לפי נתונים גראפיים שפורסמו על-ידי משטרת ישראל, חלה ירידה משמעותית בפשיעה בשנים 2010-2001. ממדי הפשיעה הגבוהים ביותר היו בשנת 2004, קרוב ל-520,000 מקרים מדווחים והשיעור הנמוך ביותר בשנת 2010 – כ־384,000. אולם גם לפי נתונים אלה, בעת השיא, רק 62,000 מקרים נחשפו, ובשנת השפל - 66,000. כלומר, יחסית עלייה בפשעים שהמשטרה חשפה. אלה הנתונים המעודכנים לפי שעה. אולם גם לפני כמה שנים המשטרה דיווחה על שיפור. מי שהיה מפכ"ל המשטרה הקודם
דודי כהן מסר כי בשנת 2008 חלה ירידה של שישה אחוזים ברמת הפשיעה לעומת שנת 2007.
ואלה "הבשורות הטובות" שהיו בפי המפכ"ל אז: בישראל נרצח אדם בכל שלושה ימים בממוצע. בשנת 2008 נרצחו 127 בני אדם. מספר תאונות הדרכים החמורות יורד עם השנים, אך מספר ההרוגים בשנת 2008 היה גבוה ב-17% לעומת השנה הקודמת. והנה עוד נתונים אשר פורסמו באותה שנה במגזין דה-מרקר: 32,000 תלונות נגד אלימות כלפי ילדים הוגשו באותה שנה. הנתונים העכשוויים שפורסמו רק לפני שבוע הם אומנם לא על פשיעה אלא על שורשיה. יותר מ-400 אלף ילדים טופלו על-ידי רשויות הרווחה בשנת 2010. זאת היא החממה לפשעים - פעילים וסבילים בקרב הנוער. מבחינת הפשיעה נגד ילדים יותר מ-30,000 ילדים נחקרו על פגיעה מינית בהם. בשנת 2008 נפתחו 105,177 תיקים בגין עבירות כלפי הסדר הציבורי וזאת לעומת 101,422 בשנת 2009. בשנת 2008 נפתחו 39,687 תיקים בגין איומים וזאת לעומת 38,473 בשנת 2009. בשנת 2008 נפתחו 148 תיקי רצח 142 לעומת בשנת 2009. בשנת 2008 נפתחו 193 תיקי ניסיון לרצח לעומת 181 בשנת 2009. בשנת 2008 נפתחו 4,147 תיקי עבירות מין לעומת 4,104 בשנת 2009. בשנת 2008 נפתחו 183,466 תיקי עבירות כלפי רכוש לעומת 174,163 בשנת 2009.
בסטטיסטיקה קיים המלכוד הידוע, והוא שהיא באמצע בין דיווחים לבין חשיפות. אם נעשה את השקלול בין מספר גדל והולך של העדר דיווחים, משום שהציבור לא מאמין לשלטונות האכיפה, לבין חשיפות - הפער הזה גדל ולא קטן. אולי הפער הקטן ביותר בין דיווח לבין חשיפה הוא בגניבת מכוניות, שכן בלי דווח למשטרה חברת הביטוח לא מפצה את הנשדד. ואכן מן מהנתונים שהציג המפכ"ל בשנת 2008 עלה כי מאז שנת 2006, ירידה של 24% במספר גניבות כלי הרכב. הסיבה הראשית לכך היא גדר ההפרדה בין הקו הירוק לבין השטחים. זה חל במידה מסוימת על שוד וגניבות אבל בתחומים אלה הקרבן לעולם לא מפוצה, בין בשל העדר ביטוח הולם, ובין בשל עילות שונות, כמו כאלה שהזכרתי בשעתו לגבי פגיעה ברכב על-ידי צד ג', שהמבוטח איננו מפוצה. יתר על כן, יש אזרחים שאינם מבטחים את התכולה מכיוון שהם חושדים כי החשיפה של הרכוש על-ידי שמאי, איכשהו תתגלגל לידי רשתות השוד.
קשה מאוד להתווכח עם נתונים, ובייחוד כאשר הם לא כוללים התפתחויות אתנוגראפיות, כגון גידול באוכלוסיה, נדידה בענפי הפשיעה, כלומר פחות פשיעה בתחום אחד ויותר פשיעה בתחום אחר. אם הכנופיות מחליטות כי הסחר בסמים מסוכן, הם מגבירים את הפעילות בזנות ובסחר בנשים. ככלל, גורמי פשיעה אלה לעולם לא יפנו לבורסה לניירות ערך. כי בבורסה יש שמפסידים בגדול, ואילו בפשיעה תמיד מרוויחים בגדול. העובדה כי הציבור הרחב אינו מרגיש בשיפור היא שקובעת, שכן הוא במוקדים השונים עד לכך. הוא עד לכך שיש אלימות נגד ילדים, ברשות הרבים וברשות היחיד. הוא עד לרצח בתוך המשפחה, לרצח של קשישים, לאונס, לסחטנות לעבדות בחסות החוק. והוא אינו ניזון מסטטיסטיקות.
ממוצעים סטטיסטיים בפשיעה דומים לממוצעים במדד יוקר המחיה. נאמר כי המדד נשאר ברמה שלפני חודש. מה שקרה הוא שהפירות, הירקות ומוצרי החלב התייקרו, ולעומת זאת מחירי הבידור וטיסות לחו"ל הוזלו. אך מה לעשות שאותם אנשים לא מרבים ללכת למועדונים - לא ברכב ולא ברגל, ולא טסים, אבל הם הולכים לחנויות מזון ולמרכולים. משום כך המדד נכון באופן כללי, אבל לא נכון באופן מגזרי. הדפוקים נשארים דפוקים במקרה הטוב. במקרה הפחות טוב הם דפוקים יותר. מחקר שנערך במשרד האוצר ופורסם ביום ה' בדה-מרקר, קובע חד-משמעית כי העשירים נשארים עניים באופן מוחלט, ובאופן יחסי עניים יותר.
יש מדיה והיא מדווחת. ואם מישהו קורא
עיתון בבוקר שאתמול היה יום ללא רצח, הוא שומע באותו בוקר ברדיו שהיה רצח כפול. הגבר רצח את אשתו ואחר כך התאבד. לעיתים הפשע מגיע אליך בצורה מוזרה. למשל, ברשת ב' של
קול ישראל פונה דובר מטעם רשות הרכבות לגנבי פסי רכבת שהם גונבים חיים. אבל הדעת נותנת שאלה לא מאזינים לרשת ב'. ואילו גנבי מתכות ורכוש אחר סביב מתקני צה"ל כפי שדווח לאחרונה, לא קוראים אפילו עיתונים. החשד במקרה זה נופל על-כנופיות בדוויות.
לפשע כידוע שני פנים: הפן החברתי כלכלי, אותם דגי רקק שפועלים בשרות הפשע בעבור כסף קטן. זאת בין אם הם זקוקים לפרנסה או שהם מכורים לסמים. ואותם אלמנטים פליליים אשר עושים מזה הון. דוגמה טובה היא זנות כאשר הזונות נקנות בחו"ל, עוברות ידיים בארץ, כסחורה עוברת לסוחר,ומשמשות כשפחות מין נרצעות, ואילו הסרסורים ומפעיליהם עושים הון. ובאחרונה התבשרנו על גילוי רשת כזאת בארץ. היא רק אחת מיני רבים בכול התחומים כולל למשל גניבות ושוד.
ויש פרצה אחרת והיא עבודה זולה של עובדים בלתי חוקיים, אשר אלמלא היו מעסיקים שקבלו אותם לעבודה בשכר שהוא כרבע מן השכר המשולם לעובד הישראלי, זה היה גורם להנמכת המוטיבציה לחדור לישראל דרך סיני או כול מקום אחר. לפן אחר של חדירה בלתי חוקית אתייחס בסוף המאמר.
הכפר הבדווי טובא זנגריה הוא כפר פסטורלי השוכן באזור קסום למרגלות הגולן. בעקבות ניהל כושל של המועצה המקומית התמנה צבי פוגל כממונה מעם משרד הפנים, שבהלך שלוש שנות כהונתו עשה רבות. אבל זה לא מנע התפרצויות געש של שרפות, הצתות, "תג מחיר" על מסגד שהועלה באש, ירי ואף איומים על חייו. מן הראיון הארוך שהוא העניק ל"מוסף
הארץ"(13.12.11) אצטט פיסקה אחת בלבד:
"עד היום המשטרה לא עצרה איש. אני לא יודע להסביר את זה.. אני מוריד את הכובע בפני כול מפקדי התחנות באזור. הם עושים עבודת קודש. אבל מה שקורה כאן הוא מעבר ליכולת שלהם. למעלה הבכירים שנמצאים מעליהם לא מתנהלים נכון. כדי לעצור את היורים מפקד תחנת ירדן חייב כוחות נוספים, בעוד שהוא מוגבל במספר האנשים שהא יכול להפעיל. כדי להיכנס לטובא-זנגרייה צריך הרבה יותר כוחות. טובא-זנגרייה היא מחסן נשק שיכול לציד גדוד חי"ר מובחר"
את זה אומר תת-אלוף מיל ששרת כראש מטה פיקוד דרום.