בכל אחד מאיתנו יש עשתונות. אנחנו מתוודעים לקיומם רק כאשר אנחנו מאבדים אותם. עד אז איננו חשים בהם - למרות שבזכותם אנחנו מתנהלים באופן מכובד. העשתונות מספקים לנו שירותי ג'.פי.אס. בתנאי אחד: שאיננו כועסים. וכדי שלא נחשוב שהם מגזימים - הם מרשים לכעוס, אבל שהכעס יהיה בווליום מוגבל.
כעס בווליום גבוה, מזניק את העשתונות אל החוטים במוח - הם עושים לנו קצר, מחבלים בברקסים, ונמלטים מהראש - עם ההגה. בלי ברקסים והגה, אנחנו מתנהגים באופן מביש. כשוך הסערה, עושים בקרת נזקים שסופה כלימה. כדי לא לחוש בצריבתה של הכלימה, עלינו לנעול את נתיב המילוט של העשתונות.
נברתי ומצאתי משהו שיעזור לכם להבין ולהפנים את המסר: בקטע הראשון - אייל ברקוביץ' (מאי 96') ברגע של איבוד העשתונות. בקטע השני - העשתונות שבו לקודקוד, אייל ברקוביץ' מתנצל. שופופו...