ל
מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס יש בעיה מוזרה: הוא כנראה אינו מבין את משמעות המלים שהוא עצמו משמיע באזני הציבור הרחב. עובדה זו מוכחת בעליל בפני כל מי שהאזין להקלטת דבריו במפגש עם המשפחות השכולות באסון השריפה בכרמל. בהקלטה השתמש המבקר באיום כי מי שלא יקיים את ה"הוראות" שלו יצטרך לשלם מחיר חמור וזאת בשעה שהמבקר אינו מוסמך, על-פי החוק, לחלק הוראות או לפסוק פסיקות מחייבות, וכל כתביו המקיפים עד היום אלפי מלים הם בגדר המלצה בלבד. בהקשר הזה מבקר משול לסריס. הוא אולי יודע איך ומה לעשות אבל לעשות הוא לא יכול.
סביר להניח כי במהלך הקריירה השיפוטית שלו מיכה לינדנשטראוס רצה מאוד להיות שופט בבית המשפט העליון. רצה - אבל זה לא יצא. אבל ללינדנשטראוס יש מוח יצירתי והוא איננו מן הוותרנים. ומן הטעם הזה כנראה החליט כי אם אינו יכול להימנות עם שופטי העליון הוא ימצב את עצמו בתפקיד של שופט-על. העובדה שהחוק אינו מאפשר זאת כלל אינה מפריעה ללינדנשטראוס ולפחות הוא מתייחס אל עצמו כעליון מכל עליון הפוסק "הוראות מחייבות".
צר לי לקלקל את תדמית "ריבונו של עולם המשפט והצדק המוחלט" שמנסה לינדנשטראוס לעטות על עצמו בגלימה כאילו משפטית שאותה יכולות לקנות משפחות שכולות שמחפשות לעצמן נקמה באחראים לאסון הנורא. אבל האמת החוקית היא שלינדנשטראוס כבר אינו שופט שפסיקתו מחייבת. הוא רק ממליץ, מחווה דעה. מישהו אחר צריך לקבל החלטות. המלה "הוראות" שבה משתמש לינדנשטראוס בבואו לתאר באזני משפחות בוכיות על האובדן את עוצמת זרועו האימתנית, אינה ממין העניין ועדיף היה אילו נמנע להשתמש במונח "הוראה". אבל כנראה שבמקרה הנוכחי גבר עליו ייצרו והוא שכח שלמלים יש משמעות מדויקת.
בהקשר של הבנת משמעות המלים טעו גם "בכירים באוצר" כאשר התייחסו במלה "הזוי" לאיום של המבקר. מקור האיום חסר המשמעות של המבקר אולי בתחום תורת הנפש, או בתחום הרצון הכמעט בלתי נשלט להעצים את מעמדו בעיני הציבור באמצעות התקשורת, אך בוודאי איננו הזיה. אני משוכנע שבתור משפטן מנוסה יודע לינדנשטראוס היטב כי אין בסמכותו לאיים, ואין משמעות ל"הוראות" שהוא מנפנף כשוט מעל ראשיהם של "הנאשמים". אילו רצו בכירי האוצר - יהיו מי שיהיו - לפגוע במבקר בנקודה כואבת עדיף היה לו היו משתמשים במלה מעליבה אחרת שהקונוטציה שלה מצביעה על פגם חמור בהבנה ולאו-דווקא על התחום שאליו מכוונת המלה "הזיה".
החלטות חסרי משמעות אופרטיבית
כך או כך להמלצות המבקר, יהיו מה שיהיו, לא תהיה משמעות אופרטיבית, גם מן הטעם שפורסמו מוקדם מדי והותירו בידי המבוקרים זמן בשפע כדי לתכנן את מהלכיהם הציבוריים, המפלגתיים והאישיים. זמן רב להיערכות יעמוד גם לרשותו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו, כאשר יתחיל לשקול שיקולים פוליטיים רחבים ביותר בבואו לדון בשאלה מה לעשות עם ההמלצות. למשל: האם החלטה להעביר מתפקידו את אלי ישי תביא לפרישת ש"ס מן הממשלה ולפירוק הקואליציה?; או האם העברת
יובל שטייניץ לתפקיד מיניסטריאלי אחר מן האוצר תשרת את האינטרסים הפנים ליכודיים או תפגע בהם?. או: מה יהיה הנזק הציבורי, אם יהיה, במקרה שיחליט ראש הממשלה להתייחס לדוח רק בדיבורים ולא במעשים.
במצב הדברים הנוכחי לא נראה לי סביר שההמלצות האישיות - אם בכלל יופיעו בדוח הסופי - יוכלו להתממש. אולי כל הנוגעים בדבר יצהירו בעקבות הפרסום שהם למדו את הלקח והפנימו אותו, אבל הליך של "כסאות מוסיקליים" לא יתרחש וממשלת נתניהו תמשיך להפליג בסופת הסערות גבוהות הגלים עד המועד החוקי של הבחירות ב-2013.