חיזוק גדול ויישר כוח גדול ראוי הרב הצבאי לצה"ל לקבל על מדיניותו ועל דרכו ההלכתית והציבורית. הרב הראשי לצה"ל פועל בדרך נכונה, ואף זוכה לקדש שם שמיים ברבים. זוכה הרב הצבאי להוליך מהלך, ביחד עם הפיקוד הצבאי, בו ישרתו כולם ביחד, ובו נושאי התורה בצבא יביאו לצבא את התרומה העצומה שלהם, את בשורת התורה העם והארץ, ויהיו שותפים ביחד עם כולם בשרות המשותף.
זו הדרך הנכונה מכל נקודת מבט: מבחינה רוחנית עמוקה של היות כולנו "גוי אחד בארץ"; מבחינה הלכתית של פיקוח הנפש הלאומי של עולם; מבחינה אנושית וחברית, ומצד אחדות היחידה ולכידותה. הרב הצבאי הראשי קורא נכון את הרצון הגדול הזה גם מצד הצבא, והוא מנהיג את ההיבט ההלכתי בצבא בצורה נכונה וראויה. אחריות גדולה מוטלת על כתפיו והוא עומד בה בגאון.
לראות את כל המגמות הקיימות בצבא
הרב הצבאי לצה"ל צריך לראות את כל הצבא פרוש לפניו. לא רק המבקשים להחמיר על עצמם בהלכה עומדים לנגד עיניו. לנגד עיניו עומד הצבא כולו, על העמדות השונות שבו. הרב הצבאי צריך להיות קשור במגמות המבקשות להעצים את הזהות היהודית של הצבא, שאינן באות רק מהעולם הדתי, כי אם גם מהחלק הארי של מפקדי הצבא הבכירים, והוא מחויב שלא למסמס מגמות אלה בפסיקות שאינן מכוונות לכלל הצבא.
הרב הצבאי הראשי צריך לראות גם את כל הגוונים של הציבור הדתי המשרת בצבא, ולא להעמיד אותו במצב בו הוא יצטרך להיקרע בין ההלכה הקוראת להקפדה בעניינים שונים ובין ההלכה הקוראת להימנעות מסיכוני פיקוח נפש לאומי, בהפיכת הצבא לצבא של שבטים שבטים; הרב הצבאי הראשי אינו רשאי לתבוע מהצבא תביעות שאינן עומדות אפילו בדרכם של גדולי ישראל, שהחילו על מעמדים שונים את ההלכה של "הנאה הבאה לאדם בכל כורחו", ולא נטשו בצורה בוטה את האירועים שבעיני כלל הציבור נתפשים כקדושים; המציאות אינה פשוטה כלל ועיקר. השרות הצבאי המשותף מזמן ליחידה אחת עמדות מגוונות וסגנונות חיים שונים, וזו משמעותה של הנהגת קהילה.
אל נא נניח לשפת האיומים להשתלט על השיח הציבורי; אל נא נסכים כי יקרעו את הצבא לשניים ואת האומה קרעים קרעים; אל נא נדחוק את עצמנו לפינה של "הועד להגנה על זכויות הדתיים". אנחנו לא אזרחים סוג ב שצריכים להילחם על הגנה על זכויותיהם. בכלל לא טוב שיהיו אזרחים סוג ב. אנחנו חלק בלתי נפרד מהעם, שפועלים למענו ומכוחו, ומנסים ביחד לבנות כאן את תקומת ישראל וגאולתו; אל נא נדמה כי הצבא יושב ומתכנן איך לפגוע בחיילים הדתיים, בשל פחדים קמאיים.
לצערנו, אכן יש בצבא גם מפקדים שלא אוהבים את הציבור הדתי, כמו שלצערנו יש בציבור הדתי אנשים שלא אוהבים מפקדים בכירים מסוימים בצבא. אולם לא מדובר ב"הם" ו"אנחנו" כי אם בהוויה משותפת, שיש בה חילוקי דעות. שפה שכזו ונקודת מוצא שכזו היא זו שצריכה להנחות אותנו בכל המהלכים של הצבא.
יישר כוח לרב הצבאי הראשי על דרכו; יישר כוח על כך שהוא רואה אחריות גדולה לדרכו, לדמותו של הצבא כולו, לציבור הדתי כולו, למדינת ישראל כולה, ונקודות ההכרעה שלו הן נקודות כלל ולא מבט פרטי שעוסק בשיח הזכויות של מיעוטים דתיים. זו הדרך בה ראוי לפסוק בעניינים כלל ישראלים, וכאשר הוא גם מקבל גיבוי מגדולי ישראל זקני העדה הרי הדבר מעיד על כך שהוא הולך בדרך נכונה, וראוי כי הוא יזכה לתמיכה ציבורית ורבנית גורפת בדרכו.