במלחמות השחרור השונות (48' ו-67').
אפרטהייד בישראל? לא נראה לי.