שס וחלום: בין מיצרי הורמוז למוצרי כשרות

לכאורה, אין קשר בין שני מרכיבי המאמר הנוכחי. וכי איזה קשר יכול להיות בין מוצרי הכשרות והסכסוך במשפחת הרב עובדיה יוסף, לבין הסכסוך המתגלע בין המערב ואירן, אשר מוביל לקרב על השליטה במיצרי הורמוז? הרקול פוארו, הגיבור הבלשי בספריה של אגאתה כריסטי, נהג לומר "מצא את המניע לרצח, ומצאת את הרוצח". ודבר לא שונה במקרה שלפנינו. אין צורך בכישורי בלשות בסגנון הרקול פוארו של אגאתה כריסטי כדי לקשר בין האינטרס הכלכלי של האייתולות האירניות לסגירת מיצרי הורמוז ושליטה במעבר הימי של הסחורות במיצרים, לבין האינטרס הכלכלי המוביל את קרב השליטה בין בניו של עובדיה יוסף על כשרות המוצרים וגובה התגמולים בעסק המשפחתי "בד"צ בית יוסף". ובפרפראזה על שירה של יונה וולך: "זה הגשם", שהוא שיר המדבר על יחסים, אפשר בהחלט לומר שהגרסה הדתית לשיר תהיה "זה הכסף"! (ואין צורך לשנות את יתר המילים).

מיצרי הורמוז הם נקודת המעבר העיקרית של למעלה משליש מכמות הנפט העולמית המשונעת דרך הים, ולמעלה מחמישית מתפוקת הנפט העולמית הכללית, וזהו עורק ראשי למעבר סחורות מכל מדינות המפרץ הפרסי בדרכן אל המערב וממנו. השליטה במיצרי הורמוז אינה דבר של מה בכך עבור האייתולות האירניות, וחשיבותן אינה רק טקטית במובן הדקלרטיבי או הצבאי של המילה, אלא אסטרטגית במובן הכלכלי המזוקק ביותר. השליטה על מיצרי הורמוז שקולה להחזקת המשכיות המסחר, בין מדינות המפרץ הפרסי ומדינות המערב, כבן ערובה. ואמנם נאמר כי "אהבה אינה תלויה בדבר", אך יחסים הם עסק, וככזה הם תלויים בכסף. מיצרי הורמוז הם קופה רושמת בשירות האייתולות של האיסלאם האירני.

רבן גמליאל (כן, ההוא מההגדה של פסח, זה שבגללו מתעכב המרק), אומר: "עשה לך רב והסתלק מן הספק, ואל תרבה לעשר אומדות". ואכן, המאמינים הרוצים להסתלק מן הספק עושים להם רב, וכל שנדרש מהם בתמורה הוא "אל תרבה בעשר אומדות". מחירו של העדר הספק הוא במסירת השליטה על ניהול הספק לידי אדם אחר, וקבלת תכתיביו והוראותיו, ובעיקר ריבוי אומדניו. ואגב "ריבוי אומדניו", אז יש כשר של הרבנות הראשית, ויש כשר של בד"צ, ויש כשר של בד"צ העדה החרדית, ויש כשר למהדרין, ויש כשר של "בית יוסף". ולפיכך, מוצרי הכשרות עברו בהכרח דרך מיצרי הכשרות. וכמו במיצרי הורמוז, השליטה במיצרים אינה רק עובדה טקטית או דקלרטיבית בלבד, אלא שהיא בעלת חשיבות אסטרטגית מן המעלה הראשונה, בהיותה נכס כלכלי במובנו המזוקק ביותר. עשית לך רב ורצית להסתלק מן הספק, עכשיו שלם את מחיר בחירתך (בכסף, לא בזוזים). ואם חלילה עברת דרך המיצר של רב אחר – והרי אתה כופר! שיטת הכשרות עובדת כמו במשחק שש-בש, "נגעת? נסעת!"

כולנו מכירים את הסיפורים על בית הלל ובית שמאי, וכולנו יודעים את ההבדל בין שני הבתים הללו, המהווים למעשה את ההבדל המהותי ביותר בין שתי תפיסות עולם מנוגדות זו לזו. בית שמאי המחמיר בקלה כבחמורה, ובית הלל המקל ובוחר תמיד בעיקר העיקרים על פני הטפל. וכך, כאשר בא אותו גוי מפורסם לפני שמאי, וביקש להתגייר וללמוד את כל התורה כולה בעודו עומד על רגל אחת, גירש אותו שמאי מעל פניו. וכאשר בא אותו גוי בפני הלל הזקן, ופרש בפניו את אותה הבקשה, השיב לו הלל הזקן כי כל התורה כולה היא "את ששנוא עליך, אל תעשה לחברך, ואת השאר צא ולמד". ואל שתי תפיסות העולם המנוגדות הללו, התווספה תפיסת היחסיות, המבוססת על האינטרס הכלכלי ושיטת המיצר, וכך נולדה החברה הפרטית, הרשומה אצל רשם החברות בישראל, כחברת: "בד"צ בית יוסף" (קישור). המוצר שמוכרת החברה הוא "תו-כשרות" ושיטת השיווק היא שיטת המיצר.

וכשם שבכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, כך עובד המודל העסקי של מיצרי הכשרות. סניפי מיצרי הכשרות נפתחים בכל עיר ועיר, באמצעות הרבנות העירונית. ולפיכך, בכל עיר ועיר חייב אדם לעבור בעצמו במיצרי הכשרות, בין אם הוא משתייך לציבור שעשה לו את "בית יוסף" כרב, ובין אם לאו. באמצעות מערכת מיומנת ומשומנת היטב של מינויים למוסדות הממלכתיים הרבניים של המדינה, ובאמצעות משרת השר לשירותי דת (אותה מאכלס מטעם ש"ס הרב יעקב מרגי), מקדמת ש"ס את עסקי 'מיצרי הכשרות'. כמו הזליגה של מעין החינוך התורני המקיים ענף עסקי נפרד מזה של החינוך הממלכתי, כך גם עסקי הכשרות המתקיימים כעסק נפרד לכל דבר וענין, המרוקן מתוכן את מפעל הכשרות הממלכתי של הרבנות הראשית.

מניות הבעלות בחברת "בד"צ בית יוסף" מוחזקות כולן בנאמנות על-ידי רו"ח שלום שקרג'י, מקורבו של הרב עובדיה יוסף, והחברה פועלת תחת חסותו של מנהיג שס הרב עובדיה יוסף, ובראשותו של בנו הצעיר של הרב עובדיה יוסף – משה יוסף. בניו האחרים של הרב עובדיה יוסף, אחיו המבוגרים יותר של הרב משה יוסף, הם רבנים מקומיים של שכונות ירושלמיות (דוד יוסף הוא רבה של שכונת הר-נוף, יעקב יוסף הוא רבה של גבעת משה), ובן אחר בשם יצחק יוסף הוא מועמד למשרת הרבה הראשי של ירושלים. מקורבים אחרים כמו אחיו של שר השיכון אריאל אטיאס, רוצה להתמנות כרבה הראשי של העיר פתח-תקוה, וחתנו של הרב עובדיה יוסף מבקש להתמנות לרבה הראשי של העיר מודיעין-מכבים-רעות. הרשימה ארוכה ומתארכת, ורבנים המבקשים להתמנות למשרות רבנות עירונית צובאים על דלתות ביתו של הרב עובדיה יוסף.

כמו מיצרי החינוך התורני הממומן מכספי הציבור החילוני, באמצעות רשת מוסדות מעין החינוך התורני, כך מיצרי המזון והממון של תנועת שס המעבירים את תעשיית הכשרות הממלכתית לעבר תעשיית הכשרות הפרטית של משפחת יוסף. כאשר משפחות אריסון, דנקנר, תשובה, עופר, מוזס, וורטהיים, ועוד רבות אחרות עושות חיל בלכידת נתח שוק ומשתלטות על נתחי שוק נרחבים, עולה מיד החשש שמדובר בקפיטליזם ממאיר, וטייקוניזציה כלכלית החונקת את המשק הישראלי. אילו ראשי משפחות הבנקאות היו ממנות בן משפחה כשר אוצר, או משפחות התקשורת היו ממנות בן משפחה כשר תקשורת, או משפחות האנרגיה ממנות בן שמפחה כשר התשתיות – היה קם קול זעקה רמה ובג"צ היה נדרש לסוגיה בתוך דקות. כאשר משפחת יוסף מנהלת בגלוי ולאור היום מסע של מינויים לתפקידי רבנות ממלכתיים את נאמני המשפחה, ובצילו של המסע מתנהלים עסקי הכשרות המשפחתיים באמצעות "בד"צ בית יוסף", ושר מטעם משפחת יוסף מופקד על מינוי הרבנים המקומיים – אין קול, אין זעקה, ומלבד ראש העיר ירושלים גם אין עותרים לבג"צ.

שס היא לשון המאזניים הפוליטיים ומפלגות שלטון נזקקות לשירותיה כדי לבסס את שלטונן. רק ממשלה אחת מאז הקמת שס השאירה את שס מחוץ למשחק: זו הממשלה שבה ישבו חברי שינוי בראשות יוסף (טומי) לפיד.